פרשת השבוע: על חושן המשפט וכוחה של אחדות
חושן המשפט מייצג את כל שבטי ישראל ומקומו תמיד על לוח ליבו של הכהן הגדול כמסר של אחדות וטוהר הלב
פרשת 'תצוה' היא המשך ישיר של הפרשה הקודמת לה, 'תרומה', והיא שייכת לרצף פרשיות מלאכת המשכן. בפרשת 'תצווה' אנו קוראים, בין היתר, על הכנת בגדי הכהונה ששימשו את אהרון הכהן הגדול ואת בניו במשכן.
אחד מפרטי הלבוש הוא החושן, אשר הורכב מתריסר אבנים טובות מסוגים שונים, כאשר על כל אבן רשום שמו של השבט אותה היא מייצגת. החושן, על פי המסורת היהודית, ייצג את כל שבטי ישראל, ועל כן כאשר עלתה שאלה בענייני ציבור, היו מבררים מהי התשובה באמצעות החושן - והאותיות היו מאירות ומספקות תשובה.
על פי הגמרא, החושן נקרא בפי הכתוב 'חושן המשפט', כיוון שהוא "מכפר על הדינין" - כלומר הוא אמור לכפר על שחיתות במערכת השיפוטית - הן על גישה שיפוטית מוטעית של דיינים ושופטים והן על שיפוטיות האופיינית לאדם ביחס לעצמו וביחס לזולתו.
כוונת הלב
"וְנָתַתָּ אֶל-חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים, וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן, בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה'; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ, לִפְנֵי ה'—תָּמִיד" (כח,ל). שלוש פעמים מדגישה התורה את הקשר בין חושן המשפט ובין הלב - החושן מונח על ליבו של הכהן הגדול ולא על איבר אחר כיוון שהאמת, הטוב, התום והחסד נמצאים בלב האדם.
אבי עליו השלום נהג לומר: "רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי" (זוהר חלק ג רפא ע"ב) - פירושו מארמית: הרחמן רוצה את הלב. התפיסה היהודית מבהירה כי האל רואה את לב האדם, כלומר המעשים הם לאו דווקא העיקר אלא כוונת הלב אשר עומדת מאחורי המעשים. גישה זו באה לידי ביטוי בפסוקים רבים, בהם: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַ- ה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז ז).
רבינו בחיי שהיה דיין, פילוסוף ואיש מוסר, הבדיל בין המצוות המעשיות לבין 'חובות הלב' - התודעה, האמונה, ההרגשה והמצפון. הוא הדגיש שהאחרונות אף עולות בחשיבותן על הראשונות. בהקדמה לספרו 'חובת הלבבות' כתב: "האדם מחובר מנפש וגוף, ושניהם מטובות הבורא עלינו. האחד נראה והשני אינו נראה, ואנחנו חייבים לעבוד אותו בעבור זה עבודה גלויה ועבודה צפונה. הגלויה - חובות האיברים כמו התפילה, הצום וכו' - אך העבודה הצפונה היא חובת הלבבות... במחשבת הלב ומצפונו". תפיסה זו חוזרת לאורך התנ"ך וניתן לסכמה במילים "אֹהֵ֥ב טְהׇר־לֵ֑ב" (ספר 'משלי', כב,יא).
דמות של שלום
התלמוד ב'מסכת שבת' מסביר שאהרון זכה לענוד את החושן על ליבו בזכות טוהר ליבו. המקרא מעיד, כי כאשר הטיל ה' על האח הצעיר, משה, את השליחות לגאול את ישראל ממצרים, לא עלתה בליבו של אהרון, האח הבכור, כל מחשבה שלילית אלא להפך: "וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ " (ד,יד)
דמותו של אהרון מסמלת פירגון, קירבה, חיבור ושלום. אבא ז"ל היה מביא מדבריו של הלל הזקן במסכת אבות: "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א, יב).
אהרון בחר לראות את הטוב שבכל אדם, ומתוך כך להשפיע עליו לשנות את דרכיו ולפעול בדרך טובה. המדרש מספר על אהרון הכהן שנהג להשלים בין אנשים שרבו ביניהם והתרחקו זה מזה, ולא הרפה עד שחזרו והשלימו. "כשהיה אהרון מרגיש באדם שתוכו רע, או שהיו מספרים לו שתוכו רע, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עימו - והיה האיש ההוא מבייש נפשו ואומר: 'אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי, ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו' - והיה חוזר למוטב".
שינוי גזר הדין
פרשת 'תצווה' נקראת תמיד בחודש אדר. חז"ל אמרו על חג הפורים שהוא אף גדול מיום הכיפורים אשר נקרא כך בגלל דמיונו לפורים (כיפורים = כמו פורים). נראה כי שני החגים, למרות ההבדלים בניהם, דומים במהותם - בשני החגים יש את האפשרות להשפיע ולשנות את גזר הדין. אומנם ביום הכיפורים אנו צמים ואסורים במלאכה, ולעומת זאת בפורים אנו אוכלים, שותים ועושים מלאכה – אך יחד עם זאת בשני החגים אנו מכוונים להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר ולהמתקת הדין - בכיפורים באמצעות החלת איסורים וביום הפורים באמצעות עשייה גשמית מבורכת.
מקריאה במגילת אסתר ניתן להבין בין השיטין את שינוי גזר הדין המתאפשר בחג הפורים. על פי המגילה, נגזרה על כל עם ישראל השמדה וכליה ובשפתו של המן: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (מגילת אסתר, ג,יג).
עם ישראל נמצא באותה העת בתקופה חשוכה, והתשובה לשאלה מדוע הגיע למצב זה מופיעה בפי המן: "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (ג,ח). המן מבין שהעם היהודי נמצא במבוי סתום מבחינה רוחנית עקב פירוד והתרחקות, ומכאן חולשתם.
מרדכי ואסתר אף הם מבינים זאת, ולכן אסתר מבקשת ממרדכי לכנס את היהודים ולפעול מתוך אחדות. שניהם מבינים כי כאשר עם ישראל מאוחד חלה התעוררות רוחנית, אשר יכולה להפוך את המצב על פיהו. ב'שפת הקודים' של המגילה התעוררות זו באה לידי ביטוי במילים "בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (ו,א) – ואכן מכאן ואילך המצב משתנה לטובה.
הכוח של חג הפורים הוא באחדות, נתינה (משלוח מנות ומתנות לאביונים) ושימחה - הם שמאפשרים שינוי דרמטי בגזר הדין אשר "נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (ט,כב).
לזכר אבי
אבי, אלי קדושאי ז"ל, הלך לעולמו לפני 4 שנים ביום שישי י' באדר, ערב שבת פרשת 'תצווה'. אבא שהיה מחנך ומורה, פייטן, איש רוח וספר, נהג לחנכנו ולהעביר לנו מסרים כיצד לנהוג תוך שימוש בכתובים והבאת פסוק או מדרש מתאימים. כך הטביע בנו את תפיסת עולמו ובו זמנית את האהבה לכתובים.
לזכרו אני כותבת זו השנה השנייה את הטור הנוכחי. השאיפה לאחדות, השכנת שלום, פירגון, נתינה לזולת ואמונה ביכולתו של כל אדם היו טבועים בו והוא ביקש להנחילם לילדיו ולתלמידיו.
דווקא בימים אלו, בהם צר לנו על ידי אויבנו ואנו נמצאים בעיצומה של מחלוקת בין חלקים רבים בעם, חובה עלינו ועל מנהיגנו לפעול מתוך שאיפה לאחדות.
שבת שלום וחג שמח,
המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל
שרונה קדושאי בר-נס
M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים
יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי, הדרכת הורים
"רימון" מרכז מומחים לטיפול
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?