דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 08 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

רומיאו וג'ולייט – גרסת החסידות

לנגד עינינו המשתאות התגלה סיפור אהבה קסום בין זוג חסידות, אשר הנאמנות העיוורת שגילו זו כלפי זה עלתה על כל דמיון

חסידות. צילום: אנדריאס קרפווייס

עם התקרב החורף הקר בארצות הצפון ועמו התקצרותו המהירה של היום יוצאות החסידות מאירופה, כמו גם עופות נודדים אחרים, למסע ארוך בן אלפי קילומטרים אל ארצות החום ביבשת אפריקה,

בקיץ קיננו החסידות, זוגות זוגות, בקינים שהקימו לעצמן ברחבי אירופה, ובהם הן מגדלות את צמד הגוזלים שלהן, לעיתים אף יותר. הן חוזרות לקינים אלה שנה אחר שנה, וזאת לשמחת בעלי הקן, שממתינים להן בחודשי החורף הארוכים.

לקראת תום הקיץ, משצמחו נוצות הגוזלים והתחזקו שרירי כנפיהם, והם מסוגלים לעוף יחד עם הוריהם, מתקבצות החסידות לחבורות גדולות ויוצאות למסע הארוך בן אלפי הקילומטרים דרומה.

החסידות החולפות מעלינו בחודשי הסתיו, מגיעות ממזרח אירופה, למן ערבות סיביר ושטחי רוסיה הגדולה ועד יתר ארצות מזרח אירופה. הן חוצות את מעבר הבוספורוס שבתורכיה, זה המפריד בין אירופה לאסיה, מדרימות מעל סוריה ולבנון, עוקבות אחר המתווה של “השבר הסורי אפריקאי", חולפות על פני הערבה, מעל אילת ועקבה וחוצות דרך סיני עד שיגיעו ליבשת אפריקה הגדולה.

בראשית האביב, סביב חג הפסח ועם בוא החמסינים הראשונים, הן תחזורנה בדרכן לאירופה, תחלופנה מעלינו בלהקות גדולות, עגות מעגלים בשמים כדי "לתפוס" טרמיקות – זרמי אוויר עולים, ולהתרומם בעזרתם לגבהים בהן תוכלנה לדאות תוך הוצאת אנרגיה מעטה ככל האפשר.

עם התקרב הערב, תגיח להקת חסידות גדולה מדרום ותתור אחר מקום מבטיח ללינת לילה נוחה. אז נוכל לראותן "רועות" בשדות, צדות רמסים ומכרסמים למיניהם, ומאוחר יותר, תתרוממנה לעבר עצים גבוהים כדי להסתדר ללינת לילה.

חסידה. צילום: אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

הזוג המוזר

 

באחד מימי האביב, יצאתי עם תלמידי לשדות הקיבוץ, ושם חזינו במחזה מרתק ובלתי צפוי. טרקטור גדול מידות חרש את שדה החיטה שנקצרה, ועיטים וחיוואים עפו מעליו בחיפוש אחר נברנים שהשדה היה משופע בהם. לפתע, הגיחה מדרום להקה ובה מאות חסידות שנחתו בשדה החרוש.

החסידות נחתו בשדה ובלא שהיות, כאילו על פי פקודה מוסכמת, הסתדרו לאורך התלמים הנחרשים, כמו בשורה ארוכה של חיילים במסדר, כשכל אחת מהן תרה אחר הנברנים "שבתחום אחריותה". העיטים, שחשו בעליונות החסידות העצומה נטשו את המערכה ועפו להם הלאה.

בעודנו צופים בהשתאות בלהקת המנקרת בין הרגבים, גילינו זוג חסידות שהתקדמו במעוף איטי, ממש כמו דבוקה צמודה, כזוג אוהבים שאינו מוכן להיפרד. אחד התלמידים הצביע על הזוג וקרא: “תראו, תראו – זוג נאהבים!”, וכולנו פרצנו בצחוק.

היה למעוף הצמד איזה אופי מיוחד, שונה. שתי החסידות הצמודות גלשו מטה אט-אט כטיסני דאון. תוך כדי גלישתן האיטית הבחנו אף בדבר מוזר נוסף: החסידה הקדמית הגניבה מדי פעם מבט לאחור אל רעותה, כאילו בדקה את מצבה.

 

סיעוד בסעודה

 

זוג החסידות המוזר נחת לא הרחק מאתנו ומיד לאחר הנחיתה האיטית והזהירה, פנתה החסידה הראשונה לאחור, התקרבה לעבר חברתה, הביטה כה וכה, זקפה את צווארה הארוך כלפי מעלה, תקתקה קלות במקורה, אחר כך חיככה את צווארה בצוואר רעותה.

"ממש זוג נאהבים!”, קראו הילדים בחדווה.

החסידה הראשונה החלה לתור בין הרגבים, לפתע זינקה ונעצה מטה את מקורה הארוך, והנברן המפרפר התגלה כשהוא תפוס היטב במקורה. למרבה הפלא, היא צעדה לעבר רעותה, שנותרה לעמוד במקום שבו נחתו, והגישה לה את הנברן. החסידה שנותרה מאחור פערה את מקורה, תפסה את העכבר ובלעה אותו.

כל חושי נדרכו, חשבתי לעצמי: מה קורה כאן, האם חוזים אנו במחזה בלתי יאומן? עינינו ננעצו בזוג החסידות.

החסידה הראשונה שבה וחזרה על המעשה, תפסה עכבר נוסף והגישה אותו לחברתה המרותקת למקומה. רק את העכבר השלישי בלעה בעצמה.

בזהירות התקרבנו לשתי החסידות ובעזרת משקפות ניסינו להבין את מה שעיניו רואות. "היא עיוורת", קראו ילדים אחדים כמעט במקהלה, "העיניים של החסידה העומדת מכוסות או עצומות או שבכלל אינן!”.

ואכן, החסידה השנייה הייתה עיוורת. עיניה נפגעו ודאי תוך כדי הנדידה, היא נותרה בחיים אך עתה בן הזוג שלה דאג לה. ונאמנותו של ה"חסיד" הייתה מדהימה: הוא הנחה את זוגתו בתעופתה, דאג למזונה והיה זה שאיפשר לה להמשיך לחיות!

היה זה מראה בלתי יאומן והוא נעשה לשיחת היום בכל בית הספר הקיבוצי הקטן שלנו, וכך יצאו כיתות נוספות לשדה כדי לחזות במחזה.

נאמנות עד מוות. זוג חסידות עפות יחדיו

נאמנות עיוורת

 

הלהקה הגדולה לא עזבה את השדה מיד, ושוטטה בו כשהיא נהנית ממזון בשפע. רק ביום הרביעי, התרוממה הלהקה במשק כנפיים קולני ועפה לה.

היינו בשדה ועקבנו אחר התנהלות הזוג הנאמן. ה"חסיד" המוביל שבין זוג החסידות התרומם והתעופף מעל לחסידה העיוורת, כמו קורא לה להצטרף אליו, אך היא לא הצטרפה. משנואש, הוא חזר ונחת בקרבתה, וכשכל הלהקה נבלעה גבוה גבוה במרומי השמים בדרכה צפונה, נותר הזוג הזה לבדו בשדה.

"החסיד" קרב אל החסידה, חיכך את צווארו בצווארה, נשא את ראשו מעלה וכמו הצביע במקורו אל השמים וצקצק צקצוק ארוך. או אז נשאה החסידה את ראשה ועשתה כמוהו.

בימים הבאים חלפו עברו מעלינו להקות חסידות נוספות בדרכן צפונה ורק הזוג האחד הבודד הזה נותר בשדה.

בחלוף כמה ימים, התחלנו לדאוג לזוג החסידות למזון. השתיים התרגלו אלינו ולא ניסו לחמוק מאתנו. התחלנו לשקול שמא עלינו לקחתן לפינת החי שבקיבוץ?

ואז, באחד הימים, כשהגענו לשדה, ראינו רק חסידה אחת. שלא כמנהגה, היא ניסתה לברוח מאתנו, אך מיד נפלה וכשקמה, לא הוסיפה עוד לברוח. הייתה זו החסידה העיוורת.

לא רחוק ממנה גילינו נוצות חסידה פזורות בין הרגבים. ואז גילינו את ה"חסיד", הוא היה ירוי וגופתו מרוטשת. עתה היה ברור: ציידים גילו אותו וירו בו.

כל כך כאבנו, כל כך כעסנו. כל כך שנאנו את מי שקטעו בירייה אכזרית סיפור אהבה נדיר כל כך, רגיש כל כך, לא יאומן כל כך. אך את הנעשה לא ניתן היה עוד להשיב.

נטלנו את החסידה העיוורת והבאנו אותה לפינת החי שלנו ואילו את גופת ה"חסיד" קברנו. אבל לא עברו ימים רבים וגם החסידה הלכה לעולמה, כאילו העצב העמוק על היעלמו של בן זוגה המסור נטל ממנה את רצון החיים. גם את החסידה קברנו ליד בן זוגה ובזה הקיץ הקץ על אחד הסיפורים המופלאים שזימן לנו הטבע.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?