דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 19 ביוני 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פרשת השבוע זהות קורבנית מול זהות של חירות

בני ישראל נאלצו לעבור מסע בן 40 שנה במדבר, על מנת לאפשר החלפת זהותם הקורבנית של עם העבדים בדור בעל תודעה של חירות פנימית, המאמין שיש בכוחו להשפיע ולעצב את עתידו

                       

פרשות "במדבר" ו-"נשא", הפותחות את ספר "במדבר", עוסקות בהכנות למסעם של בני ישראל במדבר. מבחינה כרונולוגית, תחילתו בחלוף שנה מאז צאתם של בני ישראל ממצרים. ההכנות כוללות מפקד (ספירה) של העם, התייחסות למיקומם הפיזי של 12 השבטים כמחנה הצועד וחונה במדבר, וכן מתכונת עבודת הלויים במשכן, כפי שיידרשו לבצע לאורך המסע.

עיון בפרשות אלה ולאורך כל הספר מעלה כי במשך השנים הללו העם רוב הזמן חנה. בזמנים אלו, העם נחשף להוראת מצוות כחלק מתהליך של התפתחות, למידה והכנה. בין חניה לחניה מתוארים אירועים משמעותיים שהתרחשו במהלך המסע, וכמו כן ניתנו להם דברי מוסר ותוכחה לאור מעשיהם ותגובותיהם.

בני ישראל יצאו ממצרים לאחר כ-400 שנות עבדות. הם אמורים לחזור לארצם, להילחם עליה ולכבוש אותה מהעמים אשר התגוררו בה, על מנת לחיות בה כעם עצמאי וחופשי. הדרך ממצרים לארץ המובטחת הייתה אמורה להימשך ימים ספורים ולכל היותר מספר שבועות מבחינת תוואי הדרך, ולכן נשאלת השאלה מדוע נדרש מסע בן 40 שנה?

עבדות כמצב נפשי

עם צאתם של בני ישראל ממצרים כתוב "וְלֹֽא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָֽיְמָה: וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים אֶת-הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר" (יד, יז-יח). האל מחליט לשנות את תוכניתו המקורית ולהאריך את דרכם. לאור תגובותיהם עד כה, האל לוקח בחשבון כי העם אינו מוכן מבחינה תודעתית ונפשית להיכנס אל הארץ על כל המשמעויות וההשלכות הכרוכות בכך.

מסתבר כי עבדות אינה רק מצב פיזי ומעשי אלא אף מצב נפשי ותודעתי; גם כאשר לעבד אין אדון, הוא עשוי להרגיש, לחשוב ולנהוג כעבד. ואכן, הדבר בא לידי ביטוי פעמים רבות בתפיסתם של בני ישראל לאורך מסעם, בדבריהם ובמעשיהם, בעיקר כאשר עולה בהם חרדה מהתמודדויות מורכבות ומהאתגרים העומדים בפניהם.

אנו נחשפים לכך ביתר שאת כשנה וחצי לאחר צאתם ממצרים, עם שובם של המרגלים מארץ כנען, והעברת המסר על ידם בנוגע לקשיים הרבים העומדים בדרך לכיבושה של הארץ. תגובתם של בני ישראל היא: "הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (י"ד, ג-ד).

במצבים של קושי, שבים בני ישראל ומבקשים לחזור למקום המוכר, גם אם הדבר כרוך באיבוד זכויותיהם ובסבל כבד מנשוא. עם העבדים פיתח לאורך השנים גישה קורבנית, כלומר הן כפרטים והן כקולקטיב הם האמינו בכל מאודם שאין ביכולתם לעצב ולשנות את מציאות חייהם, וכי זוהי גזירת גורל שיחיו כעבדים או שיסבלו וימותו במדבר.

תפיסה קורבנית

תפיסה קורבנית עשויה להתפתח אצל פרט או קבוצה בעקבות מקרים של פגיעה, סבל ממושך או לחילופין באמצעות העברה בין דורית של הורים לילדיהם. אדם או קבוצה בעלי תפיסה קורבנית, מאמינים שהכוחות החיצוניים חזקים מכוחותיהם הפנימיים ועל כן אין בידיהם לעצב את מציאות חייהם או לשנותה.

הגישה הקורבנית מטילה את מלוא כובד האחריות למצבו של הפרט או של הקבוצה על אחרים או/ו על גורל אכזר. יתר על כן, לרוב, האחריות לתיקון המצב תוטל על אחרים, ובכך תצטמצם האפשרות להיחלץ מהסיטואציה. לרוב, תפיסה קורבנית של אירוע תתמקד בפרשנות שלילית ומוחלשת.

זהו שיח שמעורר פחד, צדקנות, כאב, תסכול, מירמור, כעס ונקמנות, וכמו כן פגיעה במוטיבציה וביכולת להגיע להישגים. עומס כזה של רגשות שליליים מקשים על האדם או על הקבוצה בעלי הזהות הקורבנית לזהות דרך לחילוץ. זאת ועוד, במודע או שלא במודע, לתפיסה קורבנית יכולה להיות תועלת בעיני הפרט או הקבוצה, אף אם היא מנציחה את מצבם העגום - הזהות הקורבנית מושכת אליה אמפתיה וסלחנות, מעודדת פאסיביות והסרת אחריות, ומאפשרת לקבל תועלות רגשיות, כלכליות ופוליטיות.

חירות ועוצמה פנימית

אלטרנטיבה לשיח הקורבני היא תפיסה שמבוססת על חירות פנימית, המעודדת בחירה, לקיחת אחריות ונקיטת פעולות מעשיות, יעילות ומקדמות שמטרתן היא להיחלץ מהמצב הנוכחי ולבנות עתיד טוב יותר.

הפרט או הקבוצה שמזוהים עם "חירות פנימית" רואים בעצמם כמי שיש לו את העוצמה הנדרשת להתמודד עם אתגרי החיים, ושיש בכוחם להשפיע ולעצב את חייהם. הם בעלי מוטיבציה פנימית והכרה בכך שפעולות מעשיות שינקטו יביאו אותם להישגים בפועל. קשיים או כישלונות לא ירפו את ידם, הם ינסו שוב ושוב ויחפשו פתרונות ודרכים להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם. סיטואציות מורכבות אינן מרתיעות אותם אלא מעודדות אותם להתאמץ, להתגבר ולחפש משמעות חיובית למצב.

פרופ' ויקטור פרנקל, תיעד בספרו "אדם מחפש משמעות" את חוויותיו כאסיר באושוויץ, ותיאר בו את גישתו הפסיכותרפיסטית למציאת משמעות החיים: "אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד - את האחרונה שבחרויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות... תמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות שקבעו אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית, שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות... אנחנו לא בחרנו את התנאים, אך כן בחרנו את יחסנו לתנאים...".

בחירה חופשית

בני ישראל נאלצו לעבור מסע בן 40 שנה במדבר טרם כניסתם לארץ, על מנת לאפשר ל"דור המדבר" שמקורו בעם העבדים להתחלף בדור שנולד כבן חורין, הלוקח אחריות על מצבו ויוצק משמעות למעשיו ופעולותיו. בתהליך שעברו בני ישראל למדו להאמין כי יש להם הזכות והחובה לפעול מתוך בחירה חופשית וכי בידם הכוח להשפיע ולעצב את עתידם. רק כך ניתן לסיים את המסע, לחזור לארצם, להילחם עליה ולכובשה.

יש לציין כי בני אדם אינם רק קורבניים או רק בעלי חירות פנימית. לרוב התודעה, הן האישית והן הקבוצתית, נעה בין שני הקטבים, כאשר תפיסה אחת היא יותר דומיננטית מהאחרת.

הבניית גישה של חירות, לקיחת אחריות ומתן משמעות, ברמה האישית או ברמה הקולקטיבית, גם במציאות מורכבת וקשה היא אפשרית, ומקורה בבחירה; הן באופן שבו האדם או הקבוצה בוחרים לראות ולפרש את המצב והן בבחירה לנהוג בדרך מסוימת ולא בדרך אחרת. זהו תהליך נלמד, מסע שראוי לצאת אליו וללכת בו.

(המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל)


שבת שלום

שרונה בר-נס

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?