דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 08 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

מלחמתי הצודקת בכְּשוּת

לא אִשה כמוני תִכּנע לרוח תבוסתנות! המשכתי להסתער על הצמח הטפיל מכל הכיוונים בידי החשופות (או עם כפפות), במזמרה ובעזרת סולם, נשרטת ונעקצת. וכך האל הטוב דואג שלא אשבות מפעילות גופנית

44.jpg

הכל התחיל לפני כמה שבועות, כשהשכנים הצמודים אלי הזמינו גנן. הוא טיפל בגינתם שבאחורי הבית ופונה צפונה, אך בבואו ובצאתו בדלת הראשית, ראה את הצמחיה המשתפלת מגינות השכנים שמדרומנו. הוא נתן אבחנה ונבואת זעם: הצמח שמטפס על הבוגנוויליאה ושאר השיחים הוא פטריה מסוכנת, שסופה להתפשט אל כל גינותינו ולהשמידן, אם לא נשמיד אנו אותה.

הם מיהרו להעביר אלי את הבשורה, כי בצמוד לאחת הגינות האלה מתחילה הגינה שלי, שמקיפה את הבית משלושת עבריו ונפגשת בסופה עם הגינה שלהם.

התחלתי לגזום במרץ מה שיכולתי ושהגעתי אליו מבחוץ, ובני השלים אותי מתוך הגינה, שהתברר שאכן כבר נשלחו אליה זרועות חצופות. דיברתי עם השכנים, שנראה כי הנגע מגיע מגינתם, וגם הם גזמו מה שיכלו מצדם. למרבה הזוועה הבנתי שיש קטע שלם של שיח (לא מוכר לי, כנראה חלש יותר מחֲברתו) שהכשות אכן חנקה והמיתה, והוא יבש ושחור, וחוויית הגיזום שלו הזכירה עבודה במכרה פחם, עד כדי כך שבשארית נשימתי מצאתי עצמי מזמזמת את אפר ואבק.

אחרי כמה ימים הראיתי את הדבר לאחי היקר והמבין שביקר אצלי, והוא קבע שזו לא פטריה אלא טפיל שנקרא כְּשוּת, והתחזית שלו לגבי יכולתי לנצחו היתה קודרת. בני מצא לנו את הכשות אצל הד"ר גוגל, וכך למדנו לזהות גם את הגולגולים המרושעים שהם זרעיה שהיא שואפת להפיץ.
כל אלה מילאו אותי ברוח לחימה ביתר עוז - לא אִשה כמוני תִכּנע לרוח תבוסתנות (וכמובן גם לא תשפיל את עצמה ותזמין אדם אחר לעשות זאת) ! המשכתי להסתער על הטפילה מכל הכיוונים בידי החשופות (או עם כפפות, תלוי במצב הרוח), במזמרה ובעזרת סולם, נשרטת ונעקצת, וסילקנו במוצ"ש שעבר כמויות עצומות של גזם.
אתמול השתדרגתי ורכשתי במחיר מבצע מגרפה, יד ראשונה ממטפלת במוסיקה וממש חדשה, והכרזתי על יום הדין של הכשות. הזמן המועדף לעבודה כזאת בקיץ הוא כמובן בערב ובלילה, כשחשוך וקריר יחסית.

כך, בעשר וחצי בלילה הצבתי את הסולם, טיפסתי עליו עם המגרפה בידי, והתחלתי לתפוס ולמשוך את ענפי הכשות הגבוהים שקודם לא הגעתי אליהם. איזו חוויה מספקת! זה הזכיר לי קצת עבודה עם מסרק כינים, איך שהרשעים האלה נתפסים בשינַיִם ומסולקים מבין הסיבים הלגיטימיים... רק שהפציינטית במקרה הזה היא בעלת שיער מאד ארוך, סבוך ומתולתל.

b.jpg

אני חייבת לומר שהבוגנוויליאה היא גם לא יצור אינטליגנטי במיוחד, מין עם כשות-עורף שכזה, שמסרבת להבין שאני המושיעה שלה, ולא מתלהבת להִפּרד משמיכת העבדות שהתרגלה אליה. כך היא לא היססה לשרוט ולדקור אותי בקוציה. עוד רגע נדמה שתפתח את פיה ותתאונן עלי רע, ותטען שהיא מתגעגעת לקִשואים ולאבטִחים של מצרים.

כשלא היתה בררה, גם אני לא היססתי וגזמתי ענפים שלמים שהיו מכוסים מדי, אך כשהיה אפשר, השתדלתי להפריד. אלה ממכרַי שמשתעשעות לראות אותי מיישרת תמונות או מפות שֻלחן ומיני חפצים, או נחרדים מתיקוני האיות, הפיסוק והניקוד שלי, בין אם התבקשתי ובין אם לאו, מוזמנותים ליהנות ולדמיין אותי ניצבת באישון ליל על סולם עם מגרפה ביד אחת, בוחנת את הגדר החיה שמולי ומעלי, ובוררת ענפי כשות וזרעיה מבין ענפי הבוגנוויליאה ועליה.
זה היה גם תרגיל מעניין לרסן את ההתלהבות שלי ולדעת מתי להרפות מאיזה צרור עיקש שנלכד במגרפה אך המשיך להיאחז בשיח, על-מנת שלא אפול מן הסולם או אתו ביחד.
בתמונה שלמטה: הנוף שנשקף היום מחלוני, כבר אחרי כל העבודה שתוארה: הגבעולים הצהובים שבמרומי הבוגנוויליאה הם זרועותיה החיות של הכשות שלא הצלחתי להגיע אליהם עדיין, וכל מה ששחור הוא חלקי שיח שהיא השמידה ולא סיימתי לסלק. באור יום במבט מקרוב גיליתי עוד ועוד ענפים טריים. הכשות היא ממש כמו חברות הכבלים והטלפונים או השליחים של חב"ד: גם כשאת בטוחה שהבהרת להם שאין לך שום צורך בטריפל ושלעולם לא יתקשרו, שאת לא מעוניינת לסמס להן את המילה "כח" ולקבל תזכורות להניח תפִלין, בכל-זאת כעבור כמה ימים אחד/ת מהם יתקשר ממספר לא מזוהה או תדפוק לך בחיוך מתוק על הדלת - אולי שינית את דעתך. אז אני מבינה שיש לי מינוי על העבודה הזאת עד הודעה חדשה, וכך האל הטוב דואג שלא אשבות מפעילות גופנית. אין תלונות - אני בעסק.

 

יערה שובל

צור הדסה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?