דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 25 ביולי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

שחור וצהוב

הטבע יצר את העקרבים עם צבעי סכנה ברורים. לא כדאי להיעקץ על ידיהם אך במרבית המקרים העקיצה אינה מסכנת חיים. ועוד משהו – הם מבצעים הפריה חוץ-גופית

לפני שנים שימשתי כמורה ומחנך בבית הספר הקטן שלנו בקיבוץ, טרם בואו לעולם של בית הספר האזורי הרטוב. מדי קיץ, ריכזתי במהלך החופש הגדול את סמינר המדריכים הארצי לבוגרי כיתה ט' של תנועת הנוער העובד והלומד.

התמקמנו אז בחורש אורנים סמוך למושב נס הרים, היום פועל שם מרכז ההדרכה הארצי המושקע של הקרן הקיימת. על פי מיטב המסורת הצופית הקמנו את מחנה האוהלים משמיכות, בנינו מתקנים שונים בעזרת מוטות וחבלים ולמדנו את המוטו של המדריכים בנוסח – "היה קרוב לחניכיך אך דע לשמור מהם מרחק בעת ובעונה אחת, שהרי אתה מדריך!".

בערבים התכנסנו סביב המדורה לשירה בחברותא. באחד הערבים החרידה את חשכת הלילה צווחה של אחד החניכים: “אאייייייי! נעקצתי!!! עקרב!”.

נחרדתי. כל פעמוני האזהרה, הנוגעים לאחריותי לשלום הבנות והבנים בסמינר, צלצלו באוזני בכל עוצמתם. "מה עושים? האם באמת עקרב? ואז – איזה עקרב? שחור? חום? צהוב?". במהירות הבזק שיחזרתי במוחי את המהלך הבא: נסיעה במכונית הסמינר לבית החולים הדסה עין כרם בכביש המתפתל.

בחנתי את העקיצה מקרוב. הנער אכן נעקץ בכף ידו ישב על הקרקע כאשר נשען בגופו לאחור. אינני זוכר היום אם אכן תפסנו את העקרב ומה עשינו בו, אך אני זוכר שהוא לא היה צהוב, ולכן נרגעתי מעט (היום לא הייתי נרגע כה מהר).

פניו של הנער היו מעוותות מכאב, ידו האדימה והוא החל לרעוד. השכבתי אותו בספסל האחורי של המכונית, מתוך נסיון להקל על הכאב עטפתי את אזור העקיצה במגבת ובה קרח מהמטבח, מבלי לדעת אם טוב המעשה שאני עושה אם לא, וכך דהרתי לעבר בית החולים.

הנער מאחור לא הפסיק להאנק. פעם זעק: "הבטן, הבטן! הבטן מתכווצת לי", ולאחר מכן, “כואב לי בחזה! אני הולך למות", קרא במר ייאושו וכאבו. בלבי התפללתי שנצא מזה בשלום ועשיתי כמיטב כוחי להרגיעו ולהגיע הכי מהר שאוכל לבית החולים.

בבית החולים קיבלו את פנינו ללא כל התרגשות. ראשית, שאלו אם לכדנו את העקרב והבאנו אותו איתנו, זאת לא עשינו. לאחר מכן, הבהירו לשנינו שבחור צעיר ובריא כמוהו, יקבל טיפול, וככל שהכאב גדול, הוא יחלוף עם הזמן ואין לו כל סיבה לחשוש לחייו. הנער קיבל תרופות הרגעה וטיפול כנגד עקיצה (שמשמעותו לא הייתה ברורה לי) ובסופו של דבר, אכן יצא מכל העניין בשלום, לאחר שבאמת סבל כאבים עזים.

סוג של עכביש

 

העקרבים הם קרובי משפחה של משפחת העכבישנים הגדולה. הם שייכים לסדרה של חסרי חוליות, כלומר, גופם שומר על קשיותו וחוזקו בזכות קליפה חיצונית ולא בזכות שלד פנימי כמו אצל היונקים ואחרים.

ה'קליפה' החיצונית המשותפת לעולם העכבישנים, וגם לעולם החרקים, עשויה מחומר הנקרא כיטין. למדנו על הכיטין שהכרנו את הארבה והחגב.

עד היום התגלו בעולם כ-2400 מיני עקרבים, אבל אותנו מעניין מה קורה בארצנו הקטנטונת, שבה נספרו עד היום בסך הכול כעשרים מיני עקרבים בלבד. מבין 2400 מיני עקרבים שבעולם רק עקיצתם של כ-25 מסכנת חיי אדם.

אצלנו, קיימים רק שני מינים שעקיצתם מהוות סכנת חיים ועוד שניים שעקיצתם עשויה, במקרים מסויימים (בעיקר עקיצת ילדים קטנים) לגרום למוות. השניים המסוכנים ביותר לחיי האדם בארץ הם העקצן הצהוב, הנקרא גם עקרב צהוב מצוי, שלצערנו הוא נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ, והקטלן עב הצבתות, שנפוץ מן הגליל העליון ועד לנגב ולערבה.

 

בטן ארוכה וצרה

 

המסוכן שבעקרבי ארצנו הוא העקרב הצהוב שמבנה גופו עדין וצבתותיו חלשות ודקות ולכן הוא זקוק לארס חזק יותר על מנת להמית במהירות את טרפו. עם זאת, לא תמיד מעיד צבע העקרב על מסוכנותו. הצהוב הוא המסוכן ביותר אבל גם עקרבים בצבע שחור עשויים להיות מסוכנים!

חשוב לזכור ולדעת – עקיצת עקרב היא כואבת מאוד, גם כאשר היא איננה מסכנת חיים, והכאבים עלולים להיות בלתי נסבלים. מכיוון שקשה לזהות בשטח, במיוחד בחשיכה, מיהו העקרב העוקץ, חשוב ביותר להתפנות לבית חולים מהר ככל הניתן ובלא לאמץ את הגוף, כדי שלא להגביר את זרימת הדם.

רבים מכירים את המבנה הכללי של העקרב בזכות "הזנב" הבולט מאחור והמתעקל כלפי מעלה ובקצהו, העוקץ המחודד והמבהיל. ובכן, כדאי לדעת ש"הזנב" אינו אלא המשכה של הבטן, מעין בטן אחורית ארוכה וצרה, הבנויה חלקים חלקים ובקציה שוכן העוקץ ובסמוך לו "מיכל" הארס.

במרכז גופו של העקרב, ממוקמת הבטן העבה, המאסיבית והמוצקה, שלקדמתה מחוברות ארבע זוגות הרגלים ולפניהן – זוג צבתות בולטות ומרתיעות. יש מיני עקרבים עם צבתות עדינות ודקות יותר ויש כאלה שהצבתות שלהם מעובות יותר ובקצותיהן כמו זוג מספריים לתפיסת הטרף ואחיזה בו.

 

חרקים ולטאות

 

העקרב ניזון בדרך כלל מחרקים שונים, נמלים, חגבים, צרצרים, תיקנים, זחלים ולעיתים גם לטאות קטנות או עכברים קטנים. לעיתים טורפים עקרבים את בני מינם, כלומר, עקרבים אחרים. הארס שהם מחדירים בעקיצתם לגוף הטרף נועד לשתק ולהמית אותו כך שהעקרב יוכל להתמודד עם אכילתו בלא קושי. מובן שהארס המוחדר לגוף הטרף איננו משפיע על העקרב עצמו.

מהו בכלל הארס של העקרב וכיצד הוא מצליח לשתק את הטרף? ארס העקרב מכיל רעלנים (קרדיוטוקים – בלע"ז) שמשפיעים על הלב ומערכותיו, וכן נוירוטוקסים – שמשפיעים על מערכת העצבים (כמו ארסם של חלק נכבד מבין הנחשים). הארס גורם לשחרור מוגבר של מוליכים עצביים, שמשפיעים על מערכות שונות בגוף (זו הסיבה שאותו נער שלקחתי לבית החולים דיווח על כאבים במקומות שונים בגוף).

כאב עז מאוד

 

הסימנים לעקיצת עקרב הם כאב עז מאוד, אודם ונפיחות באזור העקיצה, תגובות אלרגיות מקומיות, התכווצויות שרירים (זוכרים את עקיצת האלמנה השחורה?) כאבי בטן, פרכוסים, בחילות, הקאות, הזעה מוגברת, קשיי נשימה ועוד תגובות בלתי רצוניות. לא כל הסימנים הללו עשויים להופיע בצמוד לעקיצה עצמה, אך במקביל, יש חשיבות עליונה לטיפול מידי של פרמדיקים – אם ניתן, ופינוי לבית החולים.

חשוב שנדע, ברוב המקרים למרות הכאבים העזים והחדים, הנעקץ אינו נמצא במצב של סכנת חיים, אך מכיוון במרבית המקרים לא נדע לזהות מי הוא העקרב העוקץ, לכן, תמיד, חשוב להתנהג בהתאם לכללים ולהתפנות מהר ככל הניתן לבית החולים.

עד להגעה לבית החולים חשוב להרגיע ככל הניתן את הנעקץ, לקבע את האיבר הפגוע ואם ניתן לקרר אותו. אין להשתמש בחוסם עורקים בכל מקרה או חס וחלילה למצוץ את הארס. צלמו את העקרב כדי להקל על הזיהוי. 

 

הפריה חוץ-גופית

 

מה בעצם עושים העקרבים חוץ מלעקוץ בני אדם? ובכן, כמו אצל מרבית בעלי החיים האחרים, הם מאוד רוצים להתרבות. המפגש בין העקרב הזכר לעקרבה הנקבה – הוא מעניין מאוד.

בעונת הרבייה, החל מן האביב ועד שלהי הקיץ, יוצא העקרב הזכר ממקום מושבו תחת אבן, או קליפת עץ או מחבוא אחר, כדי לצוד ציד ולחפש בת זוג. הוא מתקדם בצבתות פשוטות קדימה מוכן לתפוס כל יצור קטן שיפגוש. במקביל, הוא נע במעגלים הולכים וגדלים ואם יפגוש במקרה נקבת עקרב בת סוגו, הוא אמור לזהותה תחילה על ידי הרעדת גופו.

במהלך החיזור, יש עקרבים המשמיעים קולות, ויש הסובבים את הנקבה במעין ריקוד מעגלי. על הנקבה מוטל אז, על פי מנהגי העקרבים, להיות שקטה ורגועה ולא לנוע בכלל, כדי שלא לקלקל את הטקס. אם תנוע יפסיק הזכר לחזר אחריה. אם אכן תישאר רגועה יתקרב אליה הזכר ויגע ברגליה ובצבתותיה וזו עדיין תשמור על רגיעה מוחלטת ולא תנוע.

משנענתה הנקבה לחיזורי הזכר, ייצאו השניים למסע זוגי שיימשך דקות עד שעות. יתכן שייצאו אף במחול משותף שתכליתו למצוא פינה מועדפת לשלב הזיווג הבא. בשלב זה יבחרו במשטח אבן שאותו יקפיד הזכר לנקות. וכאן הם פונים למהלך שניתן לכנותו – הפריה חוץ גופית.

בהזדווגות מרים הזכר את צבתות הנקבה, שניהם מתרוממים יחדיו, ומאיבר המין של הזכר נשלף תיק זרע דק וגלילי שנדבק למשטח האבן הנקי ומתייבש מיד. אז מנחה הזכר את הנקבה לכיוון נרתיק הזרע כך שייכנס היישר לפתח המין שלה. כשהדבר הושלם הוא עוזב ומסתלק. שלא כמו אצל עכבישנים רבים, הנקבה לא תפגע בו.

הזרעים מתפתחים בגוף הנקבה במשך כחודשיים, ואז, משריצה העקרבה עקרבונים זעירים המטפסים מיד לאחר ההשרצה על גבה. מספר העקרבונים עשוי להגיע מאחדים ועד לעשרות רבות. הנקבה תישא אותם על הגב עד להתנשלותם הראשונה, שאז יוכלו לגדול יותר, ולעזוב את האם. יש סוגי עקרבים שבהם הקשר בין האם לוולדות עשוי להימשך זמן רב.

 מי שגילה וצפה בתהליכי ההשרצה בארץ היה המומחה לעקרבים פנחס אמיתי, ולמעוניינים להרחיב נציין את ספרו "זהירות עקרבים", שראה אור במהדורתו הנוכחית בשנת 1996 (הוצאת מודן).

 

העקרבים המסוכנים

 

ולמעוניינים להוסיף מידע בתחום העקרבים המסוכנים יותר בארץ, הרי הם כאן לפניכם:

  1. עקצן צהוב – עקרב צהוב מצוי – נמצא בכל ארץ מלבד בכרמל בחולות החוף ובעמקים. הוא מבין היותר מסוכנים לאדם בעולם כולו.

  2. קטלן עב צבתות – נמצא בכל הארץ, מסוכן לחיי אדם גם הוא.

  3. קטלן דו גווני – נמצא בשפלה (אצלנו) בנגב ובבקעת הירדן – יכול גם הוא לסכן חיים.

  4. קטלן עברי – בשפלת החוף, בנגב ובאזור ים המלח – עקיצתו מהווה סיכון בינוני עד גבוה.

  5. שחרן יהודה (עקרב שחור יהודה) נמצא בחבל הים תיכוני, סיכון נמוך אך כאבי עקיצה עזים עד מאוד. (וזה כנראה העקרב שעקץ את החניך שלי בסמינר...).

 

זהירות עם אבנים

 

  1. ראשית – עקרבים יכולים להיכנס גם לבתינו! במיוחד אם אנחנו חיים בדירת קרקע ובמיוחד – באזורים כפריים. הם מסוגלים למשל לטפס על משקופים בתוך הבית וכך ליפול לרצפה ממרום בכל פינה. אז יש לתת את הדעת לכך שנוכל לגלות עקרב גם בבית

  2. בשטח – אין להרים אבנים, וכשמרימים, לעולם לא לשלוח אצבעות אל מתחת לאבן.

  3. אם לנים בשדה, בבוקר, לפני נעילה להפוך ולנער את הנעליים.

  4. לנער את השמיכות בטרם קיפולן.

  5. להפוך את שק השינה ולנערו.

וליוצאים לטייל ברחבי ארצנו - טיול נעים. זיכרו, שבסוף בסוף, רק מעטים אכן נעקצים.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

תמונות גיל שעני

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?