דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 11 באפריל 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

צייצן בלתי נלאה

במרבית ימי השנה העפרוני המצויץ הוא עוף חברותי אך עם בוא עונת הקינון לפתע אוחזת בזכרים רוח תזזית והם מתחילים לנהל קרבות על לבן של הנקבות ועל כיבוש טריטוריה לצאצאיהם

                                      

יש המכנים את העפרוני המצויץ בכינוי "העפרוני המצייץ" וזאת בשל שירתו הנעימה והמתמשכת של הזכר בתקופת החיזור. העפרוני המצויץ שייך למשפחת העפרונים, ומלבדו שייכים למשפחה גם העפרוני הגדול או הענק, (וזאת על שם ה"ענק" השחור המקשט את צווארו) עפרוני המדבר והזרעית. אבל, העפרוני הנפוץ ביותר, בו ניתקל בצאתנו לטיול באזורנו, יהיה "העפרוני המצויץ".

כאשר אני נוסע ברכבי בדרכי העפר בשדות הקיבוץ, ברור לי שאתקל בעפרונים. הם כל כך התרגלו לרכבים החולפים בשדות, שאינם מטריחים כלל את עצמם לפרוש כנפיים או להתרחק וכל שיעשו הוא לפנות לרכב את מרכז הדרך ולהתייצב בצדה. אני עוצר את הרכב ומתבונן בבעל הכנף קטן המידות הזה, מרחק של כמטר בלבד ממנו, והוא, בלא כל חשש בלב מביט בי בחזרה כתוהה – מה זה קרה לי שהחלטתי לעצור כך את הרכב...

 

עפרוני כעפר

 

השם עפרוני קשור לאדמה – לעפר. ואכן, את העפרוני נראה כמעט תמיד על הקרקע כשצבע גופו מתמזג עמה התמזגות מלאה והוא מתרוצץ עליה לכאן ולשם כבן בית. תאמרו – כל כולה ציפור אפורת מראה עם ציצית לראשה ומה כבר מיוחד בה שאני בא להקדיש לה כתבה שלמה. ובכן, זו הציפור שאתם צפויים לפגוש בטיול שבמרחב מסביבכם ומדוע שלא תכירו אותה?

לעיתים, בעלי החיים שאנו מצפים לראותם, הם הם המזמנים לנו את ההנאה לפגוש מכר "מוכר" ואת היכולת לצפות כיצד התנהגו בתקופות השונות של השנה. כך, למשל, בצאתי לשדה עם נכדיי, אינני יכול להבטיח שנזכה לראות את הקורמורנים המרשימים במאגרי המים שבשדות, או אפילו את האגמיות שוודאי נמצאות שם היכן שהוא במסתור השיחים הצמודים לגדה, או את האנפות הלבנות הסובבות בשדה כנזירות לבושות לבן, אבל את העפרונים יכול אני להבטיח שנראה גם נראה, ונוכל להתקרב אליהם ולהתרשם מאומץ לבם בעומדם מולנו עם הציצית הבולטת מעל ראשם.

 

זמר מיומן

 

העפרוני חי בשדות, בשטחי המזרע והבור שמחוץ לאזורי המגורים שלנו. הוא רץ ומתרוצץ בינות לגבעולי החיטה או השעורה בחורף, או החמניות או הכותנה בקיץ, ותר אחר מזונו – זרעונים מזרעונים שונים, חרקים, תולעים, זחלים, פרוקי רגליים וכל שימצא בשדות.

גודל העפרוני כגודל הנחליאלי אם כי גופו נראה מלא וכבד יותר. אורכו כ-18 ס"מ ומוטת כנפיו מעט מעל ל-30 ס"מ. צבע גופו הכללי אפור כהה, כצבע קרקע קירטונית. גבו מפוספס בפסים חומים בולטים למדי ובטנו לבנבנה. שירתו נעימה לאוזן ולעיתים, "כטוב לבו", הוא עשוי גם לחקות ציפורים אחרות במיומנות לא קטנה. הוא מאזין להן, וכשהן מפסיקות לזמר, הוא ממשיך את שירתן ומחקה אותן במיומנות רבה.

את העפרוני המצוייץ נמצא בכל מרחבי הארץ, למן החרמון שבצפון ועד לאילת בקצה הדרומי. תופעה מעניינת אצל העפרוני, שגוון צבעו עשוי להשתנות מעט מאזור לאזור תוך התאמה לגוון הקרקעות והתכסית באזור בו הוא חי.

כללית ניתן לומר על העפרוני שהוא עוף חברותי ובמשך מרבית ימות השנה, ניתן לפגוש בעפרונים כשהם מתאגדים לקבוצות ותרים יחד אחרי מזונם. כל זה נכון עד לעונת הקינון שתחילתה בחודש פברואר וסיומה – בקיץ, ביוני, אז לפתע אוחזת בזכרים רוח תזזית והם מתחילים לנהל קרבות חוזרים ונשנים, הן על לבן של הנקבות והן על 'כיבוש' הטריטוריה שבה יבנו את קנם ויגדלו את צאצאיהם.

על תופעה המייחדת את העפרוני המצויץ כותב אליעזר שמאלי בספרו "ציפורים בישראל": "רגליו חזקות ומפותחות והוא ממהר לרוץ על פני הקרקע, אם כי ציפורן אצבעו האחורית ארוכה מאוד ומפריעה לו בהליכתו. ציפורן זאת המציינת את העפרוני המצויץ, כפופה אצל רוב הציפורים שוכנות העצים ובעזרתה הן לופתות את הענף שעליו הן יושבות. בעפרוני המצויץ החי על פני האדמה, היא נתיישרה ונתארכה וציפורן זו משמשת לו כנראה כלי מגן בקרבות עם בני מינו". (שם, ע' 307).

                           

קרובים רחוקים

 

קרובת משפחה של העפרוני המצויץ השייכת גם היא למשפחת העפרונים היא הזרעית. היא דומה לעפרוני המצויץ הן בצבעיה, הן בצורתה, רק הציצית חסרה לראשה. שלא כמו העפרוני היא איננה יציבה בארצנו אלא חולפת וחורפת אצלנו. כיוון שאיננה מקננת כאן ובאופייה גם היא ציפור חברותית, ניתן להיתקל בה בחורף כשהיא נמצאת בלהקות גדולות המונות לעיתים מאות פרטים.

קרוב משפחה נוסף של העפרוני המצוייץ הוא עפרוני המדבר. מבין הציפורים המדבריות הוא ככל הנראה השכיח ביותר במרחבים המדבריים צרובי השמש. צבעי ההסוואה שלו אכן מצליחים להעלים אותו פעמים רבות מעינינו. כללית, צבעו אפור והוא חסר את הפספוסים הבולטים המעטרים את כנפיו וגבו של העפרוני המצויץ. גם גווני צבעו מתאימים עצמם לעיתים לסביבה בה הוא חי. במקרים רבים נמצא אותו כשהוא בזוגיות ובטריטוריה שלו, אך נוכל לראותו גם בקבוצות במיוחד סביב מקורות מים. למרות שהוא מתרחק מחברת בני אדם, הוא נוטה להגיע לסביבת חניוני מטיילים במדבר, שם הוא יכול למצוא שאריות מזון שונות.

 

מחול כלולות

 

כאמור, בתקופת החיזור לקראת תום החורף, בחודש פברואר, ישנו הזכרים ממנהגיהם. לפתע הם יגביהו עוף וקול זמרתם ימלא את החלל למן השכם בבוקר ועד לעת ערב. במחקרים שנעשו נלמד שבחודשי הקיץ פוצחים העפרונים בזמר כבר בשעת חשיכה, בשלוש וחצי בבוקר, אכן, גם עליהם ניתן לומר שהם מבשרים את השחר כמו התרנגולים שבלול.

בתקופת החיזור הם נעשים ששים אלי קרב כשאת קרבותיהם הם עורכים בעיקר על פני האדמה. זוגות הזכרים הניצים יתנפלו אז זה על זה בשצף קצף, נועצים ביריב את מקוריהם ושורטים אותו בציפורניהם. ואילו הנקבות שבשלן כל התגרות הללו, עומדות להן מן הצד שקטות ושלוות, מתבוננות ומצפות לתוצאות הקרב.

לעיתים, משניצח אחד הניצים, הוא פונה לעבר הנקבה ויוצא סביבה "במחול", סובב אותה סביב סביב כסביבון כשזנבו מורם וכנפיו שמוטות. לעיתים יתקרב אליה ולעיתים יתרחק. זהו בעצם מחול הכלולות שלאחריו תיעתר הנקבה מן הסתם לחיזורי הזכר הנבחר, ואז יגיע גם תורה להתאמץ ולעמול, כדי לבנות את הקן, להטיל את הביצים ולדגור עליהן.

                               

מומחיות בהסוואה

 

בדרך כלל הזוג הצעיר יתפנה לבניית הקן במחצית השנייה של חודש מרץ, כאשר האביב המתרונן כבר שולט סביב ברמה. הנקבה היא הבנאית. תחילה תחפור גומה קטנה בעזרת מקורה וציפורניה בצמוד למסלע או עצם אחר שיעלים ויסווה ככל הניתן את הקן. היא תבנה את הקן מעשבים ומזרדים מהם תצור מעין סלסלה לא מושקעת מדי. פנים הסלסלה ירופד בפקעות צמר וצמר גפן או בעשבים רכים.

עיקר תשומת הלב היא בהסוואה של הקן והצנעתו במקומו על פני האדמה, ואכן, הקן משתלב היטב עם סביבתו. אמנם, בנייתו נראית חפוזה ואם ניטול אותו בידינו נראה שהוא נוטה להתפרק, אבל העובדה היא שעל פני האדמה הוא מחזיק מעמד וממלא את ייעודו במלואו.

בעת שהנקבה תעסוק בבניית הקן, יתעופף הזכר במרום במעגלים מעל אזור הקן כשהוא מפליא בזמרתו. יתכן שבכך הוא מכריז על תחומו ויתכן שבכך הוא גם מעודד את בת זוגו העסוקה במלאכתה.

 

התבגרות מהירה

 

הנקבה תטיל בקן בכל יום ביצה אחת ובסך הכל 4-6 ביצים לבנות אפרפרות מנוקדות בנקודות חומות. את הדגירה היא תתחיל לאחר הטלת הביצה השנייה. הדגירה נמשכת זמן קצר מאוד, 12-13 ימים בלבד, וזאת תרומת הטבע לבעלי כנף המקננים על הקרקע ונמצאים בסכנה. לכן גם שהות הגוזלים בקן תהיה קצרה ככל האפשר, ולעת סכנה הם ייצמדו זה לזה בחוסר תנועה ויתמזגו היטב עם סביבתם.

כבר לאחר חמישה ימים בקן צומחות הנוצות ומחליפות את הפלומה, וכעבור כעשרה ימים גופם מתכסה כולו בנוצות ואז הם ממהרים לעזוב את הקן עוד בטרם יוכלו לעוף, כל זאת כדי להתמודד עם הסכנות הצפויות להם בהימצאם על הקרקע ונטועים יחדיו בתוך הקן. הם יישארו בקרבת הקן עוד כשבוע ימים, דאוגים על ידי הוריהם, ואז. כשיפתחו את יכולת התעופה בעצמם ייצאו לדרכם העצמאית.

המלצתי לכם, קוראי היקרים אם כך, טלו עמכם משקפת, אם מצויה היא בידכם, צרפו אליכם את ילדיכם או נכדיכם וצאו לשדה כדי לראות במו עיניכם את הדברים עליהם סיפרתי זה עתה.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

צילומים: גיל שעני

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?