קרנבל הסהרנה בזכריה

באמצע החודש הראשון של האביב, כשהסהר מלא (על כן "הסהרנה"), היו יוצאים בני עדות כורדיסטאן במושבם בגלות לחגוג את בוא האביב. המסורת השתרשה וקיבלה גם את התיזמון המתאים, ימי חג הפסח.

"כבר שש שנים מספק מושב זכריה את פיסת הדשא ומתייצב על המשבצת של מרכז כורדיסטאן בהרי יהודה", אומר סגן ראש המועצה מזכריה, יוסי משה. לדבריו, האירוע המקורי תוכנן להיות צנועה אבל מהר מאוד הוא הפך לאירוע המוני. "לאירוע הנוכחי על פי הערכות המשטרה הגיעו כ-9000 איש !!".

ואכן ההצלחה הייתה גדולה. ז'אן מפרדס חנה וקרובי משפחתה מאשדוד לא מחמיצים אף סהרנה שנערכת במושב אפילו שזה רחוק. "פה השמחה הכי גדולה מכל החגיגות בארץ", אומרת ז'אן. את משפחת שלמה מראשון לציון ומנתיבות אני פוגש מאחורי המכולת על פיסת הדשא שתחמו לעצמם בברזנט ובתוכו נטעו אוהלים. "יש לנו להקה של ריקודים מסורתיים בשם "זנגולי (פעמוני) שלמה" מספרת אם המשפחה, "אנחנו מופיעים בכל מיני מקומות אבל כאן באנו בעיקר בשביל לשמוח".

הלהקות האתניות של מטה יהודה תרמו מחרוזת ריקודים סוערת, להקת "פרחי זכריה" המורכבת מנערים צעירים מהמושב הציגה ריקודים מסורתיים, והמופע הראשי היה של אהוב הקהל, הזמר איציק קלה.

בדרכי החוצה, מוטרף מריחות המנגל (בפעם הבאה, תעשו טובה, תזמינו אותי לאיזה ביס קטן...), התלוויתי לאורחת הכבוד, ח"כ רוחמה אברהם, שלצידה צעד מנכ"ל כלשהו. החיוכים שהחליפו גרמו לי לחשוב שהוא נמנה על פמלייתה. כשהגענו לרכב השרד שלה, נפרד ממנה המנכ"ל בברכה "להתראות לימור". "רוחמה!!" תיקנה אותו חברת הכנסת והשרה לשעבר, ונעלמה במכוניתה. איך חולפת לה תהילת עולם. שרק נמשיך לחגוג.