דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 11 באפריל 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פרשת השבוע על קירבה והקרבה

פרשות "ויקרא" ו"צו" הן הפרשות הראשונות בספר השלישי בתורה. על פניו נראה שספר "ויקרא" עוסק בהקרבת קורבנות, אולם מעיון נוסף עולה כי הוא משלב בתוכו ערכים חברתיים, הבאים לידי ביטוי בפעולות, בכללים ובטקסים.

"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן" (א, ב) – הקרבת קורבנות מסמלת את הדרך של האדם להתקרב לבוראו. שורשן של המילים קירבה וקורבן הוא זהה – ק.ר.ב ומרמז על כך שכדי ליצור קירבה על האדם להעניק/להקריב משהו מעצמו/ משלו, לפעול ממקום של ענווה וראייה של האחר.

לאורך הפרשות ישנו דגש רב על הפרטים הקטנים. ניתן ללמוד מכך כי כאשר אדם רוצה להתקרב לאחר עליו לשים לב לפרטים קטנים באישיותו של האחר וזאת מתוך מתוך רגישות ואחריות. המילה "ראפור" בצרפתית מתייחסת ליכולת להתקרב, להתחבר וליצור אמון, ומשמעותה תקשורת הרמונית. על מנת ליצור "ראפור" יש לשים לב לפרטים כגון שפת הגוף, טון הדיבור, הבעות פנים, השפה והאנרגיה של מי שעמו רוצים ליצור קירבה. הרעיון הוא לזהות את הניואנסים אצל האדם השני ולשקף אותם אצלנו, מתוך רצון כן ליצור חיבור, אמון ופתיחות.

"וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה" (א,ד), הבעת אמון היא אבן יסוד בפיתוח יחסים של קירבה. אמון הוא התחושה שניתן לסמוך על הזולת הן מבחינת כוונותיו והן מבחינת יכולותיו. לא תמיד זה פשוט, אולם כאשר אנו מגבילים את האמון שלנו באדם האחר אנחנו למעשה מונעים קירבה וחיבור עמוק, ולהפך - כאשר אנחנו סומכים עליו ומאמינים ביכולותיו - אנו יוצקים לקשר ביטחון ותחושת שייכות.

"וְהֵסִיר אֶת-מֻרְאָתוֹ" (א,טז), על מנת ליצור קירבה יש להסיר את תשומת הלב ממה שאנו רואים כמגרעת ולהדגיש את המעלות. ר' חיים מוולוז'ין אומר בספרו "רוח חיים": "כל פגם שאדם מוצא אצל האחר - אם לא היה בו שמץ מאותו הדבר, האדם לא יכול היה לראות אותו הפגם בחברו" - כמו מראה שרואה בה את עצמו. על כך נאמר "כל הפוסל במומו פוסל", ועל כן דווקא קבלה של הזולת כפי שהוא, תסייע בידינו לקבל גם את עצמנו כפי שאנחנו.

"צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו,ב). על פי הפרשנים "צו" הינה מילת זירוז. ובהמשך לתפיסתי, אין להתמהמה כאשר אנחנו מבקשים לייצר קירבה, מניסיון השנה שעברה ראינו שקירבה היא לא דבר מובן מאליו, לא בהיבט הפיזי ולא בהיבט הריגשי.

את פרשת "צו" נוהגים לקרא בערב פסח. בני ישראל נדרשו להזדרז בצאתם ממצרים, לבער את החמץ, לאפות מצות ולהקריב את קרבן הפסח בזמנו. הללו מסמלים עבורנו את הצורך להזדרז כאשר אנו נדרשים לשינוי: יציאה מ"מצרים" שלנו כלומר לצאת מהמקום האנוכי ולהשתחרר מהעבדות לאגו, על מנת שלא נחמיץ הזדמנויות שעומדות בפנינו ונוכל למצות אותן עד תום. לשם כך עלינו לראות את האחר.ת, לייצר קירבה וחיבור אשר יעצימו את תחושת השייכות והחירות האישית והקהילתית. שבת שלום וחג שמח ומבורך!

(המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל)

שרונה בר-נס

יועצת ומנחה לפיתוח מקצועי וארגוני, מדריכת הורים

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?