דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 20 ביולי 2024
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

צער בעלי החיים

ברור שכל מאמצינו עתה מופנים להתמודדות עם המציאות הנוראה שנכפתה עלינו לפתע פתאום, אך כמי שחיים באזור שבו יש חיות משק רבות כדאי לזכור שהלחימה הקשה אינה פוסחת גם עליהם


פרה שנהרגה כאשר ניסתה מרוב בהלה לזנק מעל הגדר הרפת (צילום - רשתות חברתיות) 

 

לפני עידן ועידנים, בעולם אחר, במציאות אחרת, חגגנו את חג הסוכות ואת חופשת חול המועד, זמן שבו עם ישראל כולו, חילוניים כדתיים, יוצא לטיולים ולבילויים בטבע וחלקם מגיעים גם לקיבוצי, קיבוץ צרעה, כדי להתרשם מ"רפת יהודה", רפת החלב הגדולה שאנו מטפחים.

חלק מעבודתי כיום הוא הדרכה של סיורים לקבוצות ולמשפחות ברפת החלב. במהלך ימי חול המועד הגיעו לקיבוץ משפחות, הורים וילדים בכל הגילאים, לעיתים מלווים גם בסבתות ובסבים, כדי לראות ולשמוע ממני את הסיפור המופלא על פרת החלב הישראלית שבמשך 120 שנה, הפכה מפרה מקומית עלובה שהפיקה בקושי כמה ליטרים בודדים של חלב ביום וגם זה רק לתקופה מוגבלת לפרת החלב הישראלית שהוכתרה על ידי האו"ם כאלופת העולם בייצור חלב – יותר מכל הפרות במדינות בעלות היסטוריה חקלאית מפוארת כמו הולנד, גרמניה, שוויץ, ארצות הברית ואחרות.

זה מה שעשיתי באותו עידן אחר, בימים שבהם חיינו במציאות נורמלית, למן האחד ועד לשישה באוקטובר, שבו ציינו 50 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, היום שנדמה היה לנו כיום הנורא מכל, עד שהגיע השבעה באוקטובר 2023, היום שבו חווינו במדינת ישראל העצמאית, הריבונית והחופשית, פוגרום המזכיר את הפוגרומים הנוראים ביותר שפקדו את עמנו בגולה. מי יכול היה להאמין ?

במהלך הפוגרום הרצחני ומתועב הזה גילו יחידים וקבוצות, אזרחים ואזרחיות, חיילים וחיילות, גבורה עילאית ונכונות להקריב את חייהם במלחמה נגד אויב שטני שאיבד צלם אנוש, אבל כל מי שמבין יודע, שככל שרבים יותר מעשי הגבורה, כך גדול יותר השבר המוליד אותם. והנפש והנשמה מתפוצצים מכאב.

והנה, פנה אלי עורך "בקיצור", יובל רובין, וביקש ממני שאכתוב על סבל בעלי החיים במלחמה. חככתי בדעתי. לא חשבתי כלל וכלל לכתוב כתבת טבע כלשהי בימים הנוראים האלה. נסה את כוחך בכל זאת, הוא הפציר בי.

פניתי בראש ובראשונה למומחה לנושא הרפת, ידידי, רלף גינזבורג, מי שריכז במשך שנים את הרפת בצרעה, ויעץ לאחר מכן לרפתנים במדינות שונות ברחבי העולם ופירסם מאמרים שנודעו בעולם בנושא. שוחחתי עם לולנים ומגדלי תרנגולי הודו כמו גיל שעני, שצילומיו מפארים רבות מהכתבות שלי בנושא טבע, ולרופאים וטרינאריים כמו ד"ר גד בנעט, גם הוא מצרעה. וכך החלה להתגבש הכתבה שלפניכם.

חיילם מחלקים חציר לפרות המורעבות ברפת של קיבוץ עלומים (צילום - רשתות חברתיות) 

חיות סובלות

אציין תחילה שהמשפט התנ"כי הידוע – "מותר האדם מן הבהמה" איננו אומר שאנחנו, בני האנוש, זכינו בכל החכמה, הרגש והידע, ובעלי החיים האחרים נותרו בלא כלום. נכון, לבעלי החיים אין שפה מדוברת עשירה כזו שלנו אבל גם להם יש שפת סימנים, הגיגים וקולות המובנת לבני מינם.

בעלי חיים מבטאים רגשות: שמחה, כאב, פחד כעס וזעם. מי מאתנו המגדל כלבים איננו מכיר, יודע וחש את עוצמת הרגשות המובעים על ידיהם כלפינו והן כלפי כלבים אחרים.

בימים האחרונים תמונה, סרטון של כלב קטן מאחד מקיבוצי הרצועה, שנמצא וכך או אחרת הוחזר לבעליו, והביע את שמחתו העצומה עת נפגש עם ילד, בן המשפחה והסתער, והתרפק, וליקק, והשתולל משמחה וכל כך, כל כך ברור היה שעצמת שמחת המפגש המחודש המובעת על ידו איננה יודעת גבול. והיפוכו של דבר, ישנם סרטונים בהם נראים כלבים אשר עם הישמע אזעקת "צבע אדום" מתמלאים בפחד וזוחלים בבהלה אל מתחת למיטה.

באחד מסיורי ההדרכה שלי ברפת, הדרכתי משפחה גדולה שבראשה עמד הסב הגאה, אשר הגיע עם כל בני משפחתו, בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, ובסך הכל יותר מ-40 איש, שמילאו אוטובוס שלם. בעת שהתקדמתי עמם לכיוון מכון החליבה גיליתי לפתע שאיש מהמשתתפים בסיור איננו הולך בעקבותיי וכולם נצמדו לגדר אחת הסככות ועמדו שם כמהופנטים.

חזרתי על עקבותיי וראיתי מה "תקע" שם את כולם. הייתה זו פרה שהתקשתה בהמלטה. שני רפתנים ניסו לעזור לה ומשכו בכוח ברגלי הוולד ש"סירב" לצאת לאוויר העולם. והפרה – היא געתה נואשות, געיות עוצמתיות, ממושכות, קשות, קורעות לב, מביעות את עצמת כאביה. אני משוכנע שכל אם שילדה את ילדיה יכולה להזדהות עם כאבה של אותה פרה, עם סבלה. אז כן. שיהיה מובן וברור לכולנו. גם לבעלי החיים רגשות משלהם וגם להם יש דרכים להביע אותם.

מתבן חציר שנחרב באחד מיישובי עוטף עזה (צילום - רשתות חברתיות) 

השגרה שנהרסה

כותב רלף: "במהלך השבוע האחרון ספגו הן הרפתות והן דירי הצאן שביישובי העוטף נזקים כבדים. רפתני העוטף וגם לא מעט עובדים תאילנדים, שילמו בחייהם או נחטפו על ידי פורעי החמאס כאשר הגיעו לחלוב את הפרות או לטפל ולחלק מזון ומים לעופות בלולים. ברפת של קיבוץ כיסופים, למשל, הרס הצבא את מכון החליבה שבו הסתתרו מחבלי החמס אחרי שרצחו את החולבים ואז נותרו מאות פרות ברפת בלא חולבים ובלא אמצעי חליבה".

מניסיוני כרפתן, אני יודע שלזמני החליבה הנכונים משמעות רבה. שגרת היום של הפרה החולבת כוללת שלוש חליבות שבהן היא מייצרת כארבעים ליטר חלב.

רלף, מה קורה לפרה שמפסיקים לחלוב אותה?

"בארבעת הימים הראשונים היא סובלת מכאבים קשים מאוד. היא מטפטפת טיפות חלב מפטמותיה והיא מתייסרת בכאבים. אבל אחרי כארבעה ימים גופה מפסיק לייצר חלב וכך או אחרת היא מתגברת.  מתי תתחיל לייצר שוב חלב וכמה, זה כבר סיפור אחר".

"חלק מהרפתות נותרו ללא מזון וללא מנהלים והפרות לא נחלבו כמובן", מספר רלף על ההתמודדות עם הנזק למשק החי בעוטף עזה, "ואז, חיילים שהגיעו למקומות הללו, שחררו את הפרות שהיו כלואות בחצרות ההמתנה הסמוכות למכוני החליבה לשם הובלו לקראת חליבתן. החיילים פתחו להן שערים וחילקו ככל שיכלו לפרות אוכל, חבילות חציר וקש. כך, ברפתות של קיבוצים אחדים הם הצילו למעשה את הפרות ממוות. חיילים נכנסו גם ללולי ההטלה של העופות המטילות, הללו שלא נפגעו מההפגזות בפגיעות ישירות, וחילקו לעופות תערובת ומים ובכך הצילו גם רבות מהן ממוות".

אט אט, הרפתות בקו העימות שבות בהדרגה לפעילות. כיצד?

"התאחדות יצרני החלב בישראל נחלצה גם היא למאמץ הכולל. כך התחילו להגיע מתנדבים מנוסים מקיבוצים שונים בארץ, המנסים לעזור לשקם את מה שניתן", מוסיף ומספר רלף, "בקיבוץ חולית מתו כ- 25 פרות, אבל הרפתן זוהר ניצן יחד עם חבורה מופלאה של מתנדבים שהתקבצו ממקומות שונים והגיעו לקיבוץ בדרך לא דרך, הצליחו להאכיל את הפרות לראשונה אחרי ארבעה ימי רעב בעת הקרבות הקשים. למחרת הגעתם הצליחו לשקם ולהפעיל את מכון החליבה הפגוע ולהציל את הרפת מכיליון מחלט. לעומת זאת הפרות בקיבוץ נחל עוז עדיין סובלות – הללו שנותרו. מכון החליבה שותק ועדיין לא ניתן לחלוב אותן".

רלף מספר כי בין המתנדבים שנחלצו לעזרת הרפתנים ואשר נטלו על עצמם את הניהול התקין ושגרת החליבה ברפתות אחדות אפשר למצוא את ותיקי הרפתנים בישראל ובהם יוסי מלול, בן 76 שנים, מקיבות עין חרוד איחוד ודודי לניאדו מקיבוץ קליה, שעזבו הכל ונחלצו לעזרה.

בנימה אישית, אני יכול להזכיר כי, דודי לניאדו מקליה הוא בעלה של יעל תיבון (במקור), בת קיבוץ צרעה, אחותו הצעירה של האלוף במילואים נועם תיבון, בן הקיבוץ, אשר זינק להציל את משפחת בנו ונכדותיו מהטבח שנערך בקיבוץ נחל עוז ובסיוע של לוחמים נוספים שקיבץ בדרכו לשם, הצליח לבסוף לחלץ את בני משפחתו ולמעשה את מי שנותר מהקיבוץ עצמו. אני עצמי זכיתי להיות מחנך כיתתו של נועם תיבון בכיתה ז-ח וכבר אז ידעתי כי נולד למנהיגות. אכן, מאורעות האימים שאנו נמצאים בהם קושרים סיפור בסיפור.

פגיעה קשה בעופות

לא בכל מקום ניתן להתגבר על המצב. בקיבוץ חולית, למשל, מסתובבים תרנגולי ההודו מלהקת גידול ה'הודים' לבשר, בין בתי הקיבוץ ובסביבותיו, שכן לא ניתן להגיע  אל הלולים ולטפל שם בבעלי הכנף. גם אספקת המים ללולים נפגעה וברור מה קורה לעופות ללא מים לשתייה.

בלול הענק של קיבוץ עלומים מוטלים היום גוויותיהם של יותר מ-330 אלף עופות שהיו מיועדים לבשר ולא ניתן להתקרב ללולים אלה משום שהם נמצאים בטווח ירי פצצות המרגמה מעזה.

בקיבוץ ניר עם שם הצליחה הר"בשית המוכשרת האמיצה של הקיבוץ להציל את רוב החברים, הושמדו כמיליון ביצי רביה ואת העופות המתים לא ניתן לפנות עקב המצב.

בסך הכול הושמדו ביישובי העוטף כ-25 לולים ובהם מיליוני עופות. ניתן לשער שאת המשמעות נחוש באספקה השוטפת הן של ביצים, הן של בשר עוף והן של חלב, כמו גם פגיעה קשה באספקת פירות וירקות שונים.

המצב עשוי להיות עוד חמור הרבה יותר ככל שמתחממת המציאות בצפון. חלק ארי של לולי המטילות שבארץ נמצא בישובים הללו כמו מרגליות ושתולה וישובים נוספים שעל קו העימות הצפוני. פגיעה או השמדה של העופות שם תורגש בארץ באופן מיידי.

כדאי לזכור כי המטילות נפגעות גם מלחץ ומפחד דבר שגורם ישירות לפגיעה בהטלה. לו יכלו לעוף היו המטילות נמלטות מהלולים, אך הן נותרות תקועות שם, וזה ישפיע בלא ספק על ההטלה.

ושוב, בנימה אישית. ברור ומובן מאליו שכל מאוויינו, כל מאמצינו עתה ובימים הבאים מופנים כמובן מאליו להתמודדות עם השכול על טובי בנינו ובנותינו שנפלו בקרב עם מרצחי החמאס, לרפואת הפצועים והפצועות ולנסיון לחלץ מהתופת את החטופים והחטופות. אבל, כמי שחיים באזור שבו ישנם בעלי חיים רבים , ובהם חיות משק, כדאי לזכור שהלחימה הקשה אינה פוסחת גם עליהם.

מי ייתן ונחזור במהרה לימים טובים יותר.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

[email protected]

 

התמונות בכתבה פורסמו לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר.  אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?