קולות שירה מסבך הענפים
את הציפור עליה אספר הפעם תוכלו לזהות ולגלות פעמים רבות דווקא בהאזנה לקולות שירתה, וזאת בטרם תגלוה בעיניכם. הנה סיפורו של הסבכי
לא כל בעלי החיים שבטבע זוכים להתעניינות, התלהבות ולחדווה להן זוכות הציפורים. לעיתים מושכים את תשומת ליבנו בעלי הכנף גדולי הממדים המפלחים את השמיים במעופם או עוסקים בחיפוש מזון בשדות, ולעיתים, דווקא הציפורים הקטנות והנסתרות, שעל ממדי גופן הקטנים הם מחפות בקולות ערבים לאוזן השובים את ליבנו וגורמים לנו לחפש אחריהן.
כאשר מדובר בציפורי השיר, יש שתי דרכים מקובלות לזהות אותן – מראה עיניים ומשמע אוזניים. בראש ובראשונה, אנו מזהים את ציפור השיר לפי המראה החיצוני: גודלה, צבעיה, התנהגותה. זיהוי לפי קולות הזמרה נעשה לרוב כאשר הציפור נחבאת בין הענפים. וכאן עלי לשתף אותכם, קוראי היקרים, בווידוי אישי.
פעמים רבות, כאשר יצאתי עם תלמידיי לשטח, הם שאלו שוב ושוב על קולות זימרה שעלו מבין השיחים או מבין ענפי העצים, ואילו אני נותרתי במבוכה – אני לא שמעתי את אותם הקולות.
כאשר שאלו אותי תלמידיי על הציפור העומדת מאחורי הצלילים הנשמעים נאלצתי לספר להם את האמת – אני לא מצליח לשמוע צלילים גבוהים, דקים ועדינים לאחר ששמיעתי נפגעה במהלך שירותי הצבאי.
שירות רועש
את השירות הצבאי שלי עשיתי בנח"ל המוצנח, גדוד חמישים, הידוע כמי שהיה בעבר הגדוד השלישי של חטיבת הצנחנים. שירתתי בפלוגה המסייעת כרגם וכן כ'מקלעוניסט' מחלקתי.
השירות היה רצוף בתרגילים "על רטוב", כלומר באש חיה, שבהם הייתי חשוף לקולות נפץ קורעי אוזניים, הן של ירי צרורות הכדורים של המקלע, והן של קולות הנפץ קורעי האוזניים של מאות פגזי המרגמה שנורו מן הקנה.
באותם ימים עדיין לא היה ידוע על חשיבות השימוש באטמי אוזניים, דבר שכיום הוא ברור מאליו, ואפילו הוא חובה מיוחדת שמפקדים מקפידים עם חייליהם עליה. וכך, כאשר השתחררתי מהצבא נותרתי עם "מתנה" כלל וכלל לא חביבה – צלצול קבוע באוזני (טינטון) שליווה אותי משך שנים.
בבדיקת שמיעה שנערכה לי הסתבר שמשמעות אותה "מתנה" הייתה, פגיעה תמידית בשמיעת הצלילים הגבוהים. ומכיוון, שזמרתן של הציפורים המזמרות נעשית בצלילים הגבוהים – האוזניים שלי אינן מצליחות לשמוע אותן.
כך, מנבכי זכרוני, הרביתי לתאר בפני התלמידים את הציפורים המזמרות ואת משמעות צלילי זמרתן השונים למרות שאני עצמי לא שמעתי אותן אז, ולצערי איני יכול לשמוע אותן גם היום...
כפי שאתם מבינים, קוראי היקרים, המגבלה הזו אינה מונעת ממני להמשיך להתבונן, להתעניין, ללמוד ולהרחיב דעת במתרחש במרחבי הטבע היפים של ארצנו בכלל ואזורנו בפרט. בחרתי לספר זאת עכשיו מכיוון שאת הציפור עליה אספר הפעם תוכלו לזהות ולגלות פעמים רבות דווקא בהאזנה לקולות שירתה, וזאת בטרם תגלוה בעיניכם.
בסבך הענפים
הציפור הקטנה והחביבה עליה נספר הפעם ידועה בשמה – סבכי. וזאת על שם סבך השיחים, עצים נמוכי קומה או קוצים, שבהם היא וחברותיה אוהבות להסתתר ומשם להשמיע את קולן הערב.
כאשר עוסקים בציפורי השיר הקטנות, עשוי השפע לבלבל – איך נוכל להכיר ולהבדיל בין כל 'הקטנות' הללו, הדומות במראה ובגודל. איך נדע מי זו העלווית, השיחנית, הקנית, הזמירון, החרגולן או הסבכי?
ציפורי השיר אכן דומות זו לזו, הן בממדיהן, הן בצבע ההסוואה האפרפר-חום, שמאפשר להן להסתתר בסבך הענפים ולחיות את חייהן בהיחבא. כאן אנו יכולים להיעזר בקול זמרתם.
זמירי העצים
הסבכים שייכים למשפחה הגדולה ביותר בסדרת ציפורי השיר שתפוצתה כוללת בעולם למעלה מ-60 סוגים וכ-350 מינים! בסדרה זו נמנים ציפורי שיר קטנות, החל מהפשוש הזעיר ועד הדרור. צבעיהם הכלליים הם לרוב בין אפור לחום וכולן שוכנות בסבך השיחים, סמוך לפני הקרקע.
הסבכים יודעים להסתוות היטב אך הם חושפים את מיקומם בזכות קולות שירתם הערבה לאוזן, ובכך מזכירים את אדומי החזה.
שירת הסבכים החזקה והנעימה לאוזן נועדה בראש ובראשונה להבליט את עצמם בין בני מינם ובעבור זה יש המכנים אותם – "זמירי העצים".
חמישה מקננים
בארצנו אנו מכירים 15 מינים של סבכי ומתוכם רק שלושה הן ציפורים יציבות בארץ, כלומר, חיות כאן בכל עונות השנה כולה. כל שאר המינים שלה סבכי הם נודדים וחולפים בשמי ארצנו או שוהים אצלנו רק בעונת חמה.
שלושת מיני הסבכי המקננים אצלנו הם: הסבכי שחור הראש, הסבכי שחור הכיפה, סבכי הטוחנים ואליהם נוסיף את שני המינים המקייצים: סבכי החורש והסבכי האפור. חמשת המינים הללו בונים אצלנו את קניהם ומגדלים כאן את צאצאיהם.
הסבכים הנפוצים ביותר בארץ הם הסבכי שחור הראש והסבכי שחור הכיפה, ולצידם סבכי הטוחנים וסבכי החורש. אליהם אפשר להוסיף את עשרת המינים שחולפים אצלנו בעונות הנדידה ומקצתם חורפים אצלנו, אך לקראת העונה החמה נודדים לארצות ולאזורים בהם יבנו את קניהם.
סלסלה שזורה
הסבכים בונים את קניהם בשיחים או בין ענפי עצים נמוכים, כסלסלות שזורות יפה והיטב העשויות עשבים, אך בניגוד לציפורים אחרות, הם אינם מרפדים אותם בריפוד פנימי.
הנקבה מטילה בקן בין שלוש לחמש ביצים והיא אחראית על מרבית הדגירה אם כי הזכר שותף לה כפעם בפעם.
במאמר זה נעסוק בשני מיני הסבכים הנפוצים ביותר אצלנו: הסבכי שחור הראש והסבכי שחור הכיפה. לשניים הללו כמו למרבית יתר הסבכים, מקור דק, מוארך וחד, האופייני לאוכלי חרקים אך מאפשר גם ניקור ותזונה מפירות וזירעונים.
טבעת אדומה
הסבכי שחור הראש נחשב למצוי ביותר בארץ מבין כל הסבכים הדוגרים אצלנו. סימן ההיכר הבולט שלו היא ה'טבעת' האדומה והבולטת המקיפה את עינו.
כיתר הסבכים, הצבע הכללי של גבו וכנפיו אפור, אך ראשו של הזכר בולט בצבעו השחור החזק בעוד לנקבה ראש אפור חום כהה מאוד.
אצל שחור הראש הצבע השחור העז מכסה את כל ראשו וכן את לחייו למן המקור ומתחת לעיניים – כלומר, עיניו שקועות כל כולן בצבע השחור כולל הטבעת האדומה. ואילו אצל שחור הכיפה נמצא שכיפתו השחורה מקשטת את פדחתו אך איננה יורדת אל מתחת לעיניו.
מלבד הצבע האפור של הכנפיים, ניתן להבחין במהלך התעופה בצבע השחור של אברות הכנפיים וכן באברות השחורות של קצה הזנב.
לזכר שחור הראש גחון לבן כשלג ואילו תחתית בטנו לבנבנה אפורה. לעומת זאת, צבע גחונו של שחור הכיפה – אפרפר.
כאמור, צבעי הזכר בולטים בגוונים עזים מאלה של הנקבה, שנוהגת להסתתר יותר בסבך ולהבליט עצמה פחות.
באשר לגודל - אורך גוף הסבכי שחור הראש הוא כ- 13.5 ס"מ ומשקלו בסך הכל כ-12 גרם. אכן, ציפור קטנה שמידות גופה גדולות אך מעט מהללו של הפשוש הקטן.
הסבכי שחור הראש דוגר בארץ הן בצפונה והן במרכזה, כולל באזורנו, אך מלבד זאת, כנאמר, הוא גם סבכי חולף השכיח אצלנו בעונת הנדידה.
לעומת זאת, הסבכי שחור הכיפה בולט מאוד במיוחד בעונת הנדידה. לשחור הכיפה קשתית עין חומה (לא אדומה), לראש הזכר כיפה שחורה ולנקבה כיפה חומה. כללית שחור הכיפה גדול יותר משחור הראש. אורך גופו מגיע ל-15 ס"מ ומשקלו כ-20 גרם. הוא נודד בלהקות קטנות שבהן עשויים להיות מעורבים גם מיני סבכים נוספים.
הקדשה איטלקית
אליעזר שמאלי בספרו "ציפורים בישראל" מתייחס להבדלים בין השניים ובמיוחד לקולות שירתם, וכאשר הוא מתלבט באיזה מן השניים הוא נתקל הוא כותב כך: "...פתאום – נדהמתי. הלז שניצב על ענף עץ הלבנה שממולי, מנפח את צווארו ומשמיע שירה מסולסלת...גם לשיר תדע, שחור ראש זעיר? אכן, הסבכים מחוננים כולם ביכולת שירתם".
על שירת הסבכים ניתן להרחיב בהצצה לגוגל, שם תוכלו לגלות שבאופרה האיטלקית המפורסמת "פרנסיסקו והקדוש מאסיזי" מסמל הסבכי שחור הכיפה את בואו של הקדוש הנוצרי פרנסיסקוס. כמו כן, אחד משיריו המפורסמים של המשורר האיטלקי – ג'ובני פסקולי, מוקדש לשחור הכיפה ובאיטלקית - LA CAPINERA.
ולסיכום, אני מאחל לכם, קוראי היקרים, שתוכלו ליהנות ממראה הסבכים למיניהם וליהנות גם משירתם העריבה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?