דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 19 ביוני 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

צניחה זוגית

אם ראיתם בשמיים זוג עופות כשהם הפוכים זה לזה, אחוזים בציפורניים בטן אל בטן, וכך צונחים במהירות אל הקרקע, הזדמן לכם לראות טקס חיזור של אחד הדורסים המרתקים שחולפים בשמי ארצנו. הנה סיפורם של הזרונים

זרון במעופו צילום פריאימג

יש מועדים בשנה המזמנים לצפרים ולמתעניינים בציפורים תצפיות החוזרות על עצמן מדי עונה. אחד המועדים מתרחש כאשר טרקטור עוסק בהכשרת הקרקע לקראת זריעה. המחרשה מרובת הלהבים נועצת את להביה עמוק באדמה ומותירה מאחור שורות של רגבים גדולים שזה עתה התהפכו על גבם ושלפו מתוך האדמה את כל מה וכל מי שהסתתר בתוכה.

עיקר החריש מתרחש בשלהי הקיץ, בסתיו, כחלק מהכנת השדות לזריעת החורף, אך יש גם חריש המתרחש דווקא בשלהי האביב, לאחר קציר החיטים והשעורים. בשני המקרים, מקבילים מעשי החריש הללו לעונות הנדידה שבהם חולפים על פני ארצנו כ-500 מיליון בעלי כנף מכל הסוגים והמינים, בסתיו בדרך מאירופה לאפריקה ובאביב להיפך.

 

הזדמנות לסעודה

 

אם הזדמנה לשדה הנחרש להקת חסידות נודדת, הן יסתדרו בשורה ארוכה לאורך התלמים, נועצות מבטן ברגבים ההפוכים ועטות בהתלהבות על כל נברן או יצור אחר שנשלף מתוך הקרקע כדי להשביע את רעבונן ולהצטייד באנרגיה להמשך מסען.

גם העופות הדורסים שמחים ב"חגיגת החריש" ודרך הציד שלהם מרהיבה שבעתיים. הדורסים דואים במרום השמיים, צופים בעזרת ראייתם החדה במחרשות המהפכות את הרגבים וכאשר נחשף הנברן התורן הם צוללים לעברו כאבן הנופלת משמים לוכדים אותו בציפורניו ומתרוממים עמו לעבר עץ שבסביבה שם יהפכו אותו למנת מזון.

באחת הפעמים, בעודני צופה בהתלהבות בתמונה שכזו, התגלה לעיני בשמים מחזה בלתי מוכר. דורס בלתי מזוהה חג בשמים כשיכור, מבצע פעלולי תעופה שונים, כלהטוטן בקרקס, לפתע הצטרף אליו דורס נוסף, זהה בגדלו, והשניים חגו ובצעו את פעלוליהם באוויר זמן מה יחדיו. ואז, הדורס שהצטרף, התהפך לפתע על גבו, הדורס הראשון התקרב אליו בתעופה ושניהם הצמידו את רגליהם וצנחו משמים לעבר האדמה צמודים האחד לרעהו. רק ברגע האחרון, בטרם יתרסקו שניהם על האדמה, נפרדו, פרשו כנפיהם והתעופפו בחזרה אל על.

משחק חיזור

 

המחזה המרהיב עורר את סקרנותי ופניתי לספרים כדי לגלות מהו הדבר שם גיליתי את הקטע הבא: "...ואז, בעונת החיזור והכלולות משתנה הזרון תכלית שינוי... עוף זה הנראה במשך השנה שקט, מתון ואפילו מרושל קצת בתנועותיו, שיקוי האביב נמסך פתאום בכנפיו והוא נהפך למעופף סוער וסואן העושה להטים במרומי האוויר כלוליין וכעושה נפלאות בקרקס...".

את הדברים הללו כתב החוקר והמחנך אליעזר שמאלי, בספרו "ציפורים בישראל" והוא מוסיף ומצטט את חוקר הציפורים הוותיק אמוץ זהבי, שכתב: "... בחודש מרס רואים את מעוף הראווה של הזכרים. הזכר מתרומם במעוף חתירה בקו תלול ומשמיע קול קריאה המיוחד למשחק זה. בהגיעו לגובה רב הוא צולל ומתרומם חליפות בגלים, שעומקם וגבם מגיע לעשרות מטרים. בשיאו של כל גל וגל משמיע הזכר קול קריאה חד הנקטע וחוזר לסירוגין. לפרקים עולה הנקבה לאוויר, יוצאת לקראתו ומתקרבת אליו. באותו רגע גולש אליה הזכר והיא מתהפכת על גבה, דואה כשבטנה כלפי מעלה ורגליה מושטות אל מול הזכר שרגליו מול רגליה וציפורניהן משיקות ונוגעות רגע קט. אחר כך הם ממשיכים לעוף כשהזכר שב וחותר למעלה וחוזרים לפרקים על התרגיל..." ("ציפורים בישראל" עמוד 395).

נפתרה התעלומה, נראה שהתמזל מזלי לחזות במשחקי החיזור של זוג זרונים, שתוך כדי מסעם בחזרה לאזורי הקינון באירופה, הקדימו והחלו במשחקי החיזור כבר בדרכם חזרה הביתה.

מעוף נמוך

 

המושג "עופות דורסים" כולל מגוון מרשים ומכובד של עופות שניזונים מיונקים קטנים. ביניהם הספקנו כבר להכיר (בכתבות קודמות) את עיט הנחשים (החיוויאי) ועיטים נוספים: עיט החורש, עיט הערבות, עיט השמש, עיט הצפרדעים, השלך, העיט הגמדי ועיט הצרעים. בקבוצה זו נמצא גם את העקבים למיניהם: העקב העיטי, עקב החורף, העקב המזרחי, את הדיות והרחמים ואת הקטנים שבחבורה, הניצים והבזים למיניהם.

רובם הגדול של הזרונים חולפים בארצנו ועוברים לאורכה פעם לקראת החורף ופעם לקראת הקיץ. מיעוטם חורפים אצלנו, כלומר, בוחרים בארץ ישראל כמקום הקינון שלהם. ידוע כי מיעוט שבמיעוט בין זרוני הסוף, נעשו לבעלי כנף יציבים בישראל ונהגו לקנן בעבר בביצות החולה.

סימן היכר האופייני כמעט לכל הדורסים הוא שהם חגים גבוה בשמים, מרפרפים קלות בכנפיהם ומהקרקע נראה כאילו הם "תקועים" במקומם ברקיע. כאן מגיעה תכונתם המיוחדת של הזרונים, ובמיוחד זרון השדות, הדואים בגובה נמוך מאוד מעל השדות, מטר או שניים בלבד מעל הקרקע, סגנון תעופה קשה אשר דורש מבנה גוף ייחודי.

באוגוסט שנה שעברה, בזמן ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, יצאתי לשדות האספסת שלנו שזה עתה נקצרו וקובצו לאורך השדה כשרוולים ארוכים לצורך ייבושם, טרם כבישתם לחבילות. האספסת שנקצרה גילתה כמובן את מה שהיה נסתר תחתה, והמוני ציפורים, במיוחד מיינות וכן עורבים אפורים, סיקסקים ופה ושם עפרונים מילאו את השדות כשהם תרים אחרי טרף מזדמן.

יותר מכול, משכו את עיני קבוצה קטנה של זרוני שדות, ארבעה או חמישה במספר, שהפליאו לעופף נמוך מעל השדה הקצור. הם בלטו בצבע התכול אפרפר של כנפיהם מצדם התחתון, שהסתיימו בנוצות ניווט שחורות בולטות, וזה בניגוד לצבע החום של גופם וכנפיהם, שבולט כאשר הם עומדים.

 

זר סביב הראש

 

הזרון הינו עוף בגודל בינוי, אורך גופו כ-55 ס"מ ומוטת הכנפיים כ-1.30 מטר. משקל הזכר כ-700 גרם והנקבה גדולה ממנו במעט. תכונה בולטת היא ה"זר", טבעת נוצות סמיכה ובולטת העוטפת את ראשו סביב כולל הלחיים, ונקבי האוזניים.

הערבים מכנים אותו "אבו-דנב" ("אבי הזנב") על שם זנבו הבולט מאוד. ואמנם, הזרון מצוייד בזנב שאורכו כ-25 ס"מ המעוגל בקצהו כמניפה, ובעזרתו הוא מנווט את מעופו הנמוך מעל לפני הקרקע. מלבד מניפת הזנב בולטות אצל הזרון רגליו הארוכות ומנגד - צווארו הקצר.

בדומה לדורסים רבים אחרים גם הזרון מצוייד במקור קצר, חד ומאונקל. כנפיו מעוגלות משהו ובשעת דאייה הן יוצרות את צורת האות V האנגלית, תכונה שמעניקה להם יציבות באוויר במיוחד בגבהים הנמוכים.

על מנהגי בניית הקן והדגירה של זרוני השדות אנחנו למדים מאירופה, שכן, לא נמצאו בארץ קנים של זרוני השדות. זרון השדות מקנן בשדות ממש, על פני האדמה במקום מוסתר תחת העשביה. בתקופת הקינון, תדגור הנקבה על הביצים במסתור העשבים והזכר יעופף ממעל, שומר ודואג להביא לה את מזונה. לא כך לגבי זרון הסוף.

זרון הסוף

 

על זרון הסוף כתב אליעזר שמאלי: "שנים רבות היה ידוע לנו זרון הסוף כעובר אורח בלבד החולף בשמנו בסתיו בדרכו לאפריקה ובשובו משם באביב...מספר מועט גם חורף בגבולנו ומבלה את ימות הגשמים בשדות טובעניים ובשולי ביצות...והנה התחילו להגיע שמועות שקניו של זרון הסוף התגלו בחולה וסימני קינון נמצאו גם במקומות אחרים בצפון הארץ, אף הם ליד אגני מים וביצות".

האם לאחר פעולות הייבוש של אגם החולה עדיין התמידו זרוני הסוף לקנן שם? במדריך לציפורים בישראל של עוזי פז ויוסי אשבול נכתב: "זרון הסוף הוא חולף וחורף לא שכיח בישראל. זוגות אחדים שלו דגרו בביצות החולה בטרם ייבושן...הנקבה צדה בעיקר עופות מים שונים והזכר צד בעיקר ציפורי שיר בין סבכי הביצה". וכך נותרה השאלה – מקננים גם היום או לא?

זרון הסוף בונה את קינו על גבי מעין משטח של קני סוף שבורים וכפופים בגובה של כמטר מעל פני המים. בעת הדגירה נראה הזכר מעופף מעל הקן כעומד על המשמר. ההטלה היא של 3-4 ביצים בצבע לבן. כאשר מגיע הזכר עם טרף ברגליו לעבר הנקבה הדוגרת, לעיתים היא תתרומם, תעופף מתחתיו, וכשיפיל מרגליו את הטרף לעברה היא תתהפך על גבה, תתפוס אותו ברגליה ותחזור לקנה כדי לאכלו.

כיצד נדע להבדיל בין שני זרון השדות וזרון הסוף ולבין הדורסים האחרים? כללית נאמר שהזרון הוא עוף דורס ממשפחת הנציים בגודל בינוני, דק גזרה, שבזמן מנוחה יתגלה לעינינו כבעל צבע חום. ממדי זרון הסוף גדולים משהו משל זרון השדות.

 

עוף פוליגמי

 

לזרון הזכר ראש וצוואר בהירים, תכולים עד לבנים, ולבטנו גוון ערמוני. כפי שציינו קצות הכנפיים הן מלמטה והן מלמעלה שחורים. הנקבה כהה יותר מהזכר ואף גדולה מעט ממנו. כיפת ראשה בצבע בז' או קרם. הזרון הצעיר דומה בצבעיו לנקבה.

לזרון רגליים ארוכות וצהובות המותאמות ללכידת הטרף תוך כדי המעוף הנמוך ולתפיסתו. בחזית ראשו ממוקמות עיניו מה שמזכיר את מראה פני הינשוף. זנבו ארוך, מעוגל בקציהו ובולט, והוא האחד והיחיד מבין הדורסים המתמחה בתעופה נמוכה נמוכה מעל פני הקרקע.

מחוץ לעונת הקינון הזרון הוא עוף חברותי וניתן לצפות בקבוצות זרונים קטנות המונות פרטים אחדים. יש לציין כי הזרון הוא עוף פוליגמי, כלומר הזכר איננו מסתפק בבת זוג אחת ועשוי לטפח לעצמו "הרמון" של נקבות אחדות...

עתה, כאשר תבחינו בעוף דורס שאיננו מגביה עוף אלא דואה דווקא נמוך נמוך מעל השדות, התבוננו בו היטב ועל פי הסימנים השונים עליהם הצבענו נסו להיווכח אם מדובר בזרון.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com


צילום: גיל שעני

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?