דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 18 בספטמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נופל בין הקירות

המיליונר הרוסי, אלכסנדר מאליס, עותר בפעם הרביעית לבית המשפט העליון כנגד פסק דין המחייב אותו להרוס את קיר התמך העצום שבנה בנחלה שלו בעמינדב. “קיבלתי היתר בנייה לקיר, עכשיו דורשים ממני להרוס ולבנות מחדש, זה אבסורד שיעלה לי 8 מליון שקל ואני לא אוליגרך"

בדיחה ישנה מספרת את הסיפור הבא: “איש אחד שאל, איך הופכים למיליונר במדינת ישראל? תגיע כמיליארדר, הייתה התשובה, והצרות כאן כבר יהפכו אותך למיליונר". יש משהו בבדיחה הזו כששומעים את סיפור התיישבותו של המיליונר הרוסי, אלכסנדר מאליס, במושב עמינדב. יש בסיפור הזה מכל וכל: חבלי קליטה, קסמם של הרי ירושלים, יהדות, ציונות, חיים במושב, אגודה שיתופית, קשיי בנייה, כשלי ביורוקורטיה, התמודדות עם הארגונים הירוקים וכסף, כמובן, הרבה מאוד כסף.

מה שעומד כעת בין מאליס לבין השלמת חלומו להקים בית בהרי ירושלים הוא סכום של 8 מיליון שקלים, זהו האומדן שלו לפסק הדין שקבע כי עליו להרוס את קיר התמך העצום שהקים בקצה הנחלה שלו, ולבנות את הקיר מחדש והפעם באופן מדורג ולפי ההנחיות שדרשה הוועדה המחוזית ירושלים. מאליס טוען כי מדובר באבסורד ביורוקרטי ושתיקון הקיר הוא חסר חשיבות אמיתית לנוף הרי ירושלים לבד מפגיעה משמעותית בכיסו.

לפני כמה שבועות דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירה השלישית שהגיש מאליס, כנגד פסקי הדין הקודמים המורים לו להרוס את קיר התמך העצום, בגובה של 12 מטרים וברוחב של כ-40 מטר. אך מאליס לא מתייאש. הוא מתכוון להגיש ערר נוסף, הרביעי במספר, לבית המשפט העליון בדרישה לשנות את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. “מישהו צריך להפעיל פה שיקול דעת", הוא אומר, “ביצוע פסק הדין הוא בעצם הריסה של קיר והקמתו מחדש, בשביל מה? למי זה יעזור? זו יגרום לנזק סביבתי גדול יותר מהתועלת שמישהו יפיק מהריסת הקיר. אני מקווה ששופטי בית המשפט העליון יבינו שקצת גמישות מחשבתית תעזור כאן לכולם".

 

טירה מקומית

 

בקרב תושבי מושב עמינדב מכונה הבית של מאליס בשם "הטירה", ואכן ניתן לזהות אותו בקלות לאור גג הצריח שלו, אבן הציפוי היוקרתית, שני פסלי האריות שבשער הכניסה והמרצדס השחורה והחדישה בחניה. את דלת הכניסה המפוארת פותח עוזרו הישראלי, מאיר מנקוביצקי, צעיר ישראלי ממוצא רוסי המשמש כמנכ"ל חברה ישראלית בשם "לביקס", שמתמחה בייצוג אינטרסים של בעלי הון רוסיים, קידום יוזמות נדל"ן וניהול נכסים בארץ.

את מאליס עצמו פוגשים במטבח. בחולצת פולו מקומטת, מכנסי ג'ינס שראו ימים טובים יותר, כפכפי פלסטיק ופנים לא מגולחות, הוא ממש לא נראה כמי שמנהל את "יורווויסט" אחת החברות הסלולריות הגדולות ברוסיה, המפעילה 5000 נקודות מכירה ברחבי רוסיה ובלארוס, מעסיקה כ-30 אלף עובדים ושולטת ה ב-40% משוק הסלולאר ברוסית. מאליס מתעניין מה אנו רוצים לשתות ומכין בעצמו את הקפה בספלים גדולים. לידו, על השיש במטבח, עוסקת בתו בת ה-10 בקריאה של חוברת עבודה לחופש הגדול. אנו יוצאים אל החצר רחבת הידיים שמשקיפה אל הנוף המרהיב של דרום ירושלים.

בשיחה שמתפתחת בתרגומו השוטף של העוזר האישי, מאליס מתברר כאדם חביב למדי ובעל חוש הומור. הוא בן 42, נשוי לליליה (מורה לעברית בביה"ס היהודי של מוסקבה) ואב לשתי בנות (17 ו-10).

משפחת מאליס היא משפחה מפורסמת מאוד בקרב יהודי רוסיה. אמו של מאליס, נינה, מכהנת כדיקנית האוניברסיטה הפיננסית של ממשלת רוסיה, ודודתו בלה זלטיקס, היא סגנית שר האוצר לשעבר, ומשמשת כיום כסגנית יו"ר הדירקטוריון בסברבנק, הבנק הגדול ברוסיה הנמצא בשליטת הבנק המרכזי של המדינה, וגם חברת דירקטוריון בבורסה לניירות ערך של מוסקבה.

אחיו הצעיר, אולג, הוא בעליה של חברת "סולברס אחזקות", המחזיקה כיום בנכסי נדל"ן, בנקאות ותקשורת. לפני כחצי שנה הם עלו לכותרות ברוסיה, כשאולג רכש את השליטה בחברת "סווייזנוי" ("svyaznoy"), השנייה בגודלה בשוק הסלולר הרוסי והגדולה ביותר בשיווק אייפונים. העיתונות רוסיה טענה כי האחים מתכננים למזג את החברות וכי יש חשש למונופול בתחום. בעקבות זאת הוגשה עתירה נגד הממונה על ההגבלים הרוסי.

אלכסנדר מאליס חובש כיפה קטנה ומספר כי הוא נהנה ללכת לבית הכנסת במושב ולהתפלל עם "יהודים מכל הסוגים, אנשים מאוד נעימים". אחיו אולג נחשב לאיש אמונו של הרב הליטאי פנחס גולדשמיט שחי ברוסיה ומקורב לרב אויערבך, הידוע כמנהיג הפלג הקיצוני של החרדים הליטאיים. לפי אחת השמועות אולג הקים ומימן את עיתון "הפלס", ביטאונה של הקהילה הליטאית בראשותו של הרב אויערבך. שני האחים תורמים סכומי גבוהים, בעיקר למוסדות דת ברוסיה ובארץ.

 

משפחה גדולה

 

מנקוביצקי מספר כי כאשר הוא מסייר בישראל עם יהודים רוסיים ומציע להם נכסים לרכישה הוא נתקל פעמים רבות בהרמת גבה על היקף השטח הקטן. “צריך להבין שעבור רוסים, הרגילים לבתים גדולים המשתרעים על שטח של מאות או אלפי דונמים, להגיע למושב ולראות נכס שמתגאה בשטח אדמה של 22 דונם זה שוק. ברוב המקרים הם שואלים אותי מה הם יעשו בשטח כל כך קטן. גם במקרה של מאליס, הדרך שעשה ממוסקבה רחבת הידיים לבית בעמינדב דומה למי שעבר מאחוזה ענקית לדירה של 2.5 חדרים".

מאליס מספר כי כאשר החליט לבנות בית בישראל הוא סייר במקומות רבים אך בחר להתמקד במטה יהודה. “ביקרתי בהרבה מושבים במטה יהודה ואני מאוד אוהב את השטח והנוף. כאן מרגישים את החיבור העתיק של עם ישראל. הרי יהודה הם מקומות תנ"כיים ואפשר לתרום להתפתחות שלהם". עם זאת, חבלי הרכישה של נחלה חקלאית במדינת ישראל, היו עבורו מעט מוזרים.

מי שתכנן את מושבי העובדים שהוקמו לפני יותר מ-60 שנה, קבע שכל משק יקבל פרדה אחת ופרה אחת. אתה מתכנן לקנות פרה?

מאליס מחייך, “זוהי מודרניזציה. אין כבר צורך בפרה במשק העובדים. מה שקרה כאן זה תהליך שהתרחש בהרבה מושבים, חלק קטן ממשיך לעסוק בחקלאות וחלק אחר מגיע למושב כדי ליהנות מסביבת מגורים יפה ושקטה. אני רואה שגרים מסביבי רופאים, מהנדסים, שוטרים, עורכי דין. זה כבר לא משנה במה אנשים עוסקים המשותף לכולם הוא הרצון לגור במקום איכותי".

עבור מי שמסתובב בחוגי האלפיון העליון ברוסיה, תהליך של רכישת בית אינו אמור להימשך זמן רב. מסיירים, בוחרים, קונים, בונים ומתגוררים. אך תהליך רכישת נחלה במדינת ישראל הוא ממושך הרבה יותר ויש בו מרכיבים שאינם מוכרים לזרים. מאליס אומר כי עד היום הוא מנסה להסביר לחבריו מה המשמעות של לרכוש נחלה במושב עובדים, והם מתקשים להבין את התסבוכת שכורכת יחד, חוזה משולש, ועד אגודה שיתופית, זכויות בחלקה א', זכויות בחלקה ב' וג' , בן ממשיך ועוד מרעין בישין שהמציאו מוחותיהם הקודחים של אמני הביורוקרטיה הישראלית.

"אחת הדוגמאות שאני נותן לחברים שלי, כשאני מסביר להם מה זה לגור בישראל, קשורה לשדות התעופה. כשאתה נוחת בנמל התעופה קנדי ויוצא החוצה אתה בניו-יורק, כשאתה נוחת בנמל התעופה הית'רו ויוצא החוצה אתה בלונדון, אבל כשאתה נוחת בנמל התעופה בן גוריון ויוצא החוצה אתה במטבח של אמא. התחושה שלי היא שבישראל כולם זו כמו משפחה גדולה".

- איך הייתה החוויה להתייצב לפני ועדת קבלה של המושב?

"זה היה מוזר בשבילי", הוא צוחק, “נדהמתי שצריך לקבל חוות דעת של פסיכולוג. אבל בסוף הייתי גאה בעצמי כשאמרו לי שעברתי את הוועדה בהצלחה. היום, אני דווקא מרוצה מכך שבודקים את כל מי שרוצה להיכנס לקהילה שלנו".

 

קיר המריבה

 

פרשת קיר התמך, שבה עוסק מאליס מאז 2009 התחילהכאשר ביקש לעשות שיפוצים מקיפים בנחלה שרכש בעמינדב. הוא החליט להרוס את המבנים הקיימים בנחלה ולהקים במקומם בית גדול למגורים, מספר מבני קיט ובריכת שחייה, ובמסגרת זו גם ל"יישר" את המדרון עליו בנויה חלקה א' שלו בעזרת קיר תמך עצום בגבול הנחלה, בגובה של 13 מטר ובאורך של עשרות מטרים, ומילוי החלל שייווצר במאות אלפי קוב של אדמת מילוי.
במהלך 2009 הגיש מאליס את התכניות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה במטה יהודה כשהן כוללות מספר בקשות להיתרים ובהם גם בקשה להקמת הקיר העצום. בחודש יולי 2009 החליטה הוועדה לאשר את הבקשות השונות להיתרים ובהן גם את הבקשה להקמת הקיר. יש לציין, כי מכיוון שמדובר בנחלה חקלאית, היה על מאליס לקבל גם את האישור של רשות מקרקעי ישראל, שככל הנראה, לא ניתן.
כאשר החל מאליס בהקמת קיר התמך הזעיקו תושבים במושב עמינדב את פקחי הוועדה המקומית מטה יהודה למקום בטענה כי מאליס בונה את “החומה הרוסית”. הפקחים שביקרו באתר קבעו כי קיר התמך העצום נבנה תוך סטייה מההיתר והוציאו צו להפסקת העבודה במקום. במקביל, ביטלה הוועדה המקומית את כל היתרי הבנייה שניתנו למאליס ודרשה ממנו להגיש תכנית כוללת עבור כל שטח הנחלה.

מאז פועל מאליס בערכאות השונות ובהן ועדת הערר של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים והוועדה המקומית מטה יהודה במטרה לשנות את רוע הגזירה, ולבטל את הצורך להרוס את החומה הענקית שבנה.
בשנת2012, החליט השופט י. מרזל מבית המשפט המחוזי ירושלים לדחות את העתירה של מאליס מנימוקים פרוצדוראליים ומנימוקים של "פגיעה חמורה בסביבה ובנוף" ו"בנייה הדוקרת את העין ופוצעת את הנוף". מאליס לא ויתר ושב וערער על ההחלטה גם בפני ועדת הערר של הוועדה המחוזית ירושלים. בחודש פברואר האחרון דחתה הוועדה את הערעור וקיבלה החלטה סופית שקובעת כי הקיר ייהרס.

אך מאליס בשלו, והוא מסרב לוותר. בעתירה שלישית שהגיש לבית המשפט המחוזי ירושלים הוא ביקש לשנות את ההחלטה שקבעה כי קיר התמך ייהרס ובמקומו ייבנו כמה קירות תמך קטנים יותר. מאליס ביקש מבית המשפט לאשר הסכם פשרה שהשיג מול הוועדה המקומית מטה יהודה, הקובע כי קירות התמך הקטנים ייבנו בצפיפות גדולה יותר ממה שנקבע בפסק הדין של השופט י. מרזל.

לפני כחודש וחצי קבעה שופטת בית המשפט המחוזי, נאווה בן אור, כי יש לדחות את טענתו של מאליס כי ועדת הערר המחוזית לא שקלה את טענותיו ברצינות הראויה. היא גם דחתה את שתי החלופות שהעלה מאליס, וקבעה כי "אין בהן להשיג את שיקומו של המדרון הטבעי, שנמחק, ותחתיו מזדקרת כעת "במה" במימדים אדירים".

השופטת בן אור הוסיפה ומתחה ביקורת על החלופה השניה שהציע מאליס בהסכמתה של הוועדה המקומית מטה יהודה וציינה כי מדובר ב"חלופה בלתי סבירה...ואין צורך להיות איש מקצוע כדי להבין זאת. אין בחלופה זו...כדי לדמות, ולו במעט, את המדרון הטבעי שניזוק כל כך. אין צורך לומר, כי לקבלת עמדתו של העותר (מאליס) עלולה להיות השלכות רוחב קשות, כאשר בעלי מגרשים דומים יבקשו היתרים דומים".

השופטת הטעימה בפסק הדין כי הצעת הפשרה של הוועדה המקומית ושל מאליס נגועה בפגיעה קשה בנוף הרי ירושלים. "קשה להגזים בחומרת הפגיעה ביופיים של הרי ירושלים...לא למותר להעיר, כי עמדתה של הוועדה המקומית מעוררת תהייה רבתי". לאור זאת, קבעה כי דין העתירה להידחות. מאליס חוייב בתשלום הוצאות משפט בהיקף כולל של 40 אלף שקל.

 

בניתי עם היתר

 

איך נקלעת לתוך התסבוכת הזו של בניית קיר התמך ?

"כשקנינו את הנחלה הסבירו לנו שאנחנו מוכרחים לבנות קיר תמך, וזאת כדי למנוע דרדרת של סלעים. יש הרבה קירות תמך בנחלות הסמוכות אלי ובכל רחבי מטה יהודה. אמנם העלות של קיר התמך הייתה גבוהה אבל זה היה תנאי להגשת התכניות והסכמתי".

הקמת קיר שזכה לכינוי "החומה הרוסית" והשופטים קבעו שהוא "פוצע את הנוף"

"הקיר היה אמור להיראות אחרת. לא נתנו לנו לסיים את הבנייה שלו. זה היה אמור להיות קיר ירוק, מעין מסלעה ירוקה. אבל נתקלנו בביורוקרטיה שדרשה מאיתנו להרוס ולבנות מחדש".

בתי המשפט קבעו שחרגת מהנוהלים ופגעת בסביבה

"מה שעצוב עד דמעות זה שאנו בנינו את הקיר עם היתר בנייה כחוק. עכשיו רוצים שנהרוס את הקיר ונבנה אותו מחדש. מדוע חיכו שאסיים את בניית הקיר ורק אז באו אלי בטענות?".

אתה חושב שבתי המשפט החמירו איתך?

"זה פגע בי שהשופטים קבעו שפגעתי בנוף. אני באתי כדי לעשות את הרי ירושלים יפים יותר. אני נאבק כדי למצוא חלופה מתאימה, הרי לי לא היה משנה איך לבנות את הקיר, אבל אישרו לי לבנות אותו כך".

במהלך השיחה מבהיר מאליס כי במידה והערעור הרביעי במספר שלו יידחה על ידי בית המשפט העליון הוא מתכוון לתבוע את הוועדה המקומית מטה יהודה ולדרוש כי היא תפצה אותו בנזק שנגרם לו. “לפי האומדנים ההריסה והבנייה מחדש צריך לעלות 8 מליון שקל. סכום עצום כדי להרוס קיר ולבנות אותו מחדש כמעט באותו המקום. שמעתי שבמושב שלי מחפשים היום תרומה של 1250 שקל כדי לשפץ את גן הילדים במושב. זה אבסורד. אני מנסה לחסוך לציבור התושבים של מטה יהודה הרבה כסף".

בין שאר הטענות של מאליס, הוא רומז לכך שהעקשנות של הוועדה המחוזית ושל הארגונים הירוקים על הריסת הקיר נוסעת ממניעים של רצון לפגוע בראש המועצה האזורית מטה יהודה, משה דדון. “את מי מענישים? אולי צריך להטיל קנס על מי שנתן את היתר הבנייה? מישהו בוועדה המחוזית ירושלים רוצה לפגוע בראש המועצה".

מאליס מוטרד מכך שבתי המשפט קבעו כי בניית הקיר "פוצעת את הנוף". הוא מצביע על הקיר ועל הרי ירושלים המשקיפים עליו מדרום. “אפשר לחשוב שבניתי את הקיר במרכז ירושלים. הרי, חוץ מתושבי הכפר הפלסטיני שממול אף אחד לא רואה הקיר. בעצם, אולי צריכים לתת לי פרס, כי בעקבות הפרסומים על הקיר מושב עמינדב הפך להיות מקום מפורסם והקיר הוא היום אתר תיירות".

איך אתה מגיב לטענה, שאם יאשרו לך את הקיר ייאלצו לאשר גם קירות דומים לשכנים שלך?

"זה שוב אבסורד. הרי בית המשפט קבע כי הוא לא מקבל את עשרות הדוגמאות שהבאתי לקירות תמך במטה יהודה, וכי אין לקבל את התקדים של בניית הקירות הללו. אז למה שהקיר שאני בניתי יהפוך לתקדים? סתם נטפלו אלי כי חושבים שאני עשיר".

 

אני רק שכיר

 

מאליס מתאמץ להוכיח שהוא לא עשיר כמו שהפרסומים השונים מציגים אותו. “אני לא אוליגרך. אני שכיר שחי על משכורת יפה. אין לי עסקים משלי ובגלל זה אני בכלל לא יכול להיות אוליגרך. אני מנכ"ל של חברה גדולה ואין לי מניות בה. אני מרוויח טוב, אבל לעומת מה שמרוויחים אוליגרכים זה ממש קצת. 8 מליון שקל זה המון כסף גם בשבילי".

אולי אתה לא אוליגרך, אבל עשית טעות...

"כל מי שמעורב היום בפרשה מבין כי תשומת הלב שניתנה לקיר הזה אינה ראויה. זו שאלה נפרדת אם הקיר נכון או לא. אף אחד לא מנסה לפתור את המצב במחיר זו, אלא מציעים את הפתרון היקר ביותר. שהמועצה תשלם בסוף כמה שיותר".

אתה מתכוון לתבוע את הוועדה המקומית מטה יהודה?

"אם יכפו עלי להרוס את הקיר, אז המועצה תיאלץ לשלם מכיסה. הציבור צריך להבין שהמחיר הזה יגיע גם לכיס של תקציב המועצה. זה לא רק בעיה של מאליס, זו בעיה של כמעט 60 אלף תושבים במטה יהודה".

מאליס אומר כי בערר הרביעי שהוא עומד להגיש לבית המשפט העליון הוא מסביר כי אין הבדל מהותי בין הפתרון שדורשת הוועדה המחוזית והגופים הירוקים לבין הפתרון שהוא מציע לבעיית הקיר. הוא מציג שתי הדמיות לפתרון שהוא מציע, שתיהן נראות כמעט זהות. רק סקירה יסודית שלהן מגלה ההבדלים קטנים.

הדרישה של הוועדה המחוזית מבוססת על הריסת קיר התמך והנמכתו לגובה של 3 מטרים בלבד (במקום גובהו הנוכחי), ובנייה של שלוש מדרגות בעומק של 4 מטר כל אחת ובגובה של 3 מטרים. בהצעה זו הוועדה בעצם קיבלה חלק קטן מדרישתו של מאליס והיא הקטינה את עומק המדרגה הנדרש, מ-5 מטרים ל-4 מטרים בלבד.

ההצעה של מאליס מבוססת על ניצול השטח שבין הקיר לבין דרך העפר הדרומית לו, שטח שאינו בנוי כיום, לבנייה של שלוש מדרגות בעומק של 60 ס"מ כל אחת ובגובה של 3 מטרים. מאליס טוען כי הפתרון שהוא מציע נראה לעין הצופה מדרום זהה לפתרון שדורשת הוועדה המחוזית. (ראה את 2 ההדמיות בנפרד).

מאליס מזמין אותי לסייר לקצה שטח הנחלה. אנו עוברים את גינת הבית המטופחת שבמרכזה בריכה גדולה ומבנה הנראה כחדר משחקים ובו שולחן ביליארד. יורדים כמה מדרגות לטרסה רחבה, נטועה בעצי פרי, שבקצה שלה מתנוסס קצהו של קיר המריבה. “אני בכלל לא משתמש בשטח הזה", הוא אומר, “ולא אכפת לי איך לפתור את הבעיה שנוצרה, כל עוד מפעילים בנושא הזה מחשבה רציונאלית. הרי אף אחד לא מדבר על הנזק הסביבתי שייגרם מהריסת הקיר ובנייה שלו מחדש".

אני מניח שלא לתוצאה הזו ציפית כשבנית את הבית הזה?

"כשבניתי את הבית הזה רציתי שיהיה יפה, כי הייתי רוצה שמדינת ישראל תהיה יפה ולעשות אותה יפה יותר זו מצווה גדולה. כשאני קורא את דברי השופטים על כך שהקיר "מדקר את העין", בפנים הכל אצלי מתהפך. אם רק הם היו מבינים שלא נתנו לנו לבנות עד הסוף. אני מקווה שהשופטים בבית המשפט העליון יפעילו הגיון בריא ויבינו כי אין הבדל אמיתי בין הפתרון שאנו מציעים לבין הפתרון שדורשים מאיתנו לבצע. אם הטענה היא שהפגיעה היא נופית, אז מה בעצם ההבדל בין הפתרון שלנו פתרון של הוועדה? “.

במועצה האזורית מטה יהודה מסרו שאינם מכירים את הטענה על נסיונות לפגוע בראש המועצה, משה דדון, והסבירו כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פועלת לפי החוק ואנשי מקצוע הם אלה שמעניקים את ההיתרים.

נציג החברה להגנת הטבע, רכז הרי ירושלים, אברהם שקד, אמר כי עתירותיו החוזרות של מאליס הן עדות לחוסר הבנתו המשווע בהליכי התכנון הנהוגים במדינת ישראל. "בית המשפט קיבל את טענת החברה להגנת הטבע כי דין קיר התמך להיהרס. אם למאליס יש מחלוקת על האחריות של הוועדה המקומית לבניית הקיר עליו לפנות לערכאות מתאימות. בחברה להגנת הטבע יעמדו על הריסת הקיר במועד הקרוב ביותר".

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?