סיסרא, מפקד הצבע הכנעני נמלט משדה הקרב לאוהלה של יעל וביקש מעט מים, אבל קיבל חלב ובשפע. “מים שאל חלב נתנה, בספל אדירים הקריבה חמאה" (שופטים ה' 25). המשמעות של משפט זה בהקשר המקראי היא של נדיבות גדולה, הפרזה בנכונות לסייע, אלטרואיזם. בהמשך הסיפור המקראי מתואר כי לאחר שסיסרא שבע ונרדם, הרגה אותו יעל.
היכן מתחילה או נגמרת דמותנו האמתית? מתי אנחנו מרגישים שאנו משקפים את דמותנו האותנטית? האם תמיד? האם לפעמים? האם מול אנשים מסוימים? האם המסכה שאנו עוטים על פנינו היא לגיטימית? מתי היא גובלת בתחושה של הונאה, או זיוף? או מתי "המסכה הלגיטימית" סוחטת אנרגיה שמתישה אותנו? האם יש תחליף ראוי יותר, או העת לשנות?
יסוד האדמה, היינו אחד מהיסודות המרכיבים את עולמנו החיצוני והפנימי – מארבעת היסודות הגדולים של הטבע: אדמה, אש, מים ואויר. במדור זה אתייחס אל יסוד האדמה, המופיע רבות כסימבול בחלומות, בתצורות הופעה מגוונות. יסוד האדמה מייצג את עולם החומר והארציות. האדמה היא הבסיס, הקרקע שעליה אנו דורכים, עליה אנו מנתבים את שבילי דרכנו בחיים, ה"אפר שממנו באנו ואליו נשוב", אמא אדמה - הקרקע המזינה אותנו בפירותיה, פירות היבול והפרנסה.
מהו מודל היופי שלך? האם תוכל לאפיין אותו? האם ישנה דמות כלשהי המייצגת אותו עבורך? האם הוא מתבטא בפן החיצוני, או הפנימי, או שמא טומן בחובו את שניהם?
את נרות חנוכה נפגוש כסימבול בחלומות, בין אם בחלומות של דתיים או של חילוניים, בין אם נחלם החלום בתקופת החג, או נחלם בזמן כלשהו אחר. נרות חנוכה מייצגים לרוב את נקודות האור ביחסים המשפחתיים.
"יין ישמח לבב אנוש" נכתב בספר תהילים, והמשך הפסוק מעניק עוד משנה תוקף לרעיון במילים "לבב אנוש יסעד". אזור מטה יהודה מבורך בגפנים ויקבים רבים, ומבורך באיכות להפיק יין ולהשפיע שמחה לסביבותיו. פסטיבל היין המסורתי של אזורנו, המתקיים בימים אלה, הוא הזדמנות לחבור אל האיכויות הנאצלות של שמחה בצותא, וסעד זה לזה, להזכיר לעצמנו שהחיים יכולים להיות גם חגיגה
