צור הדסה בראש טבלת משלמי הארנונה בישראל

מנתוני המועצה המקומית צור הדסה עולה כי אחוז הגבייה של דמי הארנונה מתושבי היישוב עומד על 98%, כך עידכן ראש המועצה המקומית, תומר מוסקוביץ' בישיבת המליאה שהתקיימה בשבוע שעבר. מדובר בנתון יוצא דופן שממקם את צור הדסה בראש טבלת היישובים משלמי הארנונה בישראל.

כדי להבין כמה הנתון הזה מרשים, כדאי להסתכל על הממוצעים הארציים ועל אופן הדירוג של רשויות אחרות. להלן סקירה השוואתית שמסבירה איפה צור הדסה (דירוג סוציו-אקונומי 8)  ממוקמת ביחס למפת הגבייה של מדינת ישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ודו"חות משרד הפנים:

הרשויות המצטיינות (90% ומעלה) - מדובר לרוב ביישובים מבוססים (דירוג סוציו-אקונומי 7-10), מועצות מקומיות וערים כמו רמת השרון, כפר סבא, מודיעין-מכבים-רעות ומועצות אזוריות חזקות. לדוגמא: מועצות מקומיות (שוהם, תל מונד) מציגות אחוזי גבייה של 95%-97% .

ממוצע הגבייה הארצי -  נע לרוב סביב 75% עד 85% . זהו הטווח של רוב הערים הבינוניות והגדולות בישראל.

רשויות מאתגרות (מתחת ל-70%) - רשויות הנמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך או כאלו הסובלות מבעיות אכיפה ומשילות. רשויות מקומיות במגזר הערבי והחרדי נמצאות בתחתית הרשימה עם אחוזי גבייה שיכולים להגיע לפחות מ-30%.

אחוזי התשלום הגבוהים של תושבי צור הדסה מעידים לכאורה, על אמון גבוה של התושבים במועצה המקומית ועל תחושת "שותפות". ככל שהתושבים מרגישים שהכסף חוזר אליהם בשירותים (חינוך, ניקיון, ביטחון), המוטיבציה לשלם עולה.

כמו כן, נתוני תשלום הארנונה מעידים על אוכלוסיה עם יציבות כלכלית גבוהה ובעלת מודעות לחשיבות הקהילתית של תשלום מסים. עוד עולה כי הרשות המקומית מפעילה מערכת גבייה אקטיבית, נוחה לשימוש וברורה.

המשמעות הכלכלית

גבייה גבוהה מאפשרת לצור הדסה גמישות גבוהה מבחינה כלכלית. כידוע, דמי ארנונה למגורים אינם מכסים את העלויות השוטפות של הרשות המקומית אך מהווים את עיקר הכנסתה. רשות מקומית שיכולה להישען על אחוזי תשלום ארנונה גבוהים זוכה למרחב פעולה גבוה יותר הקידום יוזמות עצמאיות. גם הנכונות של משרדי הממשלה להעביר תקציבים לרשות מקומית כזו עולה בהתאמה לנתוני הגבייה.

לעומת זאת, רשות שלא מצליחה לגבות ארנונה נאלצת להישען על "מענקי איזון" מהממשלה, מה שמגביל את יכולתה לפתח פרויקטים חדשים.

צור הדסה נמצאת ב"מאיון העליון" של הגבייה. בישראל, כל נתון מעל 95% נחשב להצלחה כבירה. עבור יישוב שנמצא בתהליכי צמיחה והיפרדות מנהלית, זהו נכס אסטרטגי — זה אומר שהבסיס הכלכלי של היישוב יציב מאוד והתושבים מגויסים להצלחתו.