קלי רגליים ובעלי קרניים

מה ההבדלים בין אייל הכרמל ליחמור ובין צבאים ליעלים? רבים מתקשים לדעת מי הוא מי ומתבלבלים בזיהוי של בעלי הקרניים הללו. הנה ההסבר בעזרתו תצליחו להבדיל ביניהם

באחד מטיולינו דרומה כאשר הגענו לנקודת תצפית בקרבת רכס הרים מצוקי, נשמעה לפתע קריאה מפי אחד הילדים – "א י י ל י ם". הילד חד העין קפץ על רגליו, עיניו בורקות, והושיט את ידו קדימה לעבר קבוצת בעלי הקרניים שטיפסה במיומנות מעוררת השתאות בשולי המצוק.

חבורת המטיילים כולה, ילדים כמבוגרים, הסיטה את המבט לכיוון אליו הצביע הילד, וגילתה אף היא את בעלי החיים המרשימים, המטפסים במרום המצוק, שחלקם עצרו במקומם ונעצו מבט סקרני במטיילים כאומרים: "מה חשבתם, שרק אנחנו מעניינים אתכם? אולי גם בכם יש משהו שעשוי לעניין אותנו...”.

אלא שאז קם אחד המטיילים המנוסים וקרא: "מה פתאום איילים, אין אצלנו איילים בכלל. אלה – יעלים!”, ובכן, האם יש בארצנו איילים? ומה בעצם ההבדל בין אייל לבין יעל ? ומה עם הצבאים והיחמורים?

האייל חי בצפון

הבה ונלמד מעט על ארבעת בעלי החיים קלי רגליים ובעלי קרניים ונדע פעם אחת ולתמיד מי אכן חי וקיים אצלנו וכיצד ניתן להבדיל ביניהם.

נפתח באייל, שמיניו רבים ושונים בעולם, וחי באזורי יערות שבהם מקורות מים. לאיילים קרניים גדולות ובולטות, הנושרות מדי שנה ולאחר מכן צומחות מחדש. גם הקרניים המסועפות ביותר, שמגיעות לאורך של מטר וחצי, נושרות וצומחות מחדש בכול שנה!

בתקופת האביב והייחום מרבים האיילים להתקוטט ולהילחם ביניהם בעזרת קרניהם הסבוכות. במלחמות אלה מאבדים לא מעטים מהם את קרניהם היפיפיות ולמרבית מזלם, הללו תשובנה ותצמחנה שוב במשך הקיץ.

בארץ אכן התקיימו בעבר איילים. האחרון בהם ניצוד על הכרמל בשנת, ונודע בשם "אייל הכרמל", למרות שחי גם בגליל. זהו אייל קטן בהרבה מהאיילים הגדולים שבצפון וכך גם גודל קרניו, שהן קטנות בהרבה ומפצלות רק לשלושה סעיפים.

במסגרת הרצון לחדש בארץ את אוכלוסיית בעלי החיים שחיו בארצנו בעבר, הובאו מהונגריה לשמורת החי-בר שבכרמל איילים מסוג אייל הכרמל. הם אכן התרבו וחלקם שוחררו לטבע באזור רמת הנדיב שליד זיכרון יעקב.

היעל חי בדרום

איך ניתן להבדיל בין בעלי הקרניים, האייל, היעל, הצבי והיחמור ? הנה כמה כללים שיסייעו לכם לפתור את החידה.

כאמור, בדרום הארץ אין איילים כלל. אם ראינו בדרום הארץ בעל חיים המדלג בקלילות ובלא פחד מסלע לסלע בגבהי המצוקים התלולים או במורדותיהם, נדע כי מדובר ביעל.

בנוסף, נקבע כלל בסיסי: אם ראינו את בעל החיים קל הרגליים במרחבים הפתוחים, ממש כמו השטחים שבאזור מטה יהודה, הרי מירב הסיכויים שמדובר בצבי קל הרגליים.

מכיוון שאזורי מחייתם של היעל והצבי כה שונים, פיתח כל אחד מבעלי הקרניים הללו טבע קצת אחר: לצבי רגליים קלות ושריריות שיאפשרו לו לגמוע מרחקים בשיא המהירות ואף לקפץ ולדלג לגובה ולמרחק מעל למכשולים שבדרך, ואילו ליעל רגליים חזקות, מוצקות, וודאי שריריות גם הן, שיאפשרו לו לתפוס ולייצב את עמידתו, הליכתו ודילוגיו על גבי הסלעים וזיזיהם בלא חשש.

לצד הרגליים הדקות וארוכות, גזרתו של הצבי נאה וחטובה וכול מבנהו עדין וחלק, ממש אווירודינאמי. הצבי מותאם לריצה מהירה ולדילוגים במישורים ובגבעות וזאת כדי להימלט מטורפיו, שהם רבים, כמו הצבועים, הזאבים וגם הציידים בני האדם. במרוצתו ובמיוחד במנוסתו, מדלג הצבי דילוגים גבוהים עד לגובה מטר, ובהתקרבו למחסום הוא מסוגל לדלג אף לגובה של שלושה מטר!

היעל לעומת הצבי הוא בעל גוף שרירי, בטנו – מלאה, רגליו – קצרות ומוצקות, הזכרים מזכירים לנו את התיש והנקבות מזכירות את העז. ואמנם, היעלים משתייכים למשפחת העיזים ולא למשפחת הצבאים.

היעלים, בדומה לאיילים, חיים בחבורות, כשבראש עומד המנהיג, הזכר השליט בעדר. כדי להיות מוכר ככזה עורכים היעלים, בדומה לאיילים, קרבות "ראש בראש". הם נעמדים זה מול זה בעמדה מאיימת ואז מזנקים במלוא כוחם זה אל זה, מכים ומסתבכים בקרניהם, עד שהחזק יותר מצליח לדחוף לאחור את החלש ממנו. שלא כאיילים, קרני היעלים קבועות, ואם לא קרה אסון, יוותרו שני הזכרים היריבים לאחר הקרב וקרניהם על ראשם. המנצח הוא זה שאכן יזכה במנהיגות וייעשה לאבי העדר, עד שביום מן הימים יגבר עליו היעל שיקרא עליו תגר.

שיקום האוכלוסיה

כשם שקרה ל"אייל הכרמל" וליחמור, סכנת ההיעלמות מנוף ארצנו ארבה גם ליעל, שוכן המצוקים במדבריות יהודה והנגב, וגם לצבי, "תושב" השפלה ורמות יששכר שבגליל. עד לקום המדינה ניצודו הללו ללא כול חוק וסדר ומספריהם הלכו וקטנו. ב- 1948 נותרו כמה פרטים בודדים בלבד וגם להם לא היה נשקף עתיד מבטיח.

לאחר קום המדינה, נחלצו חובבי הטבע להגן על היעל והצבי משמד מוחלט. נחקקו חוקי הגנת הטבע, נקבעו אזורי שמורות טבע המגינות על בעלי החיים המצויים בהן כמו גם על הצומח. וראה זה פלא: בתוך שנים לא רבות, גדל והתרבה מספר הצבאים והיעלים עד לבלי הכר.

ככול שרבו המספרים ואף גדלו הנזקים של הצבאים ואף של היעלים, חיפשו חובבי הטבע דרכים להתמודד עם הבעיה. חקלאי קיבוץ עין גדי, למשל, עיבדו וזרעו שדה מיוחד עבור היעלים החופשיים והללו למדו לרדת מן ההרים בעשרותיהם, לשתות ממי מעיינות עין גדי, ולרעות בנחת בשדה שיועד להם. ואילו בצפון הארץ, משלא נותרה בשלב מסוים כול ברירה, הותר לציידים עונת ציד מוגבלת בזמן, על מנת לדלל את האוכלוסייה הצבאים.

במסגרת השיקום של אוכלוסיית בעלי החיים הובאו ארצה גם יחמורים. הם הובאו במבצע הרואי, בטיסת אל על האחרונה שיצאה מאירן במהלך ההפיכה האסלמית של חומיני בשנת 1978. עשרות הפרטים שהובאו בטיסה, אכן התרבו למאות ורבים שוחררו לטבע. בשנת 1996 שוחררו יחמורים באזור נחל כזיב שבגליל העליון, ובשנת 2005 שוחררו בני מינם באזור נחל שורק, ממש ממש לידינו.

עתה, כאשר ברור לנו ההבדל בין בעלי הקרניים הללו, נצא לפגוש בהם. את היעלים נוכל לפגוש בנגב ומדבר יהודה, את הצבאים, נוכל לראות במרחבים הפתוחים שבסביבתנו הקרובה, את היחמורים בנחל שורק, ואת אייל הכרמל באזור רמות הנדיב שליד זיכרון יעקב.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה