דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

צליל מקומי

שלושה מוסיקאים מקומיים שיעלו מופעים במסגרת פסטיבל נאמן למקום של מטה יהודה מספרים על הדרך המוסיקלית שעשו

כינור מקפיץ עם הרבה צחוקים

"כשאני מנגן אני לא סטטי, אני צריך להתחבר לצליל ביחד עם כל הגוף, אני רוקד כשאני מנגן ואוהב מאוד כאשר זה סוחף את הקהל. זה מה שחיבר אותי למוסיקה", כך אומר נגן הכינור הבינלאומי, ניר סרוסי.

את החיבור לכינור ולצליל שלו הוא חש מגיל צעיר. "גדלתי בעפולה, והתחלתי ללמוד לנגן בכינור כבר בגיל 9. הבנתי שזה הייעוד שלי ממגע הראשון בכלי".

את ההכשרה בנגינה הוא עשה בתחילה בקונסרבטוריון העירוני ומאוחר יותר במסגרת לימודים בתיכון המקומי לאומנויות. בתום שירות צבאי ביחידה קרבית, המוסיקה בערה לו באצבעות והוא מיהר להירשם ללימודים באקדמיה למוסיקה בירושלים.

"הייתה לי הכשרה קלאסית והלימודים הפגישו אותי עם אנשים שכיוונו אותי לעולמות חדשים: מוסיקת עולם, בלקנית, צוענית וכליזמר", הוא מספר על המפגש שהוביל אותו בדרכו המוסיקלית.

לקראת סוף הלימודים באקדמיה הוא החל להופיע בקונצרטים ובתוכניות טלוויזיה, ומשם, בשנת 2003 התגלגל לעבוד עם הרכב "הברירה הטבעית" של המוסיקאי שלמה בר.

"בברירה הטבעית התחלתי לעבוד עם אומנים מהשורה הראשונה", הוא מספר, "איתם התחלתי להופיע בפסטיבלים ומשם עם אומנים כעומר אדם, עמיר בניון, שולי רנד ועוד. במקביל, פיתחתי קריירה סולו עם ההרכב שלי עם מוסיקה שאספתי במשך השנים ואני מופיע איתו בפסטיבלים ברחבי העולם".

יש לכינור דימוי עצוב, מופנם, נוגה ויבבני. איך אתה מצליח להלהיב את הקהל עם כלי שיש לו דימוי כזה?

"יש לכינור את הדימוי ששאוב מהציורים של שאגאל, על הכנר הכחוש שהכלי מציל אותו בסיטואציות מורכבות. זה כלי שמנגנים איתו בחתונות ובתרבויות מסוימות גם בהלוויות. הוא מפיק צלילים עצובים וצלילים משמחים אנשים. אחרי הופעות מגיעים אלי ואומרים שחשבו שכינור הוא כלי עצוב ועכשיו הם יודעים שאפשר לשחק איתו".

איך אתה מגדיר את הנגינה שלך על הכינור?

"באחת הביקורות הגדירו אותי להטוטן כינור. אני יודע לרגש, להקפיץ ולעורר שמחה שמהולה בקורטוב של עצב. אני לוקח את הכלי לכיוון המשמח הכייפי ופחות מסתכל על הדימוי שלו. נגינה עם הרבה תשוקה והרבה פאשן. היום יש גם גלגול של הכינור לכלים חשמליים וסגנון הנגינה בו משתנה".

ניתן להפיק מכינור צליל שהוא רוקיסטי ומקפיץ?

"אני מופיע עם שלמה בר וגם הוא סוג של רוקיסט. כשעומר אדם אירח אותי בצפת מול 25 אלף איש, הקהל עמד על הרגליים והיה באטרף. הרקדתי את עומר על הבמה והוא לא נח לרגע. האנרגיות שאני הבאתי הכפילו את העוצמה של האנרגיה שלו. האינטראקציה שאני יוצר עם הקהל היא מאוד חזקה, זו הנשמה שלי".

ואיך הגעת לנגן מוסיקה צוענית ?

"אחד המורים שלי באקדמיה לקח אותי תחת חסותו ואמר לי שיש לך קצת דם צועני. התחלתי לשמוע את המוסיקה הזו, שהיא מורכבת מבחינת משקלים ומהירויות. הרי בבלקן כדי לשרוד כנגן אתה צריך לנגן יותר טוב מאחרים ולהוכיח יכולות וירטואוזיות מאוד מהירות, בשילוב של פאשן וקצב. זו מוסיקה שהנגנים מחוברים אליה בכל גופם, וזה משהו שהתחברתי אליו".

איך נוצר המפגש עם ננסי ברנדס ?

"הכרתי את ננסי לפני כשנתיים כשעשינו מופע עם דודו פישר. קבענו להיפגש ולבנות מופע משותף. מעבר להיותו קומיקאי הוא מוסיקאי ופסנתרן ענק שכתב למעלה מ-3000 עיבודים. הוא כמי שבא מרקע רומני-צועני ואני עם החיבור שלי לצליל הצועני, יש לנו חיבור מאוד מיוחד גם בנגינה".

ומה יהיה במופע שלכם?

" המופע הוא ברובו על טהרת המוסיקה שננסי כתב ועיבד, עם קטעי פולקלור שאני הבאתי. שילוב של מוסיקה צוענית ומזרחית, רוסית והונגרית וגם יוונית. מיקס של דברים שאנחנו מנגנים יחד ובשילוב של הרבה קטעי סטנדאפ"?

למטה יהודה הגיע סרוסי כבר כאדם נשוי ואב לילדים. "גרתי בירושלים ואחרי שנישאתי בשנת 2014 עברנו לנחושה".

הילדים שלך גדלים להיות מוסיקאים?

"יש לי ארבעה ילדים ואני מנסה לחנך אותם בדרך מוסיקלית. הבת הגדולה לומדת פסנתר. בתקופת הקורונה יצאתי לרחובות היישוב וניגנתי. הבן הקטן שלי שהוא בן 5 לקח את אחד הכינורות שלי, שהיה יותר גדול ממנו, ותפס את הכלי כמו שצריך. אני מרגיש שיש לו את זה. אבל, הילדים הם חופשיים לעצמם, אם הם יידעו לנגן זה ישמח אותי".

מה דעתך על פסטיבל נאמן למקום?

" יש לנו את המועצה שמרימה לאומנים המקומיים ונותנת במה להופיע מול הקהל המקומי ובכך עוזרת ליצור קהילה אומנותית עם תחושת שייכות לאזור. זה מחזק את התרבות המקומית שלנו וזה לזכותו של ראש המועצה, ניב, ולכל העוסקים בתרבות המקומית. במטה יהודה יש אמנים בעלי שם עולמי ועכשיו הם זוכים להופיע גם כאן".

(ניר סרוסי. צלם לירן שמש)

 

המוסיקה הזו כישפה אותי

אפשר לומר שורה גורנשטיין נולדה עם הכינור ביד. "אני מנגנת כינור מגיל 4, זה לא היה הרצון שלי אלא יותר רצון של אמא שלי", היא מחייכת.

ורה נולדה בברית המועצות וגדלה בבית שמש. "למדתי לנגן בקונסרבטוריון בבית שמש ולאחר בית הספר היסודי עברתי ללמוד בתיכון של האקדמיה למוסיקה בירושלים".

איך הכרת את המוסיקה הצוענית?

"למדתי מוסיקה קלאסית הרבה שנים, ואחר כך נמשכתי לג'אז ולמוסיקה עכשווית פופ-רוק. כשעמדתי ללכת למסלול הג'אז באקדמיה, שוטטתי בשכונת נחלאות ושמעתי מוסיקה יוונית מנוגנת מאיזה בית. הייתי מכושפת, נכנסתי לשמוע ואחר כך הצטרפתי להרכב הזה. מאז אני לומדת וחוקרת של המוסיקה הזו".

מה מושך אותך במוסיקה צוענית ובלקנית?

"זו מוסיקה שמפיקה רגשות של שמחה ושל ריקוד, אם כי הטקסט לא תמיד שמח. בעקרון הרבה פעמים זו מוסיקה שמחה ומהנה".

ורה, 36, גרושה ואמא לשניים, מתגוררת במושב תעוז. היא תופיע בפסטיבל נאמן למקום במסגרת הרכב "טריו סקנדלי" הכולל את הזמרת ונגנית העוד, ג'ולי בסנדילוב ואת האקורדיוניסטית, מיקה קושניר.

איך התגבש הטריו שלכן?

"אנו חברות טובות וניגנו יחד בהרכבים שונים. החלטנו להתאחד להרכב ולנגן קטעים שאנו אוהבות, מוסיקה צוענית מכל העולם: טורקיה ויוון, סרביה, רומניה, בולגריה וגם חומרים מקוריים שלנו שנכתבו בהשראת החומר הצועני".

הרכב נשי שמנגן מוסיקה צוענית נשמע אחרת מהרכב עם גברים ?

"אני חושבת שכן. יש לנו איכות נשית יותר של הצליל. יש דברים שאנו שרים בשלוש קולות והצליל הוא מאוד נשי".

איך היית מתארת את החוויה של המופע שלכן?

"אותי לא צריכים לשכנע לבוא להופעה של מוסיקה צוענית. למי שלא מכיר אפשר לומר שמדובר בהופעה מאוד צבעונית ושמחה, שעושה חשק לרקוד ומעבירה חוויה חובקת עולם".

(הרכב טריו סקנדלי, מימין ג'ולי בסנדילוב, מיקה קושניר וורה גורנשטיין)

 

געגועים לבוב דילן

"כמו שהקיץ מגיע בכל שנה, כך תמיד חוזר אלי הגעגוע לדילן. זה מופע שמתבשל אצלי כבר הרבה שנים וזו הזדמנות להעלות אותו קרוב לבית", כך אומר רועי פדידה, אשר יעלה את המופע "רודף הצללים" במסגרת פסטיבל נאמן למקום של המועצה האזורית מטה יהודה.

פדידה בן 40, נשוי ואב ל-2 (בקרוב ל-3) מתגורר בקיבוץ הראל בשמונה השנים האחרונות. בשגרה הוא עוסק בניהול מוסיקלי במסגרת קבוצת "תיאטרון הכפכף" המעלה מופעי רחוב ומופעי ילדים. "אנו קבוצת שותפים שחקנים ומוזיקאים מוכשרים שאוהבים לעבוד מהלב וכך הופכים את המופעים לאינטימיים וחווייתיים עם תקשורת בין האומנים לקהל", הוא מספר.

כמו כן, הוא מנגן בהרכב הירושלמי "אנדלושס" המתמקד במוסיקה שמערבת גרוב צפון אפריקאי שורשי עם צלילים ומלודיות מדרום אמריקה לצד טקסטים של גדולי המשוררים היהודים והערבים מארצות המגרב.

"מבחינה יצירתית אני נמצא הרבה בעולם של תיאטרון ואימפרוביזציה. עסוק בעולם של תיאטרון ילדים, תיאטרון רחוב, מוסיקה אנדלוסית. בשנים האחרונות דיגדג לי לחזור לחומר של בוב דילן שהייתי מחובר אליו בעבר".

איך הכרת את בוב דילן?

" הכרתי את בוב דילן בגיל 15 בערך. אח של חבר הביא דיסק מחו"ל, שרק יצא אז, בשנת 1997. זה אלבום מופק עם סאונד של רוק מעניין. לא הכרתי את דילן לפני כן ולא הכרתי את ההיסטוריה שלו. דיברו אלי המוסיקה והטקסטים, השימוש בכלים והדרך שהוא מגיש את השיר. התחלתי לחקור אחורה, ורציתי לעשות את זה. התחלתי לנגן במפוחית".

הקשר של פדידה עם דילן המשיך גם בטיול שאחרי השירות הצבאי. "התחלתי להופיע מול קהל באירופה, במוסיקת רחוב. הסתובבתי בכל רחבי אירופה, כשאני מממן את הטיול בנגינת רחוב של בוב דילן וניל יאנג".

מה מושך אותך בפולק האמריקאי?

" נראה לי שכל מוסיקאי נמשך בשלב מסוים לצליל שמדבר אליו. כולנו מושפעים מהתרבות האמריקאית. הנטייה שלי היא לחפש את השורש. מה הוביל למה. המשיכה שלי לצליל של הרוקנרול הובילה אותי לחפש את הבלוז, ומשם את הפולק והבלוגראס. כך גם הגעתי, מאוחר יותר, מלהקת שפתיים לפיוטים המרוקאיים ולמוסיקה האנדלוסית".

ואיך זה יהיה לעלות על הבמה לבד ?

" אני מאוד מתרגש שזה הולך להיות מופע יחיד. זו הזדמנות לעלות על הבמה בלי עוד אנשים להישען עליהם. אני מנגן על גיטרות, מנדולינה, בנג'ו, כלי הקשה, ומפוחיות. יהיה עושר של כלי נגינה וטקסטים של בוב דילן, כולל טקסטים שלו שאני תרגמתי, דברים שהוא כתב ומאוד הדהדו אצלי ושזורים במופע".

אז במופע הבא אתה תנגן ניל יאנג ?

" אם יהיה מופע נוסף הוא ילך דווקא לכיוון הצליל האנדלוסי".

מה אתה חושב על היוזמה של פסטיבל נאמן למקום?

" הפסטיבל הוא יוזמה מדהימה. אינשאללה, שייצר שיח אמנותי וקהילה אומנותית מחוברת ומגובשת במטה יהודה. אני מקווה שהפסטיבל ייצור את המרחב שיאפשר לאומנים המקומיים לגדול, ויפרה את כולם".

  

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?