שירי החיילים: שוביניזם, גסות, אלימות ופריקת עול
מחקר חדש בחן טקסטים של מאות שירי חיילים לאורך למעלה מ-60 שנה. החוקרת: השירים רוויים באלימות מילולית, בזעם, בתוקפנות כלפי נשים ובהשפלה
"שירי החיילים", אותם שירים עממיים ששרים החיילים במהלך שירותם הצבאי, מציגים לאורך כל שנות קיום המדינה את הדימוי של הלוחם הגבר, כדימוי דומיננטי ובעל השפעה ואת דמות האישה, כאובייקט שליטה שתפקידו לשרת את המנגנון הצבאי הגברי, כך עולה ממחקר חדש שביצעה ד"ר חיה מילוא מאוניברסיטת חיפה. "למרות השינויים החברתיים הגדולים שעברה החברה הישראלית, דימוין של החיילות לא השתנה כמעט במהלך כל שנות קיומו של צה"ל", אמרה ד"ר מילוא.
המונח שירי חיילים, מתייחס לשירי עם קצרים, המתחברים על ידי החיילים עצמם, בדרך כלל על בסיס פזמונים מוכרים. במחקר החדש שנעשה במסגרת עבודת דוקטורט ונערך בהנחיית פרופ' חיה בר יצחק מהחוג לספרות עברית והשוואתית, בחנה ד"ר מילוא לא פחות מ- 683 שירים כאלה, שהתחברו משנת 1940 ועד לשנת 2008 . החוקרת הבחינה במחקר בין "שירי חיילים", שהתחברו על ידי חיילים-גברים ו"שירי חיילות", שהתחברו על ידי חיילות-נשים. המסקנה הראשונה והמפתיעה של החוקרת היא, שלמרות שנראה כי מדובר בשירים "פשוטים ופשטניים", מדובר בטקסטים מורכבים, בעלי תחכום לשוני (תחבירי וסמנטי) ומורכבות רעיונית.
אקלים של מין ואלימות
כאמור, מהמחקר עולה כי למרות השינויים הרבים שהתרחשו בחברה הישראלית בכל הקשור למעמד האישה, שירי החיילים לאורך שבעה עשורים לא מראים שום שינוי: בשירים אלה המודל הגברי של הלוחם הוא עדיין המודל הדומיננטי, בעל העוצמה ובעל ההשפעה הגדולה ביותר, הן עבור גברים והן עבור נשים.
בשירי החיילות, לעומת זאת, לא נמצאה לו מקבילה של מודל נשי דומיננטי. דווקא משירי החיילות עולה, כי הנשים עצמן רואות במודל הגברי של הלוחם מודל לחיקוי, בעיקר עבור לוחמות. עבור אחרות, הדימוי הנשי המוחלש שעולה מהשירה, רק מזרז אימוץ של אותם סטריאוטיפים שליליים על נשים.
לדברי החוקרת, מגמה זו מתעצמת דווקא ככל שתפקידי לחימה ופיקוד נפתחים יותר ויותר לנשים, כשכניסתן של נשים למקצוע הלחימה הביא להקצנת הדימוי הנשי בשירי החיילים, "תגובות רוויות באלימות מילולית ובזעם נמצאו בעיקר כלפי נשים התופסות בצבא עמדות כוח ושליטה", ציינה ד"ר מילוא. לדוגמא שירים המציגים אונס של קצינה כעונש, כ"טריפ של כוח" וכטקס של השפלה (ראו השיר בנספח – שיר מספר 1 ו- 4 ).
"השיר יוצר אקלים שבו מין ואלימות נכרכים זה בזה כתגובה מובנת, אם לא לגיטימית, של הלוחם הנוקם הנמצא 'מעל החוק', ואווירה חברתית שבה איום בטרור מיני ובתוקפנות מינית נתפסים כלגיטימיים במסגרת השיח הגברי הצבאי. הסכנה בשירים אלו, נובעת מכך שהיות שהצורה המוזיקלית נחשבת כבידור, היא מבודדת מהגבלות מוסריות או תרבותיות הקשורות בשיח מילולי", ציינה.
ביטויי שנאה כלפי סמכות
מגמה נוספת שמצאה ד"ר מילוא, היא שבעשור האחרון קיימת מגמה של הקצנה והחרפה בביטויי האלימות כלפי סמכות. לדבריה, איחולי מוות, שריפה, מחלות או נכות קשה הנגרמת מאלימות פיזית, הינם חלק ממסכת הקללות הנשמעת כדרך שבשגרה כלפי סמכות בלתי אהודה ולעתים המרירות והשנאה כלפי הסמכות גולשת למסכת של תגובות אלימות, מילוליות ופיזיות, בעיקר כתגובה למצבי עימות או כתגובה לעלבון אמיתי או מדומה (ראו שיר 2 ו- 3 ).
"שפת השירים בוטה, אלימה, מוחצנת ונטולת עידון, מביעה את התחושה של הלוחמים שהם 'מעל החוק' או 'מחוץ לחוק'. השימוש באלימות אינו מוגבל לאויב בלבד והוא בא לידי ביטוי בעיקר ביחסם של הלוחמים כלפי ה'אויב מבית'. במונחים פרוידיאנים, שירי הצבא הרשמיים הם השירים שמהווים את המצפון של החברה הישראלית לאורך השנים. שירי החיילים לעומת זאת, ממלאים את תפקיד התת מודע – בשירים אלה קיים החופש לספר גם את מה שמוכחש ולא מסופר בצורה גלויה", סיכמה ד"ר מילוא.
שיר מס' 1
"אנסנו עוד אחת קצינה"
[גבעתי, לחן עממי, אחד שר שורה מהשיר והיתר חוזרים אחריו]
"....אאא.... אנסנו עוד אחת קצינה
אנסנו את הבת זונה
הלכה הלכה התלוננה,
התלוננה במשטרה,
וברובאית חקירה,
וברובאית נפקדים,
ברובאית עריקים
ורובאית סמים קלים
ורובאית סמים קשים,
וכולי כולי עצבים
כולי כולי עצבים,
הלב רועד מעצבים"
שיר מס' 2
"שהקצינים ימותו"
(שריון, קורס קצינים)
"ותו..תו..תו שהקצינים ימותו
שבה"ד 1 יישרף ויעלה באש
ואל..אל..אלה שיכנסו לכלא
ותוק..תוק..תוק
שיקבלו שיתוק".
שיר 3
"בפלוגה, יש מכות ודקירות"
[ גולני, על פי המנגינה של "הלב" (מרקו)]
"ביום אחד, ביום בהיר
פנה אלי קצין צעיר,
קצין צעיר ובן זונה
שזרק איזו מילה.
ובפלוגה, כמו בשכונה
יש מכות יש גם דקירות
מי יגיש לו את העזרה
על הסכין שבריאה
הלאה לתל השומר
שמה הוא כבר לא יתעורר
כבר שנה הוא עם המכונה,
והכל בגלל איזו מילה,
אחר כך שואלים:
מדוע נדקרים,
שלא יתעסקו עם מסייעת בחיים!"
שיר מס' 4
לזרוק את הבוגדת לעזה
השיר 'על כל אלה' המספר אודות בגידתה הכואבת של חברת הלוחם הזונחת אותו לטובת גבר אחר זכה למספר הגדול ביותר של נוסחים. נראה שלכל יחידה לוחמת בצה"ל יש גרסה לשיר זה.
[צנחנים, על פי המנגינה "על כל אלה", נעמי שמר]
"כבר שנים היינו יחד, הייתה לנו אהבה
סיימנו ת'בצפר התגייסתי לצבא.
וביום ראשון בבקו"ם, כשאמרתי רק קרבי
ובתוך תוכי ידעתי שתמיד תהיי איתי.
וביום שלך הודעתי, שאני סוגר שבת
לא הייתה לך סבלנות זרקת אותי קיבינימט!
על כל אלה!
על כל אלה!
שזורקות ת'לוחמים
צריך לזרוק אותן לעזה
שיהיו זונות של ערבים
כשחזרתי אז הביתה , ושמעתי ת'בשורה,
שמצאת לך איזה ג'ובניק, או סמרטוט מהקריה.
שחוזר כל יום הביתה, ועושה שם בית זונות
וכשהוא טוחן אותך, אני טוחן שמירות.
על כל אלה!
על כל אלה!
הג'ובניקים הבני זונות!
צריך לחתוך להם את הזין
שלא יגעו בבחורות!
כבר עברה שנה וחצי, ועדיין עוד טוחן!
לפחות לא איזה ג'ובניק או מ"צ מזדיין.
ואותך כמעט שכחתי, והכול כבר נעלם
וכמו שנאמר יש עוד הרבה דגים בים.
על כל אלה!
על כל אלה!
הג'ובניקים והזונות!
תזכרו שאני חי"רניק
שומר עליכם בלילות"
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?