צדק מאוחר

הטרגדיה הזו מקפלת בחובה את תמצית סיפור תקומת ישראל וכאבי קליטת העלייה בשנות ה-50. בסיפור הזה מעורב המאבק לכיבוש הדרך לירושלים, הקמת היישובים בפרוזדור ירושלים, החשש מהמסתננים שפגעו במתיישבים היהודיים ועולה מעיראק, בשם ח'דורי אוסי, שרצה לעלות לרגל לירושלים ומצא את מותו מידיו של מתיישב במושב בית מאיר כתבו: יהושע לביא ואריאל ברגר

ליל הסדר1951

רק לפני שבועיים חגג מושב בית מאיר שנה לקיומו. יישוב ספר, דל ומנותק שהוקם על חורבות הכפר הערבי העוין, בית מחסיר. התושבים, ברובם שרידים מוצלים מאש הכבשנים, עולים חדשים, משפחות צעירות ורווקים נמרצים כבר שכבו לישון.

במושב בית מאיר נשלמות ההכנות לחג, כולם עסוקים בצחצוח הבתים, בקניות ובבישולים, ויצחק קלי, מפקד הג"א ביישוב טרוד בשאלת השמירה בליל הסדר.

הימים ימי המסתננים, השמירה כמו חמצן לנשימה, מעת לעת חודרים מסתננים אל המושבים גונבים ויורים, רק לפני מספר ימים נורה ונפצע קשה השומר פרזיץ שעמד בכניסה למושב. הוראות הפתיחה באש הוחמרו, לא שואלים – יורים!

ויצחק מחליט. ליל הסדר הוא ליל שימורים, אין צורך לשמור. כל תושב אחראי על ביתו. במהלך הסדר ייצא, יסתובב, ירחרח, וישוב לערוך את הסדר.

פתאום נביחת כלבים וצרור יריות. קלי יוצא מביתו בחופזה, השעה 4:30 לפנות בוקר ומה שהוא רואה זה את התושב ר. כשלידו מוטלת גופה.

"מה קרה?", שואל יצחק.

"שמעתי את נביחות הכלבים והתעוררתי לשמע רעשים, יצאתי לסייר סביב ביתי, ראיתי מסתנן, צעקתי לעברו לעצור והוא ענה לי בערבית, ולא רק שלא עצר אלא התקדם לעברי בצורה מאיימת, מיהרתי ויריתי בו", עונה ר.

"כל הכבוד", אומר יצחק וטופח על שכמו של ר.

כל אותו חג ראשון של פסח הייתה מוטלת הגופה על הארץ, כל בני המושב באו לחזות בנס ליל השימורים. במוצאי החג באו חוקרי המשטרה, ר. מוסר את גרסתו. השוטרים מפשפשים בכיס מעילו של המסתנן ומוצאים תעודת עולה על שם אליעזר קליינמן והחלו בחקירה.

חול המועד פסח 1951

גופת ההרוג נלקחת לקבורה. האם הוא יהודי בשם אליעזר קליינמן או סתם יהודי בלתי שפוי בדעתו, אולי זה ירדני, מסתנן מאנשיו של מוסטפה סמואלי, הרוצח המתועב שיחידת ה-101 האגדית עוד תנסה לחסלו, אך מי שתזכה לבצע את גזר הדין תהיה דווקא פלוגת המיעוטים של מג"ב. איש לא יודע.

הוחלט לקבור את הגופה בקצה בית העלמין בשייח באדר ב'. במקום מיוחד. הרחק מהחלקות. קרוב לגדר. על הקבר נוצקה תבנית בטון. ללא שם וללא ציון פרטים מזהים.

שמו של אליעזר קליינמן נרשם בביטוח הלאומי כחלל פעולת איבה. ושמו נרשם על גבי לוח הזכרון של המועצה האזורית מטה יהודה. לימים תוקם בהר הרצל אנדרטה לחללי פעולות האיבה וגם עליה ירשם שמו של אליעזר קליינמן.

במשך 64 שנים, שנה אחר שנה, יסבו אנשי מושב בית מאיר בליל הסדר ויספרו לילדיהם על הנס הגדול של ליל הסדר תשי"א, שבו הצליח ר. למנוע ממסתנן לחדור לבתי המושב ולטבוח בתושביו.

עולים ארצה

ח'דורי אוסי, יהודי תושב העיר אירביל שבעיראק, אלמן ואב לחמשה ילדים, חי כנווד, מסתובב בשווקים ובערים וסוחר בבדים ומעת לעת שב למשפחתו. לאחר ששמע על הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל, הוא אורז את חפציו, לוקח את משפחתו ועולה על הרכבת לבגדד. שם הוא עולה על מטוס ונוחת בישראל.

במהלך החודשים מרץ-אפריל 1951 (אדר ב' - ניסן תשי"א) עולי עיראק נוחתים בארץ בהמוניהם. הם מפוזרים במעברות שונות שזה עתה קמו. ההתאקלמות קשה, בעיקר למבוגרים. שפת הארץ לא מוכרת והמנטליות זרה. החלה מלחמת הקיום.

בהגיעה ארצה פוצלה משפחת אוסי. חלקה נשלח לטבריה שם התגוררו קרובי משפחה שעלו לפניהם. ח'דורי ומשפחתו נשלחו למעברת הר טוב, הוא משתכן בה ובשלב הראשון מתפרנס על ידי הסוכנות היהודית.

החלטה גורלית

שבועיים מעת עלייתם ארצה, במעברה נערך סדר סוכנותי, ח'דורי מאוכזב. זה לא הסדר המפואר והחגיגי שהיו רגילים לערוך בהיותם בעיראק, שכולו כיסופים לשנה הבאה בירושלים הבנויה. בגמר הסדר החליט להגשים את מצוות העלייה לרגל לירושלים, הרי היא כה קרובה. קם ויצא לדרכו.

ח'דורי לא שב. הילדים במעברה מתחילים לדאוג. צ'חלה, הבת הגדולה, ילידת 1930, ניגשת לתחנת המשטרה ומתלוננת על העדרו של אביה. חוקר המשטרה אפריאט מקשר בין מקרה היעלמותו לתקרית בליל הסדר בבית מאיר, הוא מציג לפניה את תמונת ההרוג והיא מזהה את אביה. שוד ושבר.

לימים נעלם גם הבן סאלם, נער בן 17 ואיננו. תעלומה. במשפחה יאמרו שיצא לחפש את אביו ולא שב. עוד חלל נפער, יהי זכרו ברוך.

בני המשפחה נלחמים את מלחמת הקיום. אין זמן ואין יכולת לעסוק בשאלת האב ההרוג. צ'חלה לא משתפת את בני המשפחה במידע שבידה. לילדים השואלים היכן האבא עונים "אסור לשאול, האב מת ואיננו, אל תדברו על זה".

שנים ארוכות היה הנושא טאבו בקרב בני המשפחה. בודדים ניסו לברר וקיבלו תשובות מתחמקות. "סיפרו שהוא נתפס על עץ קוטף פירות וחיילת ירתה בו", מספר האחיין אבנר, "כך תמיד אמרו לי, ואני תמיד ציירתי עצים עמוסי פירות ועליהם אנשים. אסור היה לשאול, אז הסתפקנו בזה".

בשנת תשכ"ה נוטלת צ'חלה את נפשה בכפה כשהיא מותירה אחריה 7 ילדים. בת 35 היתה במותה. עוד חלל נפער, יהי זכרה ברוך.

המשטרה חוקרת

לאחר שהבת צ'חלה זיהתה את תמונת אביה, החלה המשטרה לחקור מיהו אותו אליעזר קליינמן שתעודת העולה שלו נמצאה בכיסו של ההרוג. התברר שמדובר בעולה שהגיע ארצה ונשלח למעברת שער עלייה שבפאתי חיפה, שם התגורר במשך כמה שבועות ועזב. איש אינו יודע לאן, איש אינו יודע איך התגלגלה תעודת העולה שלו לכיסו של ההרוג.

ובביטוח הלאומי המשיכו להכיר באליעזר קליינמן כהרוג מבית מאיר, ואיש לא עידכן ואיש לא שאל. התהליכים התנהלו במקביל וביניהם חצצה חומה אטומה.

רק בודדים וביניהם רב המושב, ידעו כי בוצע זיהוי להרוג וכי מדובר ביהודי. רב המושב היה בצער רב על האירוע, אך הוא עבר לגבעת שמואל בשנת 1953. כך או כך איש מהם לא עדכן את שאר התושבים והם הוסיפו לחגוג את נס ההצלה.

הנושא מתעורר לחיים

צמד האחים חובבי ההיסטוריה עמיחי ואריאל ברגר נולדו וגדלו במושב בית מאיר. השם אליעזר קליינמן המופיע כחלל נפגעי האיבה היחיד של המושב מעורר את סקרנותם, מיהו אותו אליעזר קליינמן ובאלו נסיבות נפל ?

החל מיום הזכרון 2014 החלו חוקרים במרץ. מותו של אליעזר קליימן לא מוכר להם אך הוא מתנגש להם עם סיפור גופת המסתנן שראה אביהם בהיותו ילד צעיר בימים

תחילה הם פונים לזקני המושב, אך הם זוכרים שפעם אחת ירו על השומר פרזיץ, ופעם שנייה הגיח מסתנן ונורה.

בירושלים יושב בחור מוכשר וסקרן ושמו דורון לייטנר. דורון הוא ארכיונאי וחוקר תעלומות. אריאל פונה לדורון והוא מתחיל לברר. בחור נוסף יושב בירושלים ושמו דורון אורן, דורון היסטוריון וחוקר. דורון לייטנר פונה לדורון אורן וזה מתחיל לחפש מסמכים אודות הפרשה.

בשלב הראשון הוא עולה על הטעות. אליעזר קליינמן הוא משה כדורי, אותו זיהתה צ'חלה כהרוג של ליל הסדר תשי"א. הנה מצאנו קצה חוט. הם שולחים מכתב לביטוח הלאומי, הם מסירים את שמו של אליעזר קליינמן מן האתר ומן הרשומות, אך מסרבים להוסיף את שמו של משה כדורי, מכיוון שאין עליו פרטים.

מחפשים בארכיון של מעברת הר טוב, בארכיונים ובספרי הטלפונים. בשלב מסויים פונה דורון אל העיתונאית אפרת פורשר מעיתון "ישראל היום" ומבקש לפרסם כתבה במטרה למצוא את משפחת החלל האמיתי.

זה הדוד שלי !

במהלך חודש מרץ 2015 הופיעה במוסף "ישראל השבוע" של העיתון ישראל היום כתבה על כפולת עמודים, והכותרת "מי אתה משה כדורי?".

ליל שבת. בעיר ראשון לציון יוצא מביתו אבנר קארו להשליך את הזבל, ובשובו אוסף עיתון שהונח בתיבת הדואר.

שבת בבוקר, אבנר פותח את העיתון והכותרת קופצת לעיניו. הוא נדהם מהסיפור על "מי אתה משה כדורי?". אולי מדובר בדוד שלי, זה שנעלם ואסור היה לשאול עליו, זה שסיפרו לנו שטיפס על עץ ונורה בידי חיילת?

במוצאי שבת הוא מתקשר לבני משפחתו, ומספר להם על הכתבה. כולם בהלם. למחרת בבוקר מתקשר אבנר וסוגר מעגל.

כינוס משפחתי

מתברר ששמו האמיתי של החלל הוא ח'דורי אוסי, שם יהודי עיראקי קלאסי. בחודש ניסן תשע"ה התכנסה משפחת אוסי, לראשונה בחייה בבית העלמין שייח באדר ב' והנכדים אומרים קדיש על קבר הסב שנהרג בשוגג.

מושב בית מאיר, טקס ליל יום הזיכרון 2015. אסתר, הבת היחידה ששרדה ממשפחתו של ח'דורי אוסי, מתכבדת להשיא משואה לזכרו של אביה, שנהרג בשוגג, לאחר מכן מתקיים ערב עיון וזיכרון בבית ספר שדה שער הגיא. נישאים נאומים, העיניים דומעות, הלב מסרב להאמין, והמושב מרגיש שסגר מעגל ושילם מעט מחובו למשפחה.

אריאל ועמיחי לוקחים את בני המשפחה למקום נפילתו של חדורי ז"ל.

הכרה כנפגע איבה

כעת מתחילה הסאגה המשפטית. איך מכירים בח'דורי אוסי כחלל איבה, ואיך מציבים מצבה ראויה על קברו. אריאל ברגר, עורך דין, מתחיל לזרז את העניינים מול האגף נפגעי איבה במוסד לביטוח לאומי.

אחרי מאמצים רבים, ולפנים משורת הדין, הביטוח הלאומי מחליט להכיר בח'דורי אוסי ז"ל ומוסיף את שמו לרשימת חללי האיבה. המשפחה זוכה לקבל 2900 שקל לטובת הקמת מצבה.

אחרי דין ודברים נוסף עם משרד הפנים והחברה קדישא שמנהלת את בית הקברות בשייח באדר ב', מוקמת המצבה.

המעגל נסגר

בבוקר בהיר, בחודש אפריל 2019, עלו לקברו של ח'דורי אוסי ז”ל, בני המשפחה, החברים שחקרו וחשפו וגילו ונאבקו למענו, נציגי מושב בית מאיר, אנשי בית ספר שדה שער הגיא ואנשים טובים שנענו לקריאה לכבד את זכרו.

אחרי סיור קצר בבית הקברות בהדרכתו של מורה הדרך, יהושוע לביא, התכנסו סביב המצבה החדשה. באיחור של 68 שנים ביקשו את סליחת הנפטר שנהרג בשוגג, וקיימו טקס אשכבה. ואז נעמדו צאצאיו ובקול אחד אמרו: יתגדל ויתקדש שמיה רבה.

(הכתבה הראשונה בנושא פורסמה בשבועון "בקיצור", אפריל 2015)