צלף לפניך !
שיח הצלף גדל במרחב הים תיכוני כמעט בכל מקום אפשרי, צובע את המרחבים היבשים בירוק עז ובפרחיו המרהיבים ומחלקיו השונים עושים מטעמים רבים
סיפור ותיק, שמתגלגל בקרב המטיילים באזור הדרום, מספר על קבוצת סטודנטים שטיילה בשלווה בתוואי אחד הוואדיות שבנגב. לפתע החרידה את הקבוצה קריאה רמה – "צלף מצרי!". המטיילים, השתרעו מיד על הקרקע והחלו בולשים בעיניהם אחר אותו צלף עד שקריאת הרגעה הסבירה: מדובר בשיח הצלף הצומח, בין היתר, על קירות הוואדיות שבנגב.
ואכן, מראה שיח הצלף הצמוד בחוזקה לקיר סלע, ועליו הבשרניים הגדולים צובעים אותו בצבע ירוק עז, הוא מראה מלבב להולכים במדבר.
הצלף הוא שיח רב שנתי, קוצני, גדול, שנפחו בין מחצית המטר ועד לשני מטרים, והמציין אותו יותר מכל הוא צבע עליו הירוקים, הבולטים למרחוק דווקא בשיא חום הקיץ ופריחתו הממושכת בפרחים יפיפיים, גדולים, לבנים במשך כל הקיץ, מחודש אפריל ועד ספטמבר.
ניתן לראות את הצלף בכל אשר נלך: בשדות, בצידי הדרכים והכבישים, בין אבנים, סלעים, מסלעות וגדרות אבנים ולעיתים אפילו על קירות בתים וגם בין אבני הכותל המערבי.
שישה סוגים
בעולם ידועים כ-350 מיני צלפים שונים מהם ידועים בארצנו – שישה:
הצלף הקוצני - הוא הנפוץ ביותר וצומח בכל מרחבי האזור הים תיכוני ובנגב.
הצלף המצרי - צומח במיוחד בחלקו הצפוני ובשוליו המזרחיים של מדבר יהודה ובאזור ים המלח.
הצלף הסיצילי - גדל בבקעת הירדן.
הצלף הסחוסי - צומח בערבה ובדרום הנגב, בהרי אילת, בתנאים קשים ביותר של יובש וחום, באזורים בהם ממוצע הגשם בחורף עומד על עשרות מילימטרים בודדים. משמו ניתן להבין שיש בו את היכולת לאצור ולשמור מכול משמר על מקצת המים שהוא קולט בעת שיטפון מזדמן, ומעבר לכך שהוא מצויד במערכת שורשים ענפה שבעזרתה יקלוט את מירב המים בעת הקצרה שניתן לעשות זאת.
הצלף הרותמי - הוא צלף נדיר מאוד הגדל באזור עין גדי הידוע באקלימו הייחודי והמיוחד.
צלף רמון - הוא האחרון ברשימה, וצומח רק בפינה קטנה ומוגדרת בישראל, במכתש רמון, והוא אנדמי לאזור הקטן בו הוא גדל.
הצלף במקורות
מכל הצמחים והשיחים הקוצניים בהם אנו משופעים מה מיוחד בצלף? הנה כמה סיבות ללמוד עליו.
הצלף מוזכר כבר במקרא, למשל בספר נחמיה המספר על אדם בשם – חנון בן צלף. חכמי התלמוד סיפרו בשבח תכונותיו כשיח קוצני וגם כגידול חקלאי.
סיפור תלמודי מספר כך: "מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה. ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנו הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי בית".
התלמוד מספר גם על רבי אלעזר ה"קפר" - שכנראה משמעות כינויו מגיעה מעיסוקו בכבישת פקעות הצלף בחומץ ומלח כדי להכינם למאכל. ואכן, בארצות אגן הים התיכון ובמיוחד ביוון, באיטליה ובסיציליה משתמשים בחלקים שונים של הצלף להכנת מאכלים ולתיבולם.
זהירות – שיכים
וכאן אזהרה – הצלף יפה למראה אך יש להיזהר כאשר מתקרבים אליו. בדומה לשיחי הוורדים, הצלף מצויד בקוצים מאונקלים הנקראים שיכים ושיכיות שנעיצתם אינה נעימה כלל ועיקר ועל כן מוגדר הצלף כשיח קוצני סבוך ומסועף שיש להיזהר מפגיעתו.
צבע ענפיו הבוגרים ירוק עז ואילו לצעירים שבהם צבע ארגמני חזק. זוג קוצים מאונקלים, השיכיות, נמצאים בבסיס כל עלה ועלה. העלים נושרים בחורף, אך מופיעים בשיא יופיים דווקא לכל ארכו של הקיץ היבש והחם.
עלי הצלף הם בשרניים, סחוסיים ומכוסים שעווה, מה שעוזר להם למנוע אידוי מיותר של מים ולשמור ככל הניתן על משק המים של הצמח גם בתהליך הפוטוסינתזה. צורתם הכללית מעוגלת ולהם קצה בולט בצורת קוציץ קטן שצבעם ירוק עז.
יופיו של הפרח
מלבד העלים ללא ספק בולט לכל מתבונן יופיים של פרחי הצלף. הצלף פורח משך הקיץ כולו בפרחים לבנים, גדולים וריחניים שקוטרם מגיע עד 6 ס"מ. לפרחים ארבעה עלי כותרת לבנים המסודרים בשני צמדים ומזכירים את סידור כנפיהם של פרפרי היום.
זוג עלי הכותרת העליונים, כמו כנפי הפרפר הקדמיות, נפרדים זה מזה והזוג האחורי צמוד ובבסיסו נמצא מקור הצוף של הפרח, יחד עם 70-120 אבקנים שבולטים מאוד ממרכז הפרח וצבועים בבסיסם בלבן וככל שמתקדמים לקצותיהם הם נעשים ורדרדים עד כמעט סגולים.
פרח הצלף נפתח לרווחה בשעות אחר הצהריים ויישאר פתוח עד לשעות הצהריים של היום הבא. תהליך הפתיחה של הפרח נמשך 60-90 דקות. תחילה ייפתחו עלי הגביע הירוקים, אלה המכסים על רביעיית עלי הכותרת. אחריהם נפתחים אט אט עלי הכותרת, ואילו עמודי האבקנים שטרם פתיחת הפרח היו גלולים בתוך הניצן, מתיישרים, מזדקפים, נושאים בקצותיהם את האבקה שתפרה את הפרחים האחרים ותגרום להבשלת הפרי.
יפי הפרחים, מסתבר, מלהיב לא רק אותנו אלא גם את החרקים למיניהם, שעטים על הצוף המזומן להם בתחתיתו, ובעוברם מפרח למשנהו, משיח למשנהו, הם מאביקים את השחלה שצומחת ומתפתחת לפרי עסיסי שנראה כמו אגס מוארך או מלפפון כדורי הנישא על עוקץ מוארך. בתוך הפרי יצמחו הזרעים השחורים והללו יופצו הן על ידי ציפורים והן על ידי נמלים כנמלת הקציר.
הצלף הקוצני גדל במרחב הים תיכוני כמעט בכל מקום אפשרי, הן על פני האדמה, הן בקירות אבנים, סלעים ומסלעות, הן על פני קירות ומצוקים ויכולתו להיצמד אליהם, לנעוץ בהם את שורשיו ולהתפתח בתנאים לא קלים אכן מרשימה.
מעדנים מצלף
ייתכן שהמלהיב ביותר בסיפור הצלף הוא מגוון המאכלים הרחב שניתן להפיק ממנו. ציינו שהצלף ידוע עוד מימים קדומים כמקור להכנת מאכלים ומעדנים. את מה אוכלים בצלף? ובכן, השאלה היא מה אין אוכלים בו. אוכלים את כפתורי הפרחים – הניצנים הקטנים, את הפירות דמויי המלפפונים, את העלים ואפילו את הגבעולים.
את הניצנים והפירות ניתן לאסוף מהשיחים במקום גידולם, אך גם לקנותם ארוזים ומוכנים. ככל שהם קטנים יותר מחירם גבוה יותר וכמובן יש סיבה לדבר והיא קשורה בטעמיהם.
את הניצנים והפירות כובשים ומחמיצים, משום שבדומה לזיתים, טעמם הוא מר מאוד. יש מחמיצים בחומץ ויש במלח. מקובל להשתמש דווקא בניצני הפרחים שצבעם ירוק כהה. ביוון נוהגים לכבוש את העלים והגבעולים יחד עם הניצנים והם מלווים הן מאכלי דגים והן מאכלי בשר.
למדנו מעט על הצלף, שאני נהנה מאוד לראותו בירקותו הרעננה הבולטת בקיץ ולחזות בפרחים הלבנים, הגדולים והרעננים המוסיפים חן והדר לקיץ היבש. וגם אם כעת אנו נמצאים בעיצומו של החורף – טוב לזכור את יופיו של השיח הזה ולהמתין לפריחתו באביב הקרוב.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?