דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

על תיקון, קירבה וענווה

הענווה היא המאפשרת לאדם, לכל אדם, להתקרב אל בוראו, להתקרב אל זולתו, להתקרב אל עצמו ואפשר ללמוד על כך גם במגילת אסתר

הספר השלישי מבין חמשת חומשי תורה קרוי על שם הפרשה הראשונה בו "ויקרא"; "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד" (א,א). הקריאה אל משה מגיעה לאחר השקעתו המרובה בניהול הקמת המשכן. הספר נפתח בהזמנה מיוחדת למשה להתקרב ולהיכנס לתוך אוהל מועד אשר בו "ּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (מ,לד), כפי שמצוין בסוף ספר "שמות". קריאה זו של האל מבטאת אמון רב, ומסמלת שהובלתו של משה את הקמת המשכן תוך יצירת אחדות, מעורבות והתלהבות בקרב העם רצויה ומבורכת.

האות א' במילה "וַיִּקְרָא" הינה זעירה על מנת להדגיש את גודל ענוותו של משה רבינו; "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן" (א, ב) האל מבקש להעביר מסר כי הענווה היא המאפשרת לאדם, לכל אדם, להתקרב אל בוראו, להתקרב אל זולתו, להתקרב אל עצמו.

הענווה היא הדרך להתגבר על האגו המבטא אנוכיות, גאווה ועיקשות, ומרחיק את האדם מבוראו, מזולתו ומעצמו. הקורבנות נועדו לקרב, ולא בכדי מופיעה בפסוק המילה "מכם" - תהליך ההתקרבות מתחיל בפנימיות וזו מהותם. חמשת חומשי תורה מסתיימים במסר זהה בנאומו האחרון של משה; "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד).

על פניו נראה שספר "ויקרא" עוסק בהקרבת קורבנות, אולם מעיון מעמיק עולה כי למעשה האדם לומד כיצד ליצור קירבה:  מודעות לטעויות שנעשו הנובעות מאנוכיות, גאווה ועיקשות (קורבן חטאת וקורבן אשם), הכרת הטוב  וראיית הטוב (זבח תודה), עליה במדרגות התודעה והתפתחות תמידית (קורבן עולה) וההבנה שעל האדם להיות שלם ולא מושלם (קורבן שלמים).

בהמשך הפרשה, לאחר המענה לאדם הפרטי, ישנה התייחסות לקהילה "ואם כל עדת ישראל ישגו" (ד,יג) – האחדות היא שתאפשר את התיקון. "אשר נשיא יחטא" (ד, כב), תפקיד רם ונישא מעורר את האגו לדחוף לטעויות, אבל האל מבהיר כי יש מקום לכפרה. פרשת צו מציגה את נושא הקורבנות וההתקרבות הפעם מנקודת מבטם של מי שתפקידו לחבר, להנחות, לתווך, לתמוך – הכוהנים "צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו,ב).

בפרשות הללו פירוט רב של התהליכים הנדרשים להעלאת קורבנות. על פניו לא ברור כיצד עשייה גשמית כל כך יש בה להעלות את האדם במדרגה רוחנית, אולם מעיון נוסף ניתן להבחין כי כל פרט ועשייה גשמית מסמלים היבט אחר של תיקון. למשל, כאשר האדם החוטא מביא את קורבנו הוא נדרש לשרוף את החלב (השומן), הכליות ויתרת הכבד, המסמלים ביהדות תאוות ויצרים (חלב), מחשבות (כליות) ורגשות שליליים כגון אנוכיות, גאווה, עיקשות, כעס וקינאה (כבד).

חג הפורים קרב ובא, ועל פי חכמינו חג הפורים זהה בקדושתו ליום הכיפורים. בעוד שביום הכיפורים העלייה הרוחנית היא בדרך של צום, תפילה, חרטה וכפרה, הרי שבפורים העלייה הרוחנית נעשית דווקא על ידי עשייה גשמית: סעודה, משתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. ניתן לראות את ההקבלה לפרשות "ויקרא" ו-"צו" הן במצוות החג והן מעיון במגילת אסתר, אשר כשמה כן היא - מכילה גילוי והסתר, ועל כן דורשת העמקה ולא הבנה כפשוטו.

מגילת אסתר מספרת על תקופה שבה עם ישראל עומד בפני הכחדה עקב ירידה רוחנית בהיותו מפולג וכדברי המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". גם פה יש ביטוי לחשיבות של הענווה. אסתר, ברוב ענוותה, אומרת למרדכי דודה: "ואני לא נקראתי אל המלך", ובכך מדגישה שהיא מצפה לקריאה. על פי חכמינו, בכל פעם שמופיעה במגילה המילה "מלך" ללא תוספת של המילה "אחשוורוש" - הכוונה היא לבורא עולם. אסתר מבקשת ממרדכי לאחד את העם היהודי המפוזר והמפורד בתפילה משותפת ובצום. רק לאחר מכן נאמר "ותקרב אסתר ותיגע בשרביט" - הענווה, התיקון והאחדות מביאים את הקירבה ואת ההצלה.

גם בימים אלה כוחנו באחדותנו, בעשייה מקרבת והקשבה לקריאת בני עמינו כאן ומעבר לים.

שבת שלום ופורים שמח!

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שרונה קדושאי בר-נס

M.A   יעוץ חינוכי EMBA מינהל עסקים

 יעוץ וליווי למנהלים ולארגונים, מנחה לפיתוח מקצועי

הדרכת הורים - "רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה

sharonabar5@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?