דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פתרון מהפכני לפאזל המגילות הגנוזות: התאמת השרידים לפי דנ״א עורות הקלף

המגילות הגנוזות נכתבו על עורות בע"ח שהתפוררו לעשרות אלפי קטעים. שיטה חדשה שפותחה באוניברסיטת ת"א תאפשר לחבר בין החלקים, לפענח את הטקסטים הקדומים מימי בית שני ולפתוח צוהר נוסף להבנת העולם הרוחני של היהדות

חוקרים באוניברסיטת תל אביב בסיוע חוקרים מרשות העתיקות פיתחו שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. הפיתוח יאפשר לשפר באופן משמעותי את הרכבת 'פיסות הפאזל' של שרידי המגילות הגנוזות, וזאת על בסיס החתימה הגנטית של שרידי העורות. תוצאות המחקר פורץ הדרך, שארך כשבע שנים, התפרסמו השבוע (2.6) והמאמר יופיע בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער.

במהלך המחקר התגלה שקטעי המגילות, שנכתבו על מגילות קלף מעור בע"ח בשיטה האופיינית לכתות שפעלו במערות קומראן, קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות.

המגילות האחרות, כנראה הובאו מן החוץ, ולא נכתבו על ידי חברי הכתות שהתגוררו באזור קומראן, וחשיבותן המרכזית היא בכך שהן שופכות אור על התרבות הכללית של יהדות התקופה, ולא מייצגות רק את התפיסות האזוטריות של העולם הרוחני של חברי הכת המתבדלת.

תוצאות המחקר מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שרוב היהודים שחיו בתקופה זו, המוכרים בכינוי "פרושים", התייחסו לפרשנות של משמעות הטקסט, ולא לניסוח המדויק או לכתיב של התנ״ך.

צילום מגילות מדבר יהודה בשיטות מתקדמות המאפשרות ניטור של מצבן. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

עורות מכבשים ועורות מבקר

 

הצוות רב-תחומי שעסק בגיבוש השיטה המהפכנית לקריאת המגילות הגנוזות כלל חוקרים מאוניברסיטת ת"א בהובלת פרופ' עודד רכבי וצוותו: ד"ר שרית ענוה, מורן נויהוף, ד"ר הילה גינגולד ואור שגיא מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוני' אופסלה שבשוודיה, בשיתוף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות, ובסיוע פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוני' ת"א ופרופ' כריס מייסון מאוני' קורנל שבארה"ב.

הצוות בדק את התפיסה הרווחת, לפיה רוב מגילות מדבר יהודה נכתבו על עורות עיזים, וגילה ממצא מפתיע: מרבית המגילות נכתבו על עורות של כבשים, ולפחות שתי מגילות נכתבו על עור פרה. זיהוי של קטעי מגילות עשויים עור פרה במחקר, הדליק נורה מהבהבת, שהרי - פרות לא חיות במדבר! מכך ניתן להסיק, שהמגילות מעורות פרה הובאו לקומראן מאזור אחר.

האפשרות שבקומראן ישנם כתבים שאינם קשורים לחברי הכת המתבודדת שפעלו במקום היא אחת מהשאלות המרכזיות בחקר המגילות הגנוזות, שהן כתבי היד העבריים הקדומים ביותר שנמצאו אי פעם. חוקרים רבים עוסקים בשאלה מי כתב את המגילות, מי הטמין אותן במערות, והאם המגילות משתייכות לקבוצה מתבודדת וקטנה או שהן משקפות הלך-רוח יהודי רחב יותר, שהיה מקובל בעת ההיא.

עד היום סברו רבים מהחוקרים, שהמגילות מיצגות קבוצה יהודית יוצאת דופן, מתבודדת וקיצונית, שרוב החוקרים זיהו עם האיסיים, שפעלה במדבר יהודה. הנחה זו קידמה את התפיסה שהמגילות הגנוזות מייצגות פן אזוטרי ביהדות של בית שני.

אולם, החשיפה של הדנ"א, והגילוי שחלק מהמגילות נכתבו על עורות של בע"ח שלא היו בנמצא באזור ים המלח, תורמת לסברה שהמגילות מייצגות אוסף כתבים שאינו מיצג רק את הקבוצה שישבה במדבר, אלא משקף תופעה כלל תרבותית, שמיצגת את העולם הרוחני של כלל עם ישראל, בסוף ימי הבית השני. ולכך יש חשיבות אדירה בהבנת מקורות העם היהודי ואופן התפתחותו.

פרופ' רכבי: "דמיינו שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ועוד ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק, אם בכלל, מהספרייה הזאת על ישראל רבתי? ".

קטעי קלף של מגילת ירמיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

זה כמו פאזל

 

מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא וכן שורה ארוכה של ספרים חיצוניים אשר עורכים מאוחרים יותר החליטו שלא לכלול במסגרת התנ”ך.

מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכדי כאלף מגילות, שרובן הוסתרו ערב חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. בעבודת הצירוף המפרכת, עוסקים עשרות חוקרים במשך עשרות שנים וזאת במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם המגילות נשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.

"יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה", מסביר פרופ' רכבי, ״בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל״.

החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מספיק דנ"א מקלף עתיק והתמודדות עם האתגר שחיות מאותו המין (למשל שתי כבשים מאותו עדר) הן כמעט זהות זו לזו, ואפילו גנומים של מינים שונים (למשל כבשים ועיזים) דומים מאוד. לצורך המחקר, צוות מיחידת המגילות של רשות העתיקות סיפק דגימות – לעיתים רק אבק שגורד בזהירות מגב הקלפים.

כאמור, אחת התגליות המשמעותיות ביותר נחשפה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה. "כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור כבשים", אומר פרופ' רכבי, "היו בידינו דגימות של ספר ירמיה שעשויות מעור כבשים, אך כשניסינו להתאים אותן עם דגימות אחרות התברר שהן עשויות מעור פרה. פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".

פרופ' מזרחי מסביר: "מאז שלהי העת העתיקה ישנה האחדה כמעט מוחלטת של הטקסט המקראי, ספר תורה בבית כנסת בקייב יהיה זהה לספר תורה בסידני עד לרמת האות. לעומת זאת, בקומראן אנחנו מוצאים באותה מערה גרסאות שונות של אותו הספר. אלא שבכל מקרה כזה מתעוררת השאלה: האם ריבוי הנוסחים הוא עוד אחד מסממניה החריגים של הכת שכתביה נמצאו במערות קומראן או שהוא משקף תופעה רחבה יותר, המשותפת לכלל החברה היהודית בימי הבית השני? הדנ"א העתיק מספק את ההוכחה ששתי מגילות ירמיה, השונות זו מזו בנוסחן, הגיעו מחוץ למדבר יהודה. תפיסת הסמכות של הטקסט המקראי – שנתפס כתיעוד דברי אלוהים – הייתה שונה בתקופה זו מן ההשקפה שהשתרשה לאחר חורבן הבית. בעידן המעצב של היהדות וראשית הנצרות, הוויכוח בין הכתות היהודיות נסב סביב הפירוש הנכון של המקרא, לא על הניסוח ולא על צורתו הלשונית המדויקת".

צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומרשות העתיקות לצד מגילות ממדבר יהודה. במרכז: פרופ' עודד רכבי (רביעי מימין), פנינה שור (רביעית משמאל) ו פרופ' נעם מזרחי (שלישי משמאל) צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

רמז למיסטיקה היהודית הקדומה

 

ממצא חשוב נוסף הקשור לטקסט חוץ-מקראי, שלא הוכר לפני התגלית בקומראן, הוא מחזור תפילות המכונה 'שירי עולת השבת', שנמצא במספר רב של עותקים במערות קומראן וגם עותק אחד במצדה. יש דמיון מפתיע בין מחזור תפילות זה לספרות ההיכלות והמרכבה, הנחשבת בדרך כלל לרובד הקדום ביותר במיסטיקה היהודית. לדוגמא, שני הטקסטים מפתחים בהרחבה את חזון מרכבת האל, המתוארת לראשונה בנבואת יחזקאל. ויכוח ארוך שנים ניטש בין חוקרים בשאלה האם מחברי ספרות ההיכלות הכירו את מחזור שירי "עולת השבת".

פרופ' מזרחי: "שירי עולת השבת היו כנראה רב-מכר במושגי העת העתיקה – בין המגילות נמצאו עשרה עותקים, יותר ממספר העותקים של כמה מספרי התנ"ך. אבל עדיין נשאלת השאלה האם החיבור היה ידוע לחברי הכת בלבד או גם מעבר להם. אחרי שנמצא הקטע במצדה, היו שטענו כי פליטים מקומראן הגיעו למצדה עם אחת המגילות. ניתוח הדנ"א הוכיח שהמגילה ממצדה נכתבה על עור של כבשים מקבוצת בסיס (מוצא משותף של דנ״א מיטוכונדריאלי) שונה מאלו שנמצאו במערות קומראן, והפירוש הסביר ביותר לכך הוא שהמגילה ממצדה לא הגיעה ממערות קומראן אלא ממקום אחר. תגליות אלו מלמדות ששירי עולת השבת היו מוכרים גם מחוץ לקהילה הספציפית שכתביה נמצאו במערות קומראן, ומחזקות את האפשרות שהמסורת המיסטית המשתקפת בשירי עולת השבת המשיכה לזרום בערוצים סמויים מן העין גם אחרי חורבן הבית, עד לימי הביניים".

קנקני מגילות מקומראן. צילום: מריאנה סלצברגר, רשות העתיקות

מחידות שנפתרו לתעלומות חדשות

 

כמעט כל המגילות שנדגמו התגלו ככתובות על עורות כבשים, ולכןהחוקרים נאלצו לפתח דרך להבחין בין הכבשים עצמן. פרופ' רכבי: "פיתחנו שיטות ניסיוניות וחישוביות חדשות כדי לבחון את מעט הדנ"א הגרעיני של הכבשים – שהתפרק והזדהם החל בזמן ייצור המגילות, דרך 2,000 השנים במערות, ועד מהלך הטיפול במגילות במאה העשרים, שבעבר נעשה ללא כפפות".

עוד התגלה שכל קטעי הקלף שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה. פנינה שור מרשות העתיקות: "ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן. מחקר רב-תחומי כזה עשוי לענות על שאלות רבות שבהן מתחבטים החוקרים עשרות שנים".

במחקר נבדקו לא רק קטעי מגילות אלא גם חפצים נוספים עשויים מעור שנתגלו באתרים שונים במדבר יהודה. פרופ' מזרחי מספר על הקשיים בזיהוי המקור הגנטי של החפצים: "לא תמיד אנו יודעים בוודאות היכן התגלה כל קטע, ולפעמים נמסר מידע מוטעה בעניין הזה. הזיהוי של מקום הגילוי חשוב, משום שהוא משפיע על הבנת ההקשר ההיסטורי של הממצאים. לכן התרגשנו לגלות שלקטע מסוים, שכבר מזמן חשדו שלא נתגלה במערות קומראן אלא במקום אחר, יש באמת 'חתימה גנטית' שונה לגמרי מזו של שאר קטעי המגילות ממערות קומראן. זה מעורר שאלה מסקרנת: האם הקטע באמת הגיע ממערות קומראן או אולי ממקום אחר שטרם זוהה? זה טבעו של מחקר מדעי: לא רק פתרנו שאלות ישנות אלא גם גילינו תעלומות חדשות".

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?