דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 19 ביוני 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פרשת השבוע על תפיסת מסוגלות עצמית ואמונה ביכולת

תחושת מסוגלות עצמית גבוהה מביאה להשקעת מאמצים מול קשיים ומגבירה את יכולת ההתמודדות. לעומת זאת, תחושת מסוגלות עצמית נמוכה גורמת למחשבות על כישלון המחלישות את כוח ההתמודדות

פרשת "בהעלותך" התרחשה במהלך חודש אייר, כשנה לאחר צאת העם ממצרים, ופרשת "בשלח לך" זמן קצר לאחר מכן.

"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל-וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן-שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעו (ט', י"ז- כ"ב)ּ. פסוקים רבים מוקדשים למשמעותו של הענן במסעם של בני ישראל. הענן מסמל את השכינה, והדבר גם מודגש בפסוקים; בני ישראל נודדים או חונים במדבר על פי רצונו והחלטתו של האל "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ" (ט', כ"ג). הענן שוכן מעל המשכן, ובזמן זה בני ישראל חונים, ובהעלותו - העם מתארגן למסע, כאשר הענן מוביל אותם בדרך.

מיד לאחר הסבר מפורט זה, משה מתבקש להכין שתי חצוצרות, אשר אף הן יהוו סימן ליציאה למסע. הכהנים מתבקשים לתקוע בחצוצרות לשם איסוף העם, ועל פי מספר התקיעות ואופן התקיעות העם יודע מתי עליו להתארגן למסע, ומתי כל שבט יוצא לדרך. "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת... וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה- וְנָסְעוּ..." (י', א'-י').

על פניו נראה כאילו יש ניגוד עניינים בין הענן אשר מהווה סימן מאת האל ליציאה לדרך ובין החצוצרות שהיו באחריותם של הכהנים ואף הן היוו סימן לכך. בקריאה מעמיקה של פרשיות אלו ושל ספר "במדבר" בכללותו מתברר כי מדובר בשני היבטים אשר משלימים זה את זה ומהווים יחדיו את הבסיס לשינוי אשר חייב להתחולל בעם על מנת שיוכלו בבוא היום לחזור לארצם ולכובשה. הענן מהווה עבור העם תזכורת יומיומית לכך שיש להם הדרכה והגנה של האל, ואילו החצוצרות מהוות סימן מוחשי לכך שעליהם מוטלת האחריות על מסעם, והם נדרשים להאמין בכוחם להשפיע על עתידם ולפעול לשם כך.

מסעם של בני ישראל במדבר נועד להכין את העם לקראת הכניסה לארץ, הן בהיבט המנטלי והן בהיבט הרוחני. העם נדרש ללקיחת אחריות ולפיתוח תפיסת מסוגלות עצמית חיובית גבוהה על מנת לממש את שאיפותיו ולזכות לחזור לארצו.

גישה זו באה לידי ביטוי ביתר שאת בפרשת "שלח לך". משה מתבקש לשלוח 12 אנשים מנכבדי העם לשמש כמרגלים על מנת להביא מידע חיוני לשם כיבוש הארץ. "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יג',א'). האל יכול היה להימנע מכך, אולם השימוש במילים "שלח לך" ולא פשוט במילה "שלח" מאפשר להבין כי אין מדובר בצורך או רצון של האל, אלא בצורך של העם אשר מפקפק בכוחו לכבוש את הארץ. כאשר חוזרים המרגלים לאחר 40 יום, הם מספרים כי אכן מדובר בארץ זבת חלב ודבש, אולם עשרה מהם מדגישים את הקשיים כפי שראו אותם וחוו אותם ומבהירים את מסקנתם. "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָםכִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּו". זאת ועוד הם מדגישים את האופן בו ראו עצמם בעיני יושבי הארץ "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (י"ג, כ"ו-ל"ג).

תחושת מסוגלות עצמית היא המפתח ליכולת ההתמודדות: מסוגלות עצמית היא מושג המתייחס לדרך בה האדם תופס את יכולתו להגיע לתוצאה הרצויה. מסוגלות עצמית קשורה באמונתו של האדם בנוגע ליכולותיו להשיג שליטה על אירועים המשפיעים בחייו. אדם בעל תחושת מסוגלות עצמית גבוהה מאמין ביכולותיו להתמודד בהצלחה עם משימות ומעריך את יכולותיו כגבוהות, וזה מעודד אותו להשקיע מאמצים גם אם ישנם קשיים ומכשולים. לעומת זאת, אדם בעל תחושת מסוגלות עצמית נמוכה לא יאמין ביכולתו להצליח במשימה, והוא תיראה בעיניו כקשה מידי עבורו. מחשבות על כישלון ימלאו את ליבו והמוטיבציה שלו להתאמץ ולחפש פתרונות יצירתיים למצב תקטן מאוד.

תפיסת מסוגלות עצמית מושפעת בראש ובראשונה מהאופן בו אדם מפרש אירועים שהתרחשו בחייו.  כמו כן תיתכן השפעה רבה להתייחסות שקיבל בנוגע למעשיו, הצלחותיו או כישלונותיו.

עם העבדים הינו בעל תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה. הם אינם מאמינים ביכולתם להתמודד עם כיבוש הארץ. תפיסה זו, הינה חלק מגישה קורבנית המאפיינת אותם (הרחבתי על כך בפעם הקודמת).

שינוי של תפיסת המסוגלות העצמית אפשרית, זהו תהליך נלמד. תחושת מסוגלות עצמית יכולה להתחזק בעקבות התנסויות חיוביות, אשר האדם מייחס אותן להשקעתו או ליכולותיו/מיומנויותיו. חיזוקים חיוביים, אמונה של מבוגר משמעותי בילד/באדם, התנסות בחוויות מעצימות וכן חיקוי של חברים אותם הפרט תופס כבעלי יכולת זהה לשלו – יאפשרו שינוי בתפיסת המסוגלות העצמית.   

האל מכריע, מסעם של בני ישראל לא ימשך זמן קצר כפי שתוואי הדרך יכול היה לאפשר, אלא 40 שנה. תקופה זו ארוכה דיה על מנת שעם העבדים, "דור המדבר", ילך לעולמו, ובמקביל יצמח דור חדש בעל תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה, המאמין בכוחו לרשת את הארץ.  לאורך תקופה זו העם ייחשף להוראת מוסר וקבלת מצוות כחלק מתהליך של למידה, התפתחות והכנה, אמירות מחזקות לגבי יכולתם לבצע את המשימה וכמו כן העם יחווה אירועים משמעותיים, אשר יחזקו בהם את תפיסת המסוגלות העצמית.

שבת שלום!

(המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל)

שרונה בר-נס

MA יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים
יועצת ומנחה לפיתוח מקצועי, מדריכת הורים, מרכז רימון
שאלות: Sharonabar5@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?