דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 09 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פה-סח

הדיבור מגלה את המחשבות והרגשות אך גם מחולל את המחשבות ומייצר תחושות חדשות, ובכך משפיע על מציאות חייו של האדם

פרשת "מצורע", החמישית בספר "ויקרא" בדרך כלל נקראת יחד עם פרשת "תזריע" שנקראה בשבוע שעבר, אולם מכיוון ששנה זו הינה שנה "מעוברת", נקראת כל פרשה בפני עצמה.

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" - על פניו מפתיע לגלות את גודל העיסוק ב"מצורע" במסגרת דיני טומאה וטהרה ומפליא שפרשה נקראת בשם זה. אולם, כאשר מעמיקים נראה כי לא לשווא מקדיש המקרא משמעות רבה לכך.

מחלת הצרעת באה לידי ביטוי באופן חיצוני בגוף כנגע על העור, אולם על פי תפיסת חז"ל השורש למחלה זו הוא תודעתי-רוחני, ולכן המענה ניתן על ידי הכהן המשרת בקודש.

שורשיה של מחלה זו ב"לשון הרע", במחשבות ובמילים שליליות הפוגמות בנפשו של האדם ומביאות אותו לידי טומאה, מלשון אטימות, כלומר לחסימה רגשית ותודעתית. הדיבור מגלה את המחשבות והרגשות אך גם מחולל את המחשבות ומייצר תחושות חדשות, ובכך משפיע על מציאות חייו של האדם.

בימינו הולכת ומתקבלת התפיסה שמחלות הן פסיכוסומטיות, כלומר, מושפעות ואף נובעות ממצב תודעתי ומגורמים נפשיים כגון: קינאה, שנאה, בהלה, צער, כעס, חרדה, חוסר אונים - ולמעשה המחלות מהוות תסמינים/סימפטומים לקונפליקטים פנימיים בנפשו ובתודעתו של האדם.

הדיבור על אחרים בראש ובראשונה מרחיק אותנו מעצמנו - במקום להסתכל פנימה ולבחון כיצד אנו יכולים להשתפר ולפעול כדי להיטיב עם עצמנו ועם הזולת, אנו מפנים את המבט החוצה ונתלים בפגמים של אחרים. זאת ועוד, ריכולים, לשון הרע ודיבור שלילי ופוגעני מייצרים שנאת חינם. מחשבות ודיבורים שליליים מדגישים בתוכנו את הרע והשלילי, ומרחיקים את ראיית הטוב ואת הכרת התודה על היש.

הרמב"ם מסביר את הפן המעשי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" במילים: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד... לפיכך צריך לספר בשבחו... והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא"(דעות ו, ג). דברי שבח, פירגון, עידוד, מילים המעידות על הכרת הטוב והודיה הם בסיס לאהבה בין אנשים, בין בני זוג, אדם כלפי עצמו ובין האדם ליקום. ספר הזוהר מבהיר: "כמו עונשו של בן אנוש בגין מילה רעה, כך עונשו בגין מילה טובה שבאה לידו ויכול לאומרה, ולא אמר".

ספר היצירה, ספר קדום מתורת הסוד, המיוחס לאברהם אבינו, מרחיב על משמעותן, ייחודן וסודן של אותיות לשון הקודש. הייעוד הוא לממש בעזרת השפה המדוברת תפיסה רוחנית בחיים הארציים. מחשבות האדם ומצבו התודעתי באים לידי ביטוי באמצעות מילים; הן מחברות בין הרוחני לגשמי ומשמשות כוח המאחד את חלקי הבריאה. ומכאן, כאשר האדם חושב  בליבו לא תהיה לכך השפעה עד שיוציא מחשבותיו מבין שפתיו.

על פי הקבלה, לדיבור יש כוח על טבעי והוא יכול להשפיע ולשנות את המציאות הגשמית. למילים יש כוח של בריאה; "אברא כדברה" אינו ביטוי של קוסמים דווקא, אלא ביטוי בארמית, שמשמעותו "אני בורא/ת את מה שאני מדבר/ת". מילה היא אנרגיה בעלת תדר, סמל בעל השפעה, ועל כן בעלת כוח לברוא או להחריב חלילה.

רבי נחמן ביצירתו "ליקוטי מוהר"ן" מדגיש את חשיבותו וכוחו של הדיבור ואומר: "ואף שאין האדם מרגיש זאת... כל מחשבה שיש לאדם, כולם מוכרחים לבוא בתוך הדיבור... נמצא שעל ידי הדיבור נגמר המעשה ויוצא מהכוח על הפועל".

אף אם אנו לא מייחסים משמעות רבה למוצא פינו ברגע מסוים, בכוחו של הדיבור לחולל נפלאות או לחילופין לקלקל ולמנוע ברכה. אף ספר "החינוך" מבהיר כי מאחר והדיבור הוא כוח רוחני ייחודי הנובע מנשמתו של האדם, מהחלק האלוקי שבו, כוחו גדול מכפי שאנו תופסים בשכלנו, להשפיע לטובה או להזיק.

 

חג הפסח הקרב ובא עוסק בדיבור וכשמו כן הוא - פה סח. כוחו של הדיבור נחשף במהלך היציאה ממצרים עד לשיא במעמד הר סיני שם ניתנו עשרת הדיברות. בחג אנו מצווים בדיבור: "והגדת לבנך...",  ו"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". הדיבור בשבח והכרת הטוב הינם יסודות מרכזיים במסורת היהודית וביתר שאת בחג הפסח.

בתקופת גלות מצרים האל אינו מדבר אל העם. בני ישראל אף הם מתקשים להביע עצמם במילים לאורך כל התקופה, ואף כשמצבם הורע, הם מצליחים להשמיע אך ורק קול אנחה וזעקה "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה" (שמות ב כג). הדיבור נאלם ונעלם כתוצאה מעבדות ומההשתעבדות לפיזי ולארצי. יציאת מצרים והשמעת קול העם האותנטי מסמלת את היציאה מהגלויות השונות של הנפש והתודעה.

סיפור יציאת מצרים חשוב לא רק לשם הקניית הידע אלא בעיקר במטרה להגיע לחירות פנימית ולחינוך עצמי. דיבור על חירות, העמקה בדיון על משמעות העצמאות, התבוננות והתעסקות פנימה הם בעלי השפעה עצומה על הנפש. הדיבור מחזק את החוויה הפנימית של האדם שיש בכוחו להשתחרר מכבליו הפנימיים והחיצוניים, מהשעבוד בו הוא נמצא בעת הזו.

"פה-סח" – מטרת החג היא הבעת הודיה, הכרת הטוב, העמקה, חשיבה, הפנמה וגילויים חדשים, הן בתוך נפשינו והן בהעברת מסר של תקווה וביטחון לבנותינו ולבנינו. זה הזמן להמשיג ולהביע במילים את החזון האישי, המשאלות והניסים להם אנו מצפים בשנה זו כדי לצאת ממצרים הפרטית.

"דאגי למשמעות, המילים כבר ידאגו לעצמן" (מתוך אליס בארץ הפלאות)

 

המדור מוקדש לעילוי נשמתו של אבי אלי קדושאי ז"ל

 

שבת שלום וחג שמח ומבורך!

שרונה קדושאי בר-נס

M.A ביעוץ חינוכי, MBA במינהל עסקים

פיתוח מנהיגות אישית וארגונית

ייעוץ וליווי אישי, פיתוח קריירה, מרכז רימון

שאלות ופניות sharonabar5@gmail.com


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?