דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 31 במרץ 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

זמרת האופרה הבינלאומית שגדלה בצור הדסה

הזמרת תהילה ניני-גולדשטיין מספרת על הדרך שעשתה מצור הדסה עד שהפכה לזמרת אופרה בינלאומית ועל ההשפעה של בת דודתה, אחינועם, על בחירתה להפוך לזמרת

תהילה ניני-גולדשטיין. צילום: JanineEscherPhotography

ביצוע היסטורי לשתי יצירות מופת מאת מלחיו תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך יעמוד במרכז הפסטיבל החמישי "באך ירושלים" שיתקיים בחודש הבא. שתי היצירות, האורטוריה לחג הפסחא ומיסה ברוויס, יבוצעו תחת שרביטו של אחד מגדולי מנצחי הבארוק, כריסטוף רוסה (צרפת) עם שלל סולנים מהארץ ומהעולם, וביניהם, זמרת האופרה הבינלאומית, תהילה ניני-גולדשטיין, אשר גדלה בצור הדסה.

תהילה היא בתה של האמנית, עמליה ניני-גולדשטיין, המתגוררת בצור הדסה מאז שנות ה-80. בראיון שהעניקה תהילה לכתב יוסי שיפמן מאתר "הבמה", היא סיפרה על הדרך שעשתה מצור הדסה עד שהפכה לזמרת אופרה בינלאומית המתגוררת בגרמניה ועל ההשפעה של בת דודתה, אחינועם, על בחירתה להפוך לזמרת.

"סבא, אבא של אימא, הגיע מתימן לפני יותר מ-90 שנה והביא איתו 13 יתומים", סיפרה ניני-גולדשטיין, "החוק בתימן היה שיתומים עוברים לרשות המדינה והיא מגדלת אותם כמוסלמים, אז סבא הגיע אתם לפלסטינה כדי שיגדלו כיהודים. אני נולדתי בניו יורק לשם התגלגלו הוריי וכשהייתי בת פחות משנה הם חזרו לארץ וגדלתי בצור הדסה ליד ירושלים”.
המוזיקה תמיד הייתה חלק מחייך?
“סבתא תמיד שרה, היא והבת דוד אחינועם, שהגיעה לישראל מארה"ב כשהייתה בת 15 וגרה אצלנו. אימא שלי הייתה הדודה הגדולה, האמנית והמחבקת לאחינועם. האימא התימניה והאבא האמריקאי שלי היו שני היפים, וודסטוק וכאלה, ולא פלא שהעולם שלי נפתח בגיל מאד צעיר למוזיקה”.
כיצד התחברת לצד המוסיקלי שלך?
"כילדה הייתי מגיעה לכל הופעה של אחינועם בארץ וקצת גם בחו"ל. זה היה נורא מרגש, אבל הייתי כל כך ביישנית שאם רק היו מסתכלים עלי הייתי מתחילה לבכות. נדבקתי להורים. בשלב מסוים אימא החליטה שאלמד פסנתר כי השכלה מוזיקלית זה חשוב, אבל אבא אמר: 'בשביל מה? בחיים לא יצא ממנה משהו. אין סיכוי שהיא תעמוד לפני קהל'. כשהייתי בכיתה ב' אחת המורות שלי, שגרה לידנו בצור הדסה, אמרה לאימא שלי: 'את יודעת שהבת שלך היא הזמרת של בית הספר? אימא לא האמינה. היא שאלה אותי והסברתי לה שביקשו ממני התביישתי להגיד לא”.

 

"העדפתי להיות מש”קית"


היא החלה לשיר במקהלה של בית הספר היסודי ועד מהרה כבר הופיעה על במות בחו”ל. “"אחרי המקהלה של בית הספר היסודי עברתי למקהלת 'אנקור', וגם שם היה לי די קשה לעמוד ולשיר. חודש וחצי אחרי שהצטרפתי כבר נסעתי עם המקהלה לברלין ושרנו שם עם הפילהרמונית בניצוחו של קלאודיו אבאדו יצירה של המלחין האיטלקי לוצ'יאנו בֶּריו. זו הייתה חוויה, אבל אז כמובן לא היה לי מושג. שרנו את היצירה בברלין ואחר כך בטורינו. במקהלה גיליתי את המוזיקה הקלאסית יותר לעומק. גיליתי שאני שרה לא רק סופרן אלא גם מצו סופרן נמוך, גיליתי את ההרמוניה ולא רק את הקול הראשון, המלודיה, גיליתי את מעמקי ההבעה המוזיקלית הקלאסית וזה פוצץ לי את המוח".

כשהגיע זמן הגיוס לצבא היא העדיפה לוותר על השירה. "ואז הגיע זמן הגיוס. התקבלתי ללהקה צבאית אבל העדפתי להיות מש"קית הוראה במחנה אלון ליד הכפר מראר. לימדתי אנגלית והיסטוריה חיילים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות שלא למדו לפני הגיוס והיו מבוגרים ממני בשנתיים שלוש. התפקיד הזה גילה לי שלקול שלי יש כוח. לראשונה הבנתי שאני יכולה לעמוד מול קהל. בהתחלה ניסו עליי משחקי כוח, עד שאמרתי להם: 'אני לא אימא שלכם, אני לא הבוס שלכם, אני לא המשטרה שלכם ואני לא אלחם בכם. כי אני אפסיד. אני את שלי עשיתי, סיימתי תיכון ואני אמשיך'. זה פעל. הבנתי שאני יכולה להשפיע אם יש לי די תשוקה. ככה החלטתי להמשיך עם המוזיקה”.

אחרי השחרור היא החלה ללמוד אצל מירה זכאי באקדמיה למוסיקה בתל אביב אך עד מהרה צץ המשבר הראשון. "אחרי שנה א׳ באוניברסיטה רציתי לעזוב את לימודי הזמרה. הבמה לא משכה אותי ולא נהניתי לעמוד מול קהל. התווכחתי עם מירה זכאי מרות. הרגשתי שאני לא מוכנה ואיפה שנות השוליה של פעם, שבהן אפשר ללמוד את המלאכה לפני שאני מציגה את יכולותיי בציבור. זה הרגיש לי לא נכון. עזבתי בכוונה לא לחזור”.

 

"הלם טוטאלי"


היא יצאה לטיול של חודשיים בקנדה ובניו יורק. “בתקופה הזו ניצלתי עד תום את הכרטיסים הזולים לסטודנטים בבתי האופרה ואולמות הקונצרטים שבאזור. צפיתי בעשרות אופרות בחודש, לפעמים שתיים ביום: ביניהן ארבע פעמים 'דון ג'ובני', פעמיים 'דון קרלו' במטרופוליטן, שלוש פעמים 'כרמן'; שמעתי את הפסנתרן אלפרד ברנדל בקרנגי הול ועוד אמנים דגולים. צבאותו חודש גליתי שצ'צ'יליה ברטולי מגיעה להופיע בקרנגי הול והחלטתי שההופעה שלה תהיה מתנת יום ההולדת ה-21 שלי. עמדתי בתור שעות וקניתי את הכרטיס הכי יקר שקניתי עד היום - שורה 11 באמצע. מרגע שהיא עלתה לבמה בהליכה האנרגטית שלה עם החיוך הגדול, נכנסתי לסרט - דפיקות לב, חיוכים, בכי - הלם טוטאלי. איך אפשר בכלל ליצור מוזיקה בצורה כזו? ניגשתי אליה בסוף הקונצרט ובידי פתק שמודה לה על כך שנתנה לי משהו לשאוף אליו. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות - מוזיקה עם נשמה ואהבה ותשוקה ושמחת חיים בלתי נדלית. כשכל החושים מתערבלים והגרסה הכי מופלאה של היצור האנושי פתאום מתגשמת. החלטתי לחזור”.
היא חזרה לאקדמיה למוסיקה ולמורה מירה זכאי ולמדה שם במשך שלוש שנים. “התחלתי לקבל עבודות עוד לפני שהרגשתי שאני יודעת לשיר. שרתי באופרות עם תזמורת חיפה ועם התזמורת הקאמרית הישראלית, ואז ברחתי שוב לניו יורק לעבוד על הטכניקה שלי. לקחתי שיעור אחד אצל טריש (פטרישה) מקאפרי וברחתי כל עוד נפשי בי. כעבור שנה עבדתי עם שני מורים נחמדים שלא הביאו אותי לאן שרציתי להגיע, ואז הגיעה לניו יורק גל ג'יימס, זמרת אופרה ישראלית שחיה כיום בגרמניה. היא אמרה לי שבזכות טריש הגיעה לאן שהגיעה, אז החלטתי לבדוק מחדש. טריש אמרה לי: 'אני זוכרת אותך. יש לך קול מאוד יפה ואת מאוד מוזיקלית אבל לא יכולתי לסבול את האישיות שלך. בואי נראה אם זה יעבוד. אני תלמידה שלה עד היום. חברה בכת הנאמנים של טריש".

בהנחייתה של טריש מקאפרי היא נסעה לברלין. "היא אמרה לי שהניו-יורקים לא מאמינים בכישוריו של מישהו אלא אם הוא הצליח באירופה והמליצה שאסע לברלין, שהיא כמו ניו יורק בשנות ה-70... זה התאים לי כי לא התחברתי לקצב, לתחרותיות, למרדף אחרי הכסף של ניו יורק. אני צריכה את השקט ואת הרוגע. ככה הגעתי לברלין, בלי כלום. פגשתי במקרה חברה שהזמינה אותי לגור אצלה בשבועות הראשונים”.
לא הבאת איתך כלום?
"לא היה לי כלום. הריהוט היה מזרון וקופסת קרטון ששימשה כשולחן שלי וסולם שמישהו השאיר שהיה מקום להעמיד ספרים. זהו. תוך חודש עשיתי אודיציה לוויליאם כריסטי המנהל של Les Arts Florissants, אחד מהרכבי המוזיקה החשובים בעולם כיום, שמתמחה במוזיקה מוקדמת והופיע בישראל פעם אחת בלבד - לפני כשנתיים. שם התחילה הקריירה. כריסטי קיבל אותי לפרויקט 'גן הקולות', במסגרתו הוא מציג זמרים שהוא מאמין שיהיו מובילי הדור הבא”.

 

המקום הכי טבעי”


לדבריה מוסיקת הבארוק היא המקום הכי טבעי לה. "הופעתי באופרה ובקונצרטים ונחשפתי לעולם הבארוק הקסום - שם הלב שלי נמצא. זה המקום שבו אני מרגישה הכי טבעי. זה היה לפני 12 שנים, מאז התבססתי בעיר. התחתנתי עם זמר בריטון צ'כי נפלא, תומאש קראל. הכרנו על במת האופרה בפראג ביצירה של מיסליביצ'ק בן תקופתו של מוצרט, ויש לנו שני ילדים - אוריאל ולביא. שניהם מדברים ארבע שפות: עברית, אנגלית, גרמנית וצ'כית. לאחרונה עשינו אופרה ביחד ושנינו עובדים הרבה. אני קצת התמתנתי כדי להיות יותר בבית".

על ההופעה הצפויה בפסטיבל "באך ירושלים" סיפרה תהילה: "אני ותומאש, נשיר באך עם תזמורת הבארוק ירושלים, ואנחנו גם עושים מיזם חדש שנקרא קיארו-סקורו באירופה. יש לי הרכב באוסטריה שאיתו כבר הקלטתי, והצירוף הוא בדרך כלל מוזיקה איטלקית ותימנית. הם מאוד אוהבים מוזיקה תימנית, הרי גם שלום שבזי זה המאה ה-17. אותה רוח שורה על שתי המוזיקות כשמלווים אותה נגן תיאורבו ומתופף. אני עושה גם הרבה מוזיקה מודרנית. שרה נמצוב כתבה לי כבר שתי אופרות והשלישית מבוססת על יצירה של משוררת גרמניה על פי 'ריצ'רד השלישי' של שקספיר. לאחרונה עשינו גם דיסקים של שיריו של אלברטו חמזי, מלחין יהודי שפעל במצרים בתחילת המאה ה-20. בקיצור, לא חסר".

פסטיבל "באך ירושלים" מעמיד את ירושלים בשורה אחת עם ערים ברחבי העולם המציינות את יום הולדתו של המלחין הדגול וחושפת את הציבור בירושלים ואת התיירים העולים אליה לאספקטים שונים מיצירותיו ומיצירות המושפעות ממנו, וזאת בשלל קונצרטים בביצוע תזמורת הבארוק ירושלים ומוסיקאים אורחים מהעולם ומהארץ, לצד אירועים חינמיים ובהם קונצרטים יוצאי דופן שינוגנו בפעמוני המגדל של ימקא ויום עיון פתוח לקהל הרחב.

 

פסטיבל באך בירושלים, 12-20.3.2020 , לרכישת כרטיסים: *6119 או 02-6715888 שלוחה מס' 1

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?