דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 16 בינואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

עצמאי בשטח

בעל החיים הזה פועל במסתרי הקרקע, שומר באופן קנאי על בדידותו, מתקשר עם הסביבה באמצעות גלי קול ומהווה כאב ראש לא קטן לחקלאים. הכירו את החולד שמחקרים גילו את עמידותו המפתיעה למחלת הסרטן

חולד ברמת הגולן. צילום: יותם בשן

בערב חג החנוכה טיילתי באתר קברות המכבים, סמוך למודיעין לא הרחק מהכפר הערבי אלמידיא (המשמר את השם מודיעין) כחלק מההכנות לטיול מאורגן באזור אשר נקודת הסיום שלו היא בחורבת הגרדי, מבנה קבר שייח' המיוחס על ידי המאמינים לקברו של מתתיהו החשמונאי, אבי חמשת בניו - המכבים.

את חג החנוכה מציינים בראשית החורף, חודש דצמבר, גשמי היורה כבר מאחורינו, האדמה רוויה מ'מכת' הגשמים הראשונה וצמיחה ירקרקת, טריה ועדינה מכסה אותה כשטיח יפהפה.

בעודי פוסע לצד שדה מעובד שנבטיו שזה עתה בקעו מן האדמה, התגלתה לעיני שורת תלוליות תחוחות שנערמו בשורה...תחיחותן העידה בהן שנערמו בשדה רק לאחרונה, והן היו עירומות מצמחיה כלשהי.

המרחק בין התלוליות היה בין 1.5-2 מטר וכאמור הן ניצבו בשורה ישרה לאורך השדה. היה ברור לחלוטין ש"בונה התלוליות" דאג למקמן כך, במרחקים קצובים. מי הוא ה"בנאי" המסתורי, לשם מה השקיע את העבודה הרבה בחפירת התלוליות הללו ומה מסתתר בהן? על כל אלה נספר בקטעים הבאים.

 

זו לא חפרפרת

 

כיוון שנולדתי וגדלתי בילדותי בכפר, למדתי להכיר את בונה התלוליות הללו. הכינוי של חיית המחשכים הזו בפי האיכרים היה – "חפרפרת".

למילה 'חפרפרת', יש קונוטציה מיוחדת ונוהגים לכנות חפרפרת את מי שנחשב למרגל או חבר בארגון שחושף את סודותיו לגורמים עוינים תוך שהוא שומר על חשאיות מוחלטת. אלא, שזו טעות לזהות את אותו בעל חיים המרים תלוליות עפר ברחבי ארצנו כ"חפרפרת”.

את הכינוי חפרפרת העניקו לחופר המחילות שלנו העולים מאירופה, שם, אכן חיות החפרפרות. אבל בארצנו, מי שאחראי לחפירת המחילות בשדות הוא החולד הארץ ישראלי.

 

ארבעה סוגים

 

החולד הוא יונק, מכרסם, החי את כל חייו מתחת לפני האדמה. בארץ ידועים היום ארבעה מיני חולדים, שבדומה לחפרפרת האירופית חיים את כל חייהם מתחת לפני האדמה, בחשיכה מוחלטת. למרות שהם מצוידים בעיניים הרי שראייתם מזערית ומצטמצמת ליכולת להבחין בין שעות היום לשעות הלילה.

החולד הארץ ישראלי נפוץ בכל ארצות המזרח התיכון הסובבות אותנו עד לטורקיה בצפון, באזורים שבהם יש כמות המשקעים מעל 100 מילימטר לשנה. החולד זקוק לאדמה רוויה במים לצורך חפירותיו והוא מתרחק מאזורים יבשים, כך שלא ניתן למצוא אותו במדבר.

ארבעת מיני החולדים הנפוצים בארץ מחולקים לפי אזורי תפוצתם מצפון לדרום: 1 - החולד הגלילי, 2 - חולד גולני, 3 - חולד כרמלי, 4 - חולד יהודה. לפי המחקרים, ככל הנראה, התפשטו החולדים מצפון דרומה, כלומר, מן האזורים הגשומים יותר לגשומים פחות, כשהם מתאימים עצמם אבולוציונית לתנאים שונים של חום ולחות.

מכאן אפשר להבין שזה שחופר בשדות אזורנו נמנה על המין הרביעי, 'התברכנו' בחולד משלנו, שגנטית הוא הצעיר שבין החולדים.

תלוליות חולד באזור כרכור. צילום: ריק פלג, מעלה היצירה

עצמאי בשטח

 

התלוליות הרבות שאנו רואים בשדה הן תוצאה של חריצותו של חולד אחד, עצמאי ובודד, שכן, החולדים חיים את חייהם ביחידות. שם, מתחת לפני האדמה עסוק החולד בחפירת מחילותיו ועונת החורף שגשמיה מרככים את האדמה היא זמן נהדר להגברת מאמצי החפירה.

החולד חופר מחילה שקוטרה בין 5 ל-10 ס"מ, ואת עודפי האדמה הנוצרים בחפירה, הוא מפנה בעזרת 'מחילונות' אותן הוא חופר כלפי מעלה, ולשם דוחף בכוח את עודפי האדמה. כך מורמות התלוליות בזו אחר זו, למן ה'וותיקה' ביותר ועד לזו ההולכת ומורמת בקצה השורה.

כאמור, החולד עצמאי. חי לעצמו. חופר לעצמו. דואג לעצמו ובדרכו הייחודית, הוא מסמן טריטוריה שגודלה ככל הנראה מעל ל-300 מ"ר. זה השטח 'שלו' ועליו הוא ישמור מפולשים.

המחילות משמשות את החולד כדי להשיג מזון למחייתו. כיוון שהוא מומחה בחפירה, מעבר למחילות עצמן בהן הוא יכול להתקדם קדימה ואחור, הוא חופר ומתקין לעצמו גם "חדרים", מעין "מחסנים" לאכסון מזון, הן לצרכיו המידיים והן לימים יבואו, כאשר תנאי המחיה יהיו קשים יותר, למשל – בקיץ היבש.

מלבד מחסני מזון הוא חופר ומתקין לעצמו גם "חדר שינה", אותו הוא מרפד באניצי קש ואפילו חדרי "שירותים”, לטובת ההיגיינה ושמירה על ניקיון מחילותיו. אכן, החולד חופר תחת האדמה מערכת מגורים שלימה וכל זה נעשה, יש לזכור, בחשיכה מוחלטת.

כפי שציינו, החולד מסוגל להבחין בין יום ללילה, אך מרבית חפירותיו ופעילותו נעשות בשעות היום. לכן, אם נלך בשדה בעקבות התלוליות ונשמור על שקט מופתי, כשנגיע לסוף השורה נעמוד בשקט ובלא תנועה ואז, אם המזל ישחק לנו, נוכל להבחין כיצד הולכת 'ומתרוממת' לה תלולית חדשה. יש לזכור כי רגישותו הגבוהה של החולד לכל תנועה ותנודה שבקרקע מקטינה את הסיכוי שאכן נצליח לחזות במחזה הזה בעינינו.

 

מותאם לחיים בקרקע

 

כיצד נראה החולד וכיצד הוא התאים את עצמו לאורח חייו? גופו נראה כגליל מוארך המכוסה בפרווה סמיכה וקצרה. אין בגופו אברים בולטים כמו זנב או אפרכסות אוזניים. עיניו, שבזכותן איננו עיוור ממש, שקועות בראשו ומוגנות על ידי קרום עור המגן עליהן. בתחתית פיו שיניים חזקות וארוכות שמשמשות אותו בין היתר לחפירה. את החומר הנחפר הוא מסלק לאחור בעזרת גפיו, ואז מסתובב לאחור במחילה ודוחף את החומר מעלה. תוך כדי החפירה החולד מחזק את דפנות המחילה בעזרת ראשו הפחוס ובעזרת גופו כדי שזו לא תתמוטט.

החולד בונה מחסני אחסון למזון. איזה מן מזון? זוכרים את סיפורי הילדים בהן מתואר כיצד בערוגות הגזר שבגינה פתאום מבחינים בעלי גזר שמישהו מושך אותם לתוך האדמה עד שהם נעלמים לגמרי? אז אותו מישהו הוא כמובן – החולד.

החולדים ניזונים משורשים ופקעות שונות, וערוגות ירקות כמו של גזרים, צנוניות וצנונים משמשות להם כמסעדה דשנה ממש. כיוון שמרבית הצמיחה של הצמחים למיניהם נעשית למן רדת הגשמים, כך גם עיקר פעילותו של החולד, וזה הזמן שבו הוא אוגר בממגורותיו את מרבית מזונותיו. כיוון שכך נחשב החולד על ידי החקלאים למזיק וככל שהוא חופר את מחילותיו לערוגותיהם וגינותיהם הם נלחמים בו בכל דרך.

דוגמא אזורית לחשש מהחולד ניתן לראות ביוזמה שהחלה בשנה שעברה לבדוק את היתכנות השתילה של פקעות פרחי הכרכום מהן מכינים את התבלין יקר הערך – זעפרן. בעל הנחלה ששתל את הפרחים, דוד בוזגלו, סיפר כי המלחמה הגדולה נגד המזיקים התת-קרקעיים מתמקדת בחולד ובתיאבון הרב שלו לפקעות טעימות.

תלוליות חולד בגן לאומי אשכול (נוצר על ידי מעלה היצירה)

תאי המלטה

 

ציינתי את האינדיבידואליות המוחלטת של בעל החיים הזה, אך לאור העובדה שהוא שומר על פרטיותו מכל משמר השאלה שנשאלת היא כיצד הוא מתרבה?

כמו כל בעלי החיים בעולם נחלקים החולדים לזכרים ולנקבות. בראשית החורף, כאשר תנאי החפירה נעשים נוחים יותר, מכין הזכר לנקבה, שאותה עדיין לא פגש – "תאי המלטה" המצויים תחת האדמה אך בעלי תלולית המתנשאת מעל האדמה לגובה 15-20 ס"מ.

לאחר שבנה את התאים הזכר מזמין את הנקבה הבלתי נראית תוך השמעת קולות הזמנה ייחודיים. או אז, תחתור הנקבה לעבר תא ההמלטה, שם תחול ההזדווגות בה יתמידו עשרות פעמים, אולי כיוון שמעולם לא נפגשו קודם וכנראה לא יוסיפו להיפגש גם בעתיד...

היריון הנקבה נמשך כחודש, ואז תמליט בין 3-5 וולדות עירומים. לאחר כשבועיים, הוולדות יתכסו בפלומה פרוותית והם ימשיכו לינוק עוד כחודש ימים. לאחר כשלושה חודשים ייפרדו מהאם ויתחילו לחפור את דרכם לאזור מחיה משלהם, אך עקב הקשיים הנכונים להם בדרך, רובם לא יזכו לכך.

 

תקשורת בגלי קול

 

שבדומה לעטלפים, התקשורת של החולד נעשית באמצעות גלי קול המועברים באדמה כתוצאה מהקשת ראש בדופן המחילה. החולד מקיש בחוזקה ובתדירות גבוהה למשך זמן קצר – ומאזין. התנודות כתוצאת ההקשה מועברות כזעזועים באדמה למרחק רב יחסית. וממש כשם שהעטלפים מוצאים את דרכם בעזרת גלי הקול שהם משדרים וקליטת ההד החוזר מהעצמים שבדרכם, כך גם החולדים יגלו את בני מינם שבסביבה. אם יסתבר לחולד זכר שזכר אחר "פלש" לתחומי ממלכתו, עשוי להיווצר מפגש שבו יילחמו הזכרים זה בזה מלחמת חורמה ייתכן אף עד מוות.

כיצד מכוון החולד את דרכו בתוך האדמה, כאשר איננו רואה ואיננו "יודע" ומכיר את סביבותיו? ממחקרים נלמד שהחולד משלב בין שתי שיטות – הראשונה, שיטת ניווט למרחקים קצרים, עד מטרים ספורים בלבד, וזו מבוססת על שילוב תנועות גופו לתגובת האדמה סביבו, ושיטה שניה של ניווט למרחק נעשית בעזרת השדות המגנטיים שבקרקע, אך זו דורשת ממנו אנרגיה רבה והוא לא מרבה להשתמש בה.

האם לאחר כל מה שלמדנו נזכה לראות חולד שכזה בעינינו? צר לי לאכזב – הסיכוי לכך מזערי. אמנם לחקלאים שבינינו יש מאבק עם בעל חיים עלום וכמעט עיוור זה ואכן קיימות שיטות שונות להילחם בו, אבל את המידע הקשור לתחום הזה נשאיר לחקלאים בלבד.

גוף ארוך וגלילי. צילום: נועם שגב

 

חסין למחלת הסרטן

 

החולד העיוור (הארץ ישראלי) והחולד העירום הקרוב אליו, הם שני בעלי חיים, שמשך חייהם ידוע כארוך מהמקובל אצל מכרסמים בגודלם וגם תופעות ההזדקנות ה"רגילות" נדירות אצלם. החולד העיוור חי עד גיל 21 שנים לפחות. החולד העירום - עד 31 שנים. מחקרים שונים הראו כי שני החולדים מאריכי חיים אלה הם בנוסף לכך, גם חסינים בפני מחלת הסרטן. החולד העירום נלחם בסרטן בדרך דומה לדרכו של האדם למשל, על ידי התאבדות מתוכננת של תאים סרטניים (אפופטוזה). המנגנון הלוחם בסרטן אצל החולד העיוור (הארץ ישראלי) הוא ככל הנראה מנגנון שונה לחלוטין, הקרוי נקרוזה, פיצוץ עצמי של תאים שהפכו לסרטניים. נקרוזה היא מנגנון שבדרך כלל, אצל שאר בעלי החיים, איננו מנגנון מתוכנן, אולם במקרה של החולד העיוור, הוא מתוכנן ומסתבר שהוא אף מוצלח ביותר, בהדיפתה של מחלת הסרטן. במחקר שבו נבדקו תאים פיברובלסטים של שני מיני חולד ארץ ישראלי (חולד יהודה וחולד גולני) נמצא כי במצב המדמה סרטן, החלו התאים להפריש אינטרפרון B, ולהתפוצץ. המחקר באשר לגורם לאותה הפרשת אינטרפרון וכיצד הוא פועל רק על תאים ספציפיים ולא על אחרים, נמשך.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?