שדות לבנים
הביקוש שנוצר בעולם לכותנה משובחת ארוכת סיבים הביא לגידול ניכר בדרישה לכותנה הישראלית, מחיריה בעולם זינקו וכך שוב התרחבו בארץ שטחי הכותנה
בתקופת הקיץ יכולים היו הנוסעים בקו הרכבת בית-שמש - תל-אביב להבחין בקטע הדרך שבין מושב ישעי לתחנת הרכבת ההיסטורית נחל שורק ("וואדי סארר") כי מדרום לפסי הרכבת צומחים לתפארת פרדסי הדרים רב שנתיים, ואילו מצפון למסילה, נפרשים שדות נרחבים שבתחילת הקיץ משובבים נפש ברעננות ירקותם, ואילו בהמשך הקיץ, מתמלאים בצרורות לבנים של צמר-גפן.
אלו הם, כמובן, שדות הכותנה הנרחבים שמגדלים לרוב קיבוצים, ובמקרה שלנו חקלאי הקיבוצים צרעה והראל ובהמשך – קיבוץ נען, בואך רמלה. שדות כותנה נרחבים יש גם באזור לכיש ובמרחבי עמקי הצפון.
חום ומים
הכותנה היא צמח ממשפחת החלמיתיים שאליה שייכת גם החלמית ("חובייזה") הזכורה לטוב מתקופת המצור על ירושלים, כמו כן שייכת למשפחה זו גם הבמיה המגיעה לשולחננו. זהו צמח הזקוק לקרקע עמוקה, לחום ולמים רבים, וכן, בארץ הוא מתאים לקרקעות בעמקים.
לכדאיות הכלכלית בגידול זה עוזרת העובדה שבארץ משקים את הכותנה במי קולחין מטוהרים, בהם לא ניתן להשתמש לגידולים של פירות וירקות אחרים. בתחילה זוכים שיחי הכותנה להשקיית טפטוף, משום שהם הולכים וגדלים וזקוקים למים רבים, ואז הם גם רגישים במיוחד למזיקים העשויים לפגוע ביבול הסופי. לקראת סוף הקיץ, כאשר פרחי הכותנה מתחלפים בסיבים הלבנים, מושכים את צינורות הטפטוף מבין שורות שיחי הכותנה, ומגלגלים אותם על גלגלי מתכת גדולים, בהם ניתן להבחין בשולי השדות.
בסתיו, סביב חודש אוקטובר, בתקופת החגים, אפשר לראות כיצד מעל שדות הכותנה מנמיכים מטוסי הריסוס המרססים את השדות בחומרים כימיים שייבשו את העלים והצמחים , תהליך הנקרא – "שילוך", ופותח עבור הצבא האמריקאי במלחמת ויטנאם כדי לייבש את עלי העצים ביערות ולגלות את הנעשה תחתם. לאחר השילוך יהפכו שדות הכותנה לשטחים לבנים נרחבים. אז גם מגיעה עת קטיף הכותנה.
את קטיף הכותנה, שלפני שנים רבות היו עושים ידנית, מבצעים כיום קטפות מודרניות עצומות הממדים, שנוסעות אט-אט לאורך שורות השיחים ו"בולעות לתוכן" את גושי הצמר הלבנים.
הקטפות המודרניות והמתוחכמות של היום עוברות לאורך שורות צמחי הכותנה, ובעזרת מערכת מתוחכמת של "אצבעות" וסכינים מושכות ותולשות את סיבי הכותנה מתוך ההלקטים משש שורות במקביל. בתוכן יעשה התהליך הראשוני שיפריד את סיבי הכותנה הלבנים העוטפים את הגרעינים משאר חלקי השיח ויארוז אותם במעין גלגל ענק שייעטף בעטיפת פלסטיק ירוקה או צהובה וייוותר עם חבריו בשדה עד לסיום הקטיף והעברת התוצרת למנפטות.
כותנה ישראלית
כל סיב כותנה הוא למעשה תא אחד מאורך שדפנותיו עשויות מ- 90% תאית. הסיבים נמדדים הן באורכם והן בחוזקם. הכותנה שצומחת בשדותינו היא כותנה ישראלית, שפותחה בארץ על ידי שתי חברות זרעים ישראליות. זוהי כותנה משובחת, ארוכת סיבים, הנחשבת לכותנה איכותית ובין המשובחות בעולם כיום.
בארץ מגדלים כיום שני זני כותנה: פימה, המתחרה העולמית הרצינית בפימה האמריקאית, וזן נוסף בשם – אקלפי. כאמור, שני הזנים הללו גם יחד הם פרי פיתוח ישראלי לאחר ניסיון שנצבר כאן על ידי המגדלים הישראליים בחסות "מועצת הכותנה", משך עשרות שנים.
בסוף המאה הקודמת ירדו מחירי הכותנה בעולם ועקב כך צומצם באופן משמעותי היקף שטחי הכותנה הארץ, אולם כעת, שבה ועלתה הדרישה העולמית לסיבי כותנה, ובמקביל גם התמורה והרווחיות של הגידולים.
המחסור שנוצר בעולם במיוחד לכותנה משובחת ארוכת סיבים, ופיתוח זן הפימה הישראלית המתחרה בהצלחה בזו האמריקאית, הביאו לביקוש של הכותנה הישראלית, מחיריה בעולם זינקו וכך שוב התרחבו בארץ שטחי הכותנה ובשנים האחרונות תפוקת הכותנה בארץ מסתכמת בכ-15,000 טונות של סיבים ו- 25,000 טונות גרעינים, שחלקם משמש לתעשיית שמן וחלקם הגדול כמזון מזין לרפתות.
כיום, לאחר תהליך הפרדת הסיבים במנפטות הפזורות ברחבי הארץ ומנוהלות (כמו תהליך הגידול כולו) על ידי מועצת הכותנה, מיוצאת כל תוצרת הכותנה הישראלית לחו"ל. בעבר, עיקר היצוא היה לאירופה, אבל עם מעבר מפעלי הייצור מזרחה, מיוצאת כיום רוב הכותנה שלנו לסין ולהודו שם נמצאים מרכזי ייצור הבדים והבגדים הגדולים. כרבע מהתוצרת מיוצא לאירופה ולמדינות נוספות כמו תאילנד, טייוואן, ברזיל ועדיין.
גפן הצמר
קשה לתאר את החקלאות הישראלית כיום בלא שדות הכותנה הנרחבים הזרועים בה מדרום עד צפון. אבל, גידול הכותנה בארץ הוא צעיר בשנים.
בהיסטוריה ידועה הכותנה המצרית שגודלה בארץ הנילוס כבר לפני יותר משלושת אלפים שנה, ולפי עדויות היסטוריות, במכסיקו גידלו כותנה כבר לפני כ-5000 שנה. בתרבות ההודית מספרים על גידול כותנה לפני יותר מ-3600 שנה ועליה מעיד ההיסטוריון היווני הידוע הרודוטוס: "ישנם עצי פרא שם שפריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה".
ייתכן שגם בארץ ישראל גודלה כותנה בתקופת המשנה והתלמוד, שכן במשנה מוזכר צמח בשם "צמר גפן", ובתלמוד הירושלמי מופיע "גפן הצמר", וזאת בשל עלי צמח הכותנה הדומים לעלי הגפן.
אבל בפועל, גידול הכותנה המודרני בארץ החל רק בראשית שנות החמישים, לאחר קום המדינה. בשנת 1953, נזרעו זרעי כותנה שיובאו ארצה מקליפורניה בקיבוץ ניר עם שבנגב, אל מול רצועת עזה. בהמשך נזרעו שדות כותנה גם בקיבוץ משואות יצחק ובשני אזורים בעמק בית שאן.
קבוצת קוטפים
כאשר הגעתי עם חברי לגרעין לקיבוץ צרעה בשנת 1959, כבר נזרע בקיבוץ שדה הכותנה הראשון שלנו. כשהגיעה עת קטיף הכותנה, קטפנו אותה מההלקטים היבשים, החדים והשורטים, בעזרת אצבעות ידינו, ממש כמו קוטפי הכותנה בשדות של מדינות הדרום בארה"ב, כאשר בראשנו מתנגן השיר הידוע: "בים לבן קבוצת שחורים קוטפת, בשדה כותנה קוטפת כל היום....".
את הכותנה אספנו לתוך שקי יוטה שהיו תלויים למותננו, והתנהלה בינינו תחרות, מי יקטוף מדי יום את הכמות הגדולה ביותר. כל אימת ששק הכותנה שלמותנינו התמלא, מיהרנו לנקודת השקילה, שקלנו אותו והמשקל נרשם, ואז מיהרנו לרוקן את תוכנו לערימת הכותנה הגדולה המוקפת גדר רשת סביב סביב ומיהרנו להמשך הקטיף.
כעבור שנה-שנתיים, השתנה הסיפור תכלית שינוי. שטחי הכותנה הכפילו ושילשו את גודלם, ולקטיף גוייסו קטפות כותנה ממוכנות, ש"נגסו" ו"בלעו" לתוכן את היבול שנקטף והעבירו את הכותנה לתוך "סל" רשת גדול, וכאשר זה התמלא תוכנו נשפך לסל גדול עוד יותר הרתום לטרקטור. לאחר מכן, הועבר היבול למתקן גדול יותר, שם נדחס הכותנה על ידי מכבש ויצרה מעין קוביית כותנה ענקית דחוסה, שהועמסה בהמשך על משאית שהובילה אותה למנפטה.
את כל התהליך המורכב הזה, וביעילות שלא תאומן, עושה היום קטפת אחת הנוגסת בשש שורות כותנה במקביל, מפרידה את היבול מהשיחים, אורזת בגלגל גדול ודחוס את התוצרת ומתירה את הגלגלים הללו בשדה מאחוריה משם יילקחו למנפטות.
בדים ושמן
במנפטות מופרדים סיבי הכותנה מהזרעים והתרמילים ונותרת הכותנה הנקייה. כאמור, גם לזרעי הכותנה ערך תזונתי וניתן הן להפיק מהם שמן והן להשתמש בהם כמרכיב בעל ערך בסך המזונות של הפרות ברפתות.
את סיבי הכותנה טווים לחוטים ואורגים לבדים שאותם ניתן כמובן לצבוע בצבעים שונים. כידוע, בדי הג'ינס והטריקו הפופולאריים הם כמעט תמיד בדי כותנה.
כדאי לדעת שבנוסף לתעשיית הבדים משמשת הכותנה לצרכים נוספים כמו לשימושים רפואיים, הרי כולנו מכירים למן ילדותנו את "צמר הגפן", שהוא למעשה כותנה טהורה. כמו כן מייצרים מכותנה רשתות דיג, צינורות כיבוי אש, פילטרים שונים ואפילו – נייר. הנייר הסיני הקדום יוצר מכותנה, ואולי תופתעו לשמוע שגם שטרי הדולר האמריקאי מיוצרים מכותנה.
כבר מזה שנים קיים גם תהליך של שיפור הכותנה בעזרת סודה קאוסטית. לכותנה שעברה את התהליך הזה ברק מיוחד, גמישות וחוזק גבוהים יותר, משל כותנה רגילה. גם מגעה נעים יותר וכן ספיגת הזיעה שלה ועמידותה בכביסה. מחיריה גבוהים כמובן יותר בהתאם.
בסך הכול, כל אחד מאתנו צורך באופן אישי את מוצרי ותוצרי הכותנה, וטוב לדעת שגם בתחום הזה כמו בתחומים אחרים מצטיינים חקלאינו הצטיינות יתרה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?