דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 05 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

צמח הסטיביה: גידול בריא למשק החקלאי

צמח הסטיביה, ממנו מפיקים ממתיק טבעי ללא סוכר, כובש את מדפי הסופרמרקט, אבל עדיין לא כבש את החקלאות בישראל. לאור הזינוק בצריכה של סטיביה כדאי לחקלאים לבחון את הגידול, שיכול להבטיח תשואה נאה לאורך שנים לפני 400 שנה בפרגוואי במהלך שיטוט בשדה בור, מצא בוטנאי בשם פטרוס יעקובוס סטבוס, צמח בעל טעם מתוק מאוד, ואחרי שהוא אכל ממנו לשובע הוא "נשאר בחיים" כדי לספר את היתרונות הגדולים של הצמח המשונה. למקומיים לא היה מדובר בחידוש רב. אנשי הגוארני בפרגוואיי השתמשו בצמח במשך מאות שנים כצמח מרפא, כעלים ללעיסה, ולהמתקה של משקאות, בעיקר תה המאצ'ה המקומי (הם כינו אותו Kaa-he-he, כלומר- עשב מתוק). ב-1903 המדען האיטלקי מוזס ברטוני חקר את הסגולות הכימיות של הצמח, והמידע התפרסם וזרם למדינות שונות באסיה ואמריקה. ב-1931 מדענים בצרפת הצליחו לחלץ מן העלה את החומר המתוק שבו, (רבודיוזיד A Rebaudioside), על מנת להפיק ממתיק באופן תעשייתי. בעשרות שנים האחרונות יצא לסטיביה מוניטין ברחבי דרום אמריקה ומזרח אסיה, והחלו לגדלו לשימוש מסחרי. מכיוון שביפן מסיבות בריאותיות נאסר השימוש בממתיקים מלאכותיים כמו אספרטיים וסוכרלוז, הסטיביה הוא ממתיק פופולרי בארץ השמש העולה משנות ה-70. בארצות הברית לא מיהרו לאמץ את הממתיק בתעשייה. רק ב-2013 הצטרף גם ה-FDA האמריקאי והחליט לאשר את צמח הסטיביה כבטוח לשימוש. מיד לאחר מכן חברת קוקה קולה החליפה 30% מהסוכר בספרייט בסטיביה, והמוצר משווק כך באגרסיביות כבר מהשנה שעברה גם באירופה. המשמעות הכלכלית של המגמה הזו היא אדירה. שווי שוק הממתיקים השנתי בארה"ב הוא 60 מיליארד דולר. עבור חברות המשקאות הקלים מדובר במוצר עם יתרונות גדולים: השימוש בו מאפשר הפחתה שבין 50%-20% בכמות הקלוריות במשקה, הוא מותר לשימוש לרוב חולי הסוכרת, ומשווק לסובלים מן המחלה גם בכמוסות. חברת נביעות כבר שיווקה בשנה שעברה קו בקבוקי מים בטעמים המומתקים בסטיביה, המיוצרים במפעליה בגליל. יתרונות תזונתיים משמעותיים סטיביה הוא צמח עלים ירוק רב שנתי שנראה כמו שיח קטן. הוא לגובה של כ-65 ס"מ, ויש לה עלווה ירוקה מרובת עלים ובקיץ פרחים לבנים. היא זקוקה לשמש ישירה או חצי צל, ולהשקיה בינונית, רצוי באדמה חולית מנוקזת היטב. לרוב לא מרססים אותה בחומרי הדברה, משום שהיא דוחה חרקים באופן טבעי. העלים נקטפים ומופרד מהגזע בעיקר ביד ומעובדים במפעלים מיוחדים כדי לחלץ ממנה את החומר. מן הצמח מפיקים ארבעה תוצרים: עלים טריים, מיובשים, אבקה, ותמצית נוזלית. מיצוי נוזלי מרוכז שלו מתוק פי 300 יותר מסוכר לבן. לפני כמה שנים בעקבות ביקוש לעלי סטיביה על ידי חברות מקומיות של תוספי תזונה, החלו חקלאים ישראלים להתנסות בגידולו, בעיקר באזור יבנאל, קיבוץ גזית, ודלתון שבגליל. מאז, הביקוש לסטיביה רק עלה, כולל ממפעלים גדולים בישראל כמו גלעם, המציע כיום בארץ ובעולם פורמולציות לשימוש בסטיביה במפעלי מיצים, משקאות חלב, ויוגורטים. סוכרזית סטיביה מיוצרת גם על ידי חברת ביסקול, מפעל משפחתי קטן בראש העין. הטכנולוגים בחברות מזון ומשקאות נוספות כמו טמפו וכרמית בודקים את הנושא. ולמרות זאת, החקלאים הישראלים ברובם הפסיקו לגדל את הצמח. "גידלנו את הסטיביה במשך כארבע שנים והפסקנו, כי התעשייה בארץ לא רצתה לרכוש מאיתנו את התוצרת", מספר נחשון דוד מקיבוץ גזית, "יכול להיות שהשוק עדיין לא מוכן לעיבוד מקומי של כמויות גדולות, או שמסיבה כזו או אחרת מעדיפים לקנות בסין. מדי פעם קנו ממני את העלים היבשים לייצור של תה מיוחד ועוד כל מיני מוצרים דומים." מי שבכל זאת עדיין קונה עלי סטיביה מחקלאים ישראלים הם יצרני מוצרים המיועדים לחנויות טבע ובריאות. חגי ברק שהקים את חברת אורגניטל בקיבוץ מירב שעל הגלבוע מגדל את הצמח בחלקה שלו כבר יותר מ-15 שנים. "הזן שאני מגדל הוא מיוחד, אני מחפש משהו אחר - את הסגולות הרפואיות של הסטיביה. בהסתמך על מחקרים אקדמאיים בחו"ל אנחנו מייצרים כמוסות שמסייעות לחולי סכרת סוג 2, וגם לסובלים מדיכאון ומחוסר חיוניות. החומר הפעיל משפר את רגישות הקולטנים בתאים לאינסולין. אני עובד עם רופא מירושלים ועם נטורופתים שהביעו עניין גדול במוצר." גם ישראל סולודוך, מנכ"ל חברת נופר המשווקת חליטות תה ממותקות, קונה עלים יבשים של סטיביה דווקא מחקלאי ישראלי, והוא טוען ש"לעלים עצמם אין טעם לוואי, רק לאבקות". במפעל שלהם בעין השופט הם מפיקים תיונים של סטיביה שניתן להמתיק עמם תה ולימונדה, ולשיטתו גם להכין עוגות עם התמצית, מכיוון שהחומר עמיד בחום עד 400 מעלות. יתרון יחסי לגידול בארץ "לכאורה יש פוטנציאל, אבל אין מספיק הוכחות בשטח להצלחת הגידול", טוען ניר גרני, יועץ עסקי בתחומי החקלאות ותעשיה. "שיקול חשוב הוא יכולת ההפקה של התוצרים מתוך העלים. היכולת קיימת בארץ, למשל על ידי חברות כמו גלעם. לצמח יש יתרון יחסי בישראל מבחינת האקלים, ויתרון נוסף הוא שזה צמח רב שנתי ואפשר לקצור אותו כמה פעמים בשנה למשך חמש שנים לפחות. עם זאת, השוק שלה עדיין צעיר, וכדי להגיע לכמות תעשייתית צריך שטחים גדולים. הייתי מייעץ למי שחושב להתחיל לגדל אותה לעשות סימולציה של השקעה מול רווח אפשרי בתנאי גידול שונים, כולל בחינת אפשרות יציאה לחו"ל וגידול בשלט רחוק." "צריכת הסוכר של תושבי ישראל היא עצומה - 1,000 טון ביום, כך שלכאורה יש פוטנציאל", אמר לנו דוד מגל, שאחראי על פיתוח הצמח בחברת חישתיל. "ברור לכולם שיש היום יותר מוצרי המתקה של סטיביה, אבל את החומר מייבאים מדרום אמריקה וסין. צריך לעבד את טעם הלוואי שלה, כדי שזה יצליח באמת." בחישתיל וגם בחברות זרעים כמו ג'נסיס מנסים לפתח זנים טובים יותר של הצמח, מהם ניתן יהיה לזקק גליקוזידים (תרכובת כימית של סוכר וחומר לא סוכרי) שמותאמים לצרכי השוק. "אנחנו עובדים על פיתוחים כדי למצוא זן חדש שמפיק תרכובות מתוקות עם פחות מרירות ופחות טעם לוואי", אומר מגל. המטרה המוצהרת היא סוג של הודאה במגבלות הצמח: עדיין הממתיקים מסטיביה אינם קולעים לטעמו של הקהל הרחב הרגיל לסוכר לבן. "כנראה שלנו הישראלים יש יותר יכולת בפיתוח טכנולוגי של זנים ושל שיטות גידול של הצמח הזה ופחות בגידולו" מסכם דוד נחשון מגזית. ענבל אלעד אתר חדשות החקלאות "אופק ישראל" www.ofek-israel.org.il

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?