"אנחנו דוגמא לאנשים שנשאבו פנימה לנושא היין"

בלב אזור היין העתיק של ארץ ישראל משלבים לורי ושייקה לנדר עבודה ברשות העתיקות לצד טיפוח יקב משגשג. שייקה: "מנסים לשלב בין העולמות, עם הזמן זה הופך ליותר קשה”. לורי: "יקב בוטיק הוא לא תחביב, זה כבר עסק"

משפחת לנדר, מושב צפרירים.

משתתפים: שייקה לנדר (65), לורי לנדר (יותר צעירה משייקה).

לא בתמונה: יש לנו ארבעה בנים, ברק (31) “הביא את הבת הראשונה במשפחתנו - תמר, הנכדה בת שבעה חדשים", עמרי (28), והתאומים יואב ואבישי (24) "אחד חזר מהודו לפני שבועיים והשני השתחרר מהצבא ונסע לאוסטרליה".

המקום: גינה מלבלבת רחבת ידיים עם עצי פרי, שקט פסטורלי, בית מגורים קטן ולידו יקב, מרתף יינות ממוזג ופרגולה רחבת ידיים עם שולחן ארוך לאירוח.

פרנסות ועיסוקים

לורי: "שנינו עובדים גם ביקב וגם ברשות העתיקות. אני עורכת ומפיקת ספרים באנגלית. אני גם מטפלת ב"שיטת אילן לב", שיטת טיפול שעובדת על התנועה שבגוף, משדרת דרך התנועה למוח שאפשר לזוז אחרת, זה טוב לפציעות, עמוד שדרה, פריצות דיסק ועוד”. שייקה: "אני עובד במערך הפיקוח של רשות העתיקות בדרום, איש שטח ולאחרונה גם סטודנט, לומד בקורס מורי דרך".

תולדות לורי ושייקה

לורי: "למדתי באוניברסיטה בניו יורק ובשנה השלישית היה מקובל לשלוח את הסטודנט לתכנית שנתית ללמוד במקום אחר. בין היהודים היה מקובל לשלוח לארץ. הגיעו אז הרבה חילונים ששאבו פה בארץ משהו שלא היה בבית. מדינה יהודית בה לא צריך את הדת, החגים הם חגים לאומיים וכולם פה יהודים. נשארתי בארץ, לא עליתי פורמלית, למדתי עברית בקיבוץ כפר גלעדי, יש לי משפחה שם. למדתי אומנות ואת תולדות האומנות. אחרי שלוש שנים, כשהתחלתי פחות להתלהב מהארץ, פגשתי את שייקה".

שייקה: "נולדתי בפולין. ב-56 נתנו ליהודים ששרדו בשואה לצאת מפולין ועלינו לארץ. בכיתה י' החלטתי שאני הולך ללמוד במדרשת שדה בוקר, ומאז אני בדרום. בשדה בוקר הייתה לי בגרות בשש בש... גם בצבא הייתי בדרום, ביחידת שקד המיתולוגית, בסיני ובעזה. אחרי הצבא באתי ללמוד בירושלים לימודי מכינה, חזרתי לדרום למלחמת יום כיפור, וחזרתי ללימודי ארכאולוגיה".

פגישה גורלית

שייקה: "נפגשנו במועדון "½ 12" במעונות רזניק באוניברסיטה, אני התחלתי איתה". לורי: "מישל חברתי אמרה לי שהוא קצת שונה מאחרים”. שייקה: "היא מצאה חן בעיני, נראתה נבונה וגם יפה, היו לה משקפיים עגולים... נראתה אינטליגנטית. היא עמדה בפינה במועדון במסיבת ריקודים. אני זוכר ששאלתי אותה 'גם את לא רוקדת'?”. לורי: "הוא נראה לי פחות ישראלי טיפוסי. הוא היה קצת שונה".

מוסיקה קלאסית

לורי: "כשהוא רק הכיר אותי הוא אפילו הלך איתי במשך שנה שלמה לפילהרמונית." שייקה: " למזלי באותה שנה היו לי חמישים יום מילואים אז ניצלתי מכמה הופעות". לורי: "אחר כך גם הבנתי שאתו אני לא רוצה ללכת, אני הולכת עם החברות".

טיולים וטבע

שייקה: "הייתי יושב אוהלים, באתי משדה בוקר ושהיתי הרבה בדרום". לורי: "גם אני גדלתי בטבע, על הים. המשפחה שלי בקיץ הייתה מטיילת הרבה. הייתי תרמילאית קטנה. כשהיינו חברים וגם אחרי שהתחתנו טיילנו המון, אולי זאת אחת הסיבות שהוא נשאר איתי...ירדנו מהר הצופים ברגל עד ליריחו דרך ואדי קלט. 30 ק"מ ולא היה צריך לעזור לי. אכלנו חומוס ביריחו וחזרנו באוטובוס ערבי. היו זמנים"

החתונה והמשפחה

שייקה: "התחתנו בניו יורק. אבא שלי רצה חתונת ענק של 700-800 איש, הוא היה מוכן להזמין את כל מי שהוא פגש ברחוב. ההורים שלי והאחים באו בסוף לארצות הברית. הייתה חתונה קטנה של שבעים משתתפים. חגגנו ביום ראשון בצהריים במרכז היהודי הקהילתי של השכונה שלה, בשעה חמש סילקו אותנו כי החוג של הבינגו הגיע. היה שמח. זה היה בית כנסת קונסרבטיבי עם רב אורתודוכסי".

לורי: "זאת הייתה דרך לא לעשות חתונה פולנית פה בארץ. חתונה קטנה ואינטימית, חיתן אותי הרב שגידל אותי מגיל אפס".

שייקה: "השכרתי חליפה, חוץ מתחתונים וגופיה הכל היה מושכר, אפילו הנעליים היו מושכרות".

המעבר למושב

לורי: "גרנו בירושלים בשכירות. כל שנה עברנו לדירה אחרת, קנינו דירה במעלה אדומים, לקנות דירה בירושלים לא היה לנו כסף. אני לא אהבתי שם, היה לי ברור שצריך ללכת משם, היו לנו חברים פה באזור, שייקה היה כל הזמן בנגב, אז חיפשנו מקום באמצע, ירוק ולא חם כמו במדבר”.

תולדות היקב

שייקה: "האזור היה אזור של כרמים בעבר, כולם פה גידלו בשביל כרמל מזרחי, כמו שכולם גידלו ביצי מאכל בשביל תנובה, לא הייתה ברירה. בשנות השמונים עקרו פה מאות דונם של כרמים. בסוף שנות התשעים התחיל הרעיון של יקבי הבוטיק. אחד המוקדים היה הכורם רוני ג'יימס ז"ל מצרעה שאמר: 'אנחנו גרים פה, בואו ונכיר את היין שלנו'. היה לו 'אני מאמין' בנושא הזנים המקומיים, הוא היה עושה מפגשים והוביל חשיבה חדשה ואחרת”.

לורי: "אהבנו לשתות יין כמו הרבה אנשים, בניגוד לאנשים אחרים אמרנו, טוב אנחנו אוהבים יין קצת אחר, אז במקום ללכת לקנות יין אחר, נכין יין. התבשלנו עם הרעיון, התחלנו בקטן עם שני שותפים מהמושב ובסוף נשארנו רק אנחנו".

עבודה ויקב

שייקה: "השילוב בין הדברים מסובך. שישי שבת אנחנו ביקב. כשצריך אני לוקח חופש, הבציר למזלנו נופל בחגים ולפעמים בערב עובדים פה".

לורי: "גידלתי ארבעה ילדים עם בעל שמסתובב בשטח. במקצוע שלי אני עובדת לבד מול מחשב וצריכה לעמוד במטלות, רגילה למולטי טסקינג, לכן אני גמישה יותר, אני משלבת".

עסקי היין

לורי: "יקב בוטיק הוא לא תחביב, זה כבר עסק, מייצרים כ- 7000 בקבוקים. אני עוסקת גם באירועים ובשיווק, מביאה את היין לברי יין בתל אביב". שייקה: "מנסים לשלב בין העולמות, עם הזמן זה הופך ליותר קשה. היקב הולך ותופס יותר נפח. אנחנו לא כורמים. הענבים מגיעים מעמק האלה (אזור רוגלית וגבעת ישעיהו), חשוב לנו שהיין יהיה מענבים שהם מהאזור שלנו. רוכשים את הענבים מכורם שיש לנו אתו מערכת יחסים מאוד הדוקה, שדורשת מאתנו הרבה מאוד עבודה בכרם”.

יין מקומי

לורי: "עם השנים אני מגלה איזה זנים כדאי לגדל פה וזה טוב גם ליין וגם לנו. לפעמים אנחנו שוכחים שפה זה לא אירופה. אנחנו באזור מאוד מאוד חם, אין לנו חורף, הקיץ של מדינות אירופה זה כמו החורף התל אביבי. יש כאן הרבה שמש, די יבש, לילות קרים מאוד. לאט לאט אנחנו לומדים איזה זנים לטפח, פחות קברנה ומרלו ויותר פטיט וסירה. יש לנו חלקה ייחודית של זינפנדל. רק לנו וליקב "סוסון ים" יש את הזן הזה בארץ. זה זן שלא כלכלי לגדל אותו, מפונק משוגע”.

שייקה: “אנחנו לא על אם הדרך, אנשים מגיעים לפה, קשה לדעת מי יבוא לבקר. העיקר כאן זה היין, אנחנו מפנקים בפלטות גבינה, עושים אירועים, אבל העיקר זה טעימות לאנשים שאוהבים יין, יש לנו מועדון לקוחות די גדול, אנשים שחוזרים אלינו. עושים גם ערבים מוזיקליים בקיץ”.

אמנות ויין

שייקה: "קשה להיות שותפים בנושא של יין, זה כמו אומן שיצייר עם מישהו תמונה, אין דבר כזה. יש אגו חזק ביין. הלכנו ללמוד ביקב שורק, אצל אבא של ניר שחם ובמקביל התחלנו לעשות יין. ב-2003 היה הבציר הראשון, כמות מאוד קטנה. כשהתחלנו לגדול החלטנו לעבור למבנה אצלנו. בנינו את עצמנו לאט לאט. רק ה"רקנטים" וה"רוטשילדים" בונים יקב בבת אחת".

לורי: "אנחנו דוגמא לאנשים שנשאבו פנימה לנושא היין וממש התפתחנו מלמטה כל שנה עוד קצת".

שייקה: "אם אתה רוצה לעשות יין טוב חייבים להיות מקצועיים, לבצור במקום הנכון, בזמן הנכון, לפי סוג היין שאתה רוצה, להשתמש בכלים הנכונים, לעשות את הדברים בזמן, לשמור על ניקיון. הטמפרטורה מאוד חשובה בנושא של עשיית יין, צריכה להיות יציבה וקרירה".

מטה יהודה

"המועצה האזורית נותנת רוח גבית טובה, העניין של דרך היין צמח מלמטה והמועצה אימצה את זה מהר מאוד ועזרה. יזמה אירועים כמו פסטיבל היין ופסטיבל האוכל”.

אהבת הארץ

שייקה: "גידלנו ילדים עם הרבה אהבת הארץ, הרבה שטח, הם מכירים את האדמה, מסתובבים הרבה. הנגב משמעותי למשפחתנו, כי עבדנו שם, היינו מבלים הרבה בסקר הנגב". לורי: "הייתי ציירת ברשות העתיקות, הייתי עושה עם שייקה את סקר הנגב, מציירת חתכים". שייקה: "ברק היה יוצא איתי למספר ימים בשטח עם חיתול. הילדים הם אנשי שטח". לורי: "כל ארבעת ילדינו עשו שנת שירות בדרום".

יהדות ואלוהים

לורי: "הילדים שלנו עברו בר מצוות בקהילה יהודית ליברלית, היה לי חשוב שיעלו לתורה ויעשו את המצוות ויבינו למה הם עושים את זה ולא רק משינון, שילמדו את הטעמים אבל ממקום אחר של הבנה".

שייקה: "טקסים לא מעניינים אותי. לא מאמין, אני אדם פרגמטי. לא סוגד לכלום. הטבע קיים, אני בקיא בתהליכי גיאומורפולגיה וגיאולוגיה, אבל מי מוביל את התהליכים האלה? יש כאלה שיגידו שזה אלוהים, אני לא מתעמק בזה...אני צריך משהו מוחשי".

לורי: "משאירה את זה פתוח. אם ככה אלוהים מנהל את העניינים, צריך לפטר אותו. לא צריך הגדרה: אורתודוקסי, רפורמי, חילוני. לא אוהבת את ההגדרה חילונית. אני יהודייה, לא חילונית".

מריבות

שייקה: "אנחנו רבים... כולם רבים. אני יותר זורם, אני כועס אבל נרגע מהר".

חלומות אישיים

שייקה: "להמשיך את מה שאנחנו עושים ולנוח קצת יותר. החיים שלנו מאוד אינטנסיביים. אנחנו מרגישים שאנחנו לא מקדישים מספיק זמן ליקב. אני מאלה שהעבודה קדושה להם. המחויבות שלי לעבודה גדולה. לכן אעבוד פה ביקב בלילה אם צריך".

לורי: "מאוד פשוט, שלמשפחה שלי, לילדים שלי ולילדים שלהם יהיה טוב".

תקווה לשלום

שייקה: "מאמין בשלום, אין ברירה יום אחד זה יקרה, אנחנו מוקפים בכל כך הרבה פוליטיקאים טיפשים. אם היה מנהיג כמו פעם, הרוב הדומם, שרוצה לחיות בשקט משני הצדדים, היה נתלה בו".

לורי: "לא מאמינה".

מדד אושר

שייקה: "רוב הזמן 8. לא הכל מושלם, עובדים קשה. אני אוהב להיות עסוק, החיים מאתגרים ויש עוד לאן לשאוף".

לורי: "בגדול גם אני 8, קצת מתגעגעת לארצות הברית, וגם המצב בארץ לא מוסיף לאושר".

אירית הורוביץ

משפחות ממטה יהודה המעוניינות להשתתף במדור "מצב משפחתי" מוזמנות לפנות ל:

[email protected] או לטלפון: 050-8670684