דלג לתוכן העמוד
יום שני, 10 במאי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

ענן עצום של חגבים

כל אחד מאתנו שמע על מכת "ארבה” אך רק מעטים ראו במו עיניהם את המופע ההמוני של חגבי הארבה אשר עד היום גורמים לרעב במדינות אפריקה

ארבה נח על אבטיח. צילום: יואב מוטרו (אפריל 2021)

בשבוע שעבר הופיעה "אזעקת ארבה" באזור הערבה. להקות ארבה נכנסו מכיוון ירדן והתמקמו באזור השדות של קיבוץ יהל וערנדל. במקביל, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) דיווח כי קיימות להקות לא גדולות של ארבה בוגר בגזרת קונטרה בסוריה, 20 ק"מ מזרחית לגבול ישראל, אשר בשלב זה אינו מזוהה כמקור לסכנה. מי הוא הארבה הזה, מדוע החשש ממנו כה גדול ומה גרם להתפשטות שלו דווקא השנה?

כל אחד מאתנו שמע על מכת "ארבה”, במיוחד זו שמוזכרת בהגדה של פסח, לצד שאר המכות, אך רק מעטים מאתנו אכן ראו במו עיניהם את המופע ההמוני של החרקים המאיימים הללו אשר מלווים אותנו מימי עם ישראל במצרים ועד היום.

את חגבי הארבה, במופע הבודד והיחיד שלהם, אין צורך לחפש במחוזות רחוקים – כל אחד מאתנו רואה אותם בגינה או כשהוא יוצא לשדה הקרוב לביתו. אלא שבתנאים מסוימים החגבים החביבים הללו משנים את התנהגות, מתקבצים בלהקות אדירות והופכים מסתם חגב לארבה שמאיים על החקלאים בפרט ועל בני האדם בכלל.

מסתבר שהחורף המרובה בגשמי ברכה בו התברכנו בשנה זו, ואשר בא בעקבות חורף מרובה גשמים בשנתיים הקודמות 2019-2020, הוא זה שהביא לצמיחה מואצת של צמחייה באזורים המדבריים ובעקבות כך נקבות הארבה מטילות ביצים בכמות של פי חמש מאשר בשנה רגילה, וכך מתרבים החגבים במהירות מפחידה הופכים לאיום ממשי.

להקת ארבה בשדות קיבוץ סעד - 1955

חגבים חביבים

 

אז מי הם החגבים הללו? כשיוצאים לשדה אפשר לזהות את החגב בקלות יחסית. מדובר בחרק שלו זוג רגליים אחוריות גדול וחזק במיוחד לעומת ממדי גופו בכלל.

בעמדו על מקומו נראה זוג הרגליים הללו כמעין חצובה, כאשר הירך שמלפנים מתרוממת כלפי מעלה, גבוה באופן משמעותי מגוף החרק עצמו, והמבנה שלה נראה חזק, מעובה ושרירי מאוד. בקצה העליון – פרק הברך שממנו נשלחת השוק, דקה, צרה, יציבה ומשורית (אותו משור שבעזרתו הצרצר מצרצר, כאילו הוא מנגן בכינור...) ובקצה שלה, כף הרגל הניצבת יציבה על האדמה או השיח. בעזרת זוג רגליים גדול וחזק זה, יכול החגב לקפוץ בתנופה למרחק הגדול בהרבה מאורך גופו.

אם לא די ברגליו החזקות, לחגב הבוגר יש גם כנפיים, הוא מצויד בזוג כנפי חפיה קשות המגינות ומכסות על זוג כנפי התעופה דקיקות, עדינות ושקופות. כנפי התעופה הדקיקות מאפשרות לחגב להתעופף אף למרחק גדול, ולהתחמק ממי שמנסה ללכוד אותו, וילדים רבים שמנסים זוכים לראות את החגב שמתחמק מהם בקלות.

להקת ארבה המדבר אשר חדרה ארצה במהלך חודש נובמבר 2004

חגב ולא חרגול

 

מי שאינם בקיאים בענייני חרקים נוהגים לכנות את החגב בשם – חרגול. אך יש הבדל בין חרגול לחגב והוא נעשה על ידי זוג המחושים הבולטים מראש החרק. לחגבים, ככלל, זוג מחושים קצרים ומעובים בעוד שהחרגול מצוייד בזוג מחושים דקים וארוכים מאוד.

שלבי התפתחותו של החגב, כוללים שלושה מופעים ומוגדרים כ"גלגול חסר" (לעומת ה"גלגול המלא" של הפרפרים). מגלגול החגב נעדר שלב הגולם. מהביצה בוקע חגב זעיר, שאינו מסוגל לעוף והוא קשור למקומו. מלכתחילה, תאבונו אדיר, והוא מבלה את כל זמנו בזלילה. גופו מכוסה בשכבה של כיטין, ההולכת ומתקשה ואינה מאפשרת לגופו להתרחב, ואז הוא מפסיק לזלול ומתנשל.

לאחר ההתנשלות, מתגלה שכבה רכה ואלסטית יותר המאפשרת לגופו לצמוח וכתוצאה הוא שוב נכנס ל"אטרף" של זלילה, עד אשר הכיטין שוב מתקשה, ואז שוב התנשלות וחוזר חלילה עד להתבגרותו.

באופן זה, עד שצומחות כנפי הבוגר והוא מסוגל להתעופף, מחסלים החגבים הגדלים את כל העשבייה הירוקה שסביבם. תארו לעצמכם מה קורה כאשר מדובר בלהקה המונה עשרות מיליוני פרטים.

החגבים בהם ניתקל בשדה, יהיו באורך של 3-4 ס"מ, וגופם מורכב משלושה חלקים בולטים – ראש, חזה ובטן. בראש תבלוטנה זוג עיניים גדולות בנוסף למחושים ופה המותאם לכרסום עשבים ועלים. הראש קשור אל החזה המוצק, המכוסה בשריון קשה של חומר הנקרא – כיטין, מעין עור קשיח וקשה. אל החזה מחוברות שש רגליים: שני זוגות קצרים המיועדים להליכה, וזוג רגליים ענקיות אחוריות המיועדות לקפיצה ודילוג. לצדו האחור של החזה מחוברת בטן מעוגלת וארוכה הנראית כמן תולעת, ובה אבריו הפנימיים של החגב הקשורים לעיכול המזון.

צבעי החגב בארץ ינועו בדרך כלל בין חום לירוק, מלבד צבע כנפי התעופה השונה כל כך (לעתים שקוף ולעתים אדום עם פס שחור בשוליים). לרוב ניתקל בהם כיחידים, או לכל היותר בקבוצות של עשרות פרטים בלבד. פה ושם נוכל להיתקל בחגב גדול יותר בגוונים חומים, שאורך גופו מגיע עד לעשרה ס"מ והוא כבר נראה מאיים ומפחיד יותר.

ארבה_אפריל 21_מרבד חגבים_יואב מוטרו

התפוצצות אוכלוסין

 

להקות הארבה מתפתחות בעקבות חורף גשום הכולל ממטרים מרובים באזורים מדבריים או מדבריים למחצה. הדבר מתרחש בדרך כלל באזור קרן אפריקה, במדינות השוכנות לאורך ים סוף ובהן תימן שבאסיה, ומדינות סומליה, אריתריאה ואתיופיה שבאפריקה.

נראה ששוב אין להימנע מהתייחסות למשבר האקלים העולמי שגורם לתופעות קיצוניות שונות וביניהן שנים חמות ויבשות מחד ומאידך, לשנים גשומות במיוחד.

כאמור, תנאי אקלים מסוימים, גשמים רבים מחד המאפשרים צמיחה מואצת של צמחיה, ושל חום אופטימאלי, לא קר מדי ואף לא חם מדי, גורמים לנקבת החגבים להטיל במקום 20-30 ביצים, כ-150 ביצים לנקבה בודדת!

ההטלה המאסיבית של הנקבות גורמת להתפוצצות אוכלוסין של חגבי הארבה. במצב זה הם משנים את צבעם לירקרק נקוד ובגופם חלים שינויים פיזיולוגיים ההופכים אותם מחרקים יחידניים לחרקים המתקבצים ללהקות עצומות. כל עוד שאינם מסוגלים לעוף, הם מחסלים את כל העשבייה שסביבם, וכאשר צמחו כנפיו לחגב הארבה הבוגר, הם מתלהקים ללהקות המונות מאות מיליוני פרטים ויוצאים לתעופה המושפעת פעמים רבות מכיוון הרוחות.

מכל מיני הארבה שבעולם וידועים כשישה, הארבה המדברי המתפתח משני צדי דרום ים סוף, הוא ההרסני ביותר שכן כל חגב מסוגל לזלול מדי יום כמות מזון השווה למשקל גופו.

נחיל ארבה אחד כולל עד 150 מיליון חגבים לכל ק"מ מרובע. החרקים הרעבים נוחתים על השדות החקלאיים וזוללים כל מה שרק נמצא בשטח ומותירים אחריהם בצאתם להמשך מסעם – חורבן. כמו כן, החגבים הזעירים הבוקעים מהביצים המוטלות משך המסע, ממשיכים לזלול את כל מה שרק ניתן במקומות בהם הם מצויים.

ארבה_אפריל 21_ארבה נחים על שיח_יואב מוטרו.

תופעה מסוכנת

 

צרת הארבה היא מכה שכיום סובלים ממנה בעיקר מיליוני תושבים במדינות אריתריאה, סומליה, אתיופיה, קניה ואוגנדה והיא מאיימת על מדינות נוספות באפריקה.

בשנה שעברה, כבר בראשית חודש פברואר 2020, ממש בעת שהעולם החל להתוודע לווירוס הקוביד 19 ולמגפת הקורונה, הכתה מכת ארבה נוראית את צפון מזרח אפריקה. נחלי ארבה שמנו עשרות מיליוני חגבים השמידו עשרות ומאות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים, יבולים חקלאיים ומספוא לבהמות, והדבר גרם למותם של עדרי בקר ולמחסור בחלב ובשר בסומליה ובקניה. מאמצים שהשקיעו ממשלות המדינות הללו בסיוע האו"ם הניבו תוצאות דלות.

לדוגמה, נחיל ארבה עצום התפרש על שטח שאורכו 60 ק"מ ורוחבו כ-40, נמדד בשנה שעברה בצפון מזרח קניה. כלומר, ענן הארבה כיסה שטח שמתחיל בראשון לציון ומסתיים בחדרה ורחבו השתרע מחוף הים ועד לפסגות הרי ירושלים והשומרון. מכת הארבה בקניה הותירה אחריה חורבן וגרמה לרעב קשה. בסומליה השכנה הכריז בראשית פברואר 2020, על מצב חרום לאומי לנוגח מכת הארבה.

האם אנחנו בישראל מחוסנים מפגיעת הארבה הפונה בעיקר לאפריקה? ובכן, התשובה היא – ממש ממש לא.

 

מכת ארבה מקומית

 

מלבד מכות הארבה עליהם מספר לנו התנ"ך, ידועות מכות ארבה קשות בארץ בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה ולא אמנה כאן את כולן.

אחד מחוקרי ארץ ישראל הידועים במאה ה-19, אדוארד רובינסון (על שמו קרויה קשת רובינסון שבכותל המערבי) מתאר את הניסיונות שנעשו בארץ בשנת 1838, להעלות באש את השדות כדי להשמיד יחד עם יבולי השדות את הארבה שכיסה אז את פני הארץ.

בשנת 1865, תיאר עיתון ירושלמי את מכת הארבה "אשר כמוהו לא היה ולא יהיה, כל אחד גדול כציפור השמים". שנה לאחר מכן הוכתה הארץ במכת ארבה נוספת והשלטון התורכי דרש מכל מתיישב לאסוף 20 ק"ג של חגבי ארבה ולא ייקנס בקנס כבד...

אחת מהתקפות הארבה הקשות ארעה ב-1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה ועליה כתב משה סמילנסקי, הפרדסן הידוע מרחובות: "מרחוק, מן המושבה והכרמים עולים ונשמעים קולות הדפיקות בפחים. הכורמים יצאו למלחמתם. אך מה הן מאות הידיים של בני המושבה (רחובות) מול רבבות רבבות המיליארדים הללו. כחול הים הם אשר לא ייספרו".

בשנת 1955, שבע שנים לאחר קום המדינה, פשט הארבה על שדות הירק והמטעים של יישובי מערב הנגב – עוטף עזה כיום, והגיע עד לבית גוברין במזרח ואזור רחובות במערב.

זכורני כיצד כנער יצאתי עם חקלאי המושב בו גדלתי באזור רחובות לנסות להבריח את הפולשים, ומה שזכור לי אף יותר הוא כיצד שכננו, התימנים שבשכונת מרמורק שברחובות, אספו את חגבי הארבה בשקים כדי לטגן אותם ולעשות מהם מטעמים, שהרי הארבה הוא מזון כשר על פי התורה...

בשנת 2013, במהלך קורס למורי הדרך, יצאנו לטיול לאזור רביבים ומשאבי שדה בנגב, וחזינו באגפיהם של נחילי הארבה שחדרו לנגב ממצרים מאזור הדלתא של הנילוס דרך סיני והגיעו מזרחה עד לאזור ים המלח ואפילו צפונה עד לגליל בטרם הושמדו כולם.

ארבה שנחת בתל אביב - 2013-2014

חביב אך מסוכן

 

אמנם, ישראל היא מדינה חקלאית מודרנית ולרשותה יכולת התגוננות מתקדמת מן האוויר ומהקרקע, אך למזלנו ניתן לומר שעיקר תפוצתם של נחילי הארבה היא לכיוון מזרח אפריקה ולא לכיווננו, שכן מלחמה במאות מיליונים פולשים איננה עניין של מה בכך.

ולסיכום, אנו מכירים את הארבה מקרוב כחגב קטן, חביב, יפה כנפיים ובלתי מזיק כל עוד הוא חי ביחידות. אבל מנגד, בתנאים מסוימים הוא מתקבץ ללהקות אדירות בנות מאות מיליוני פרטים המחשיכים במעופם כעננים שחורים את השמים והופך לאיום ממשי.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?