דלג לתוכן העמוד
יום שני, 19 בנובמבר 2018
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

שירת קודש של נשים יהודיות בג'רבא

ספר על שירת הקודש של נשים בקהילה היהודית העתיקה באי ג'רבא, מנתץ את המיתוס ששירת הקודש היא נחלת הגברים בלבד

"שירת הנביאים", ספרה של ד"ר מרים גז-אביגל, עוסק בתיעוד וניתוח שירת קודש של נשים יהודיות מהאי ג'רבא שבתוניסיה. השירה היא סוגה ספרותית נדירה, המכונה בערבית – יהודית 'ג'נא נביין', ובתרגום "שירת הנביאים". שירה זו נחשבת בעיני נשות הקהילה, כבעלת ערך רב והיא מושרת באירועים דתיים של נשים, אבל וימים טובים.

הספר מוכיח ששירת הנשים, היא שירת קודש לכל דבר ומנתץ את המיתוס המקובל, שהגדיר כשירת קודש את שירתם של הגברים בבית הכנסת ואילו את שירת הנשים, כשירת חול ופחות יוקרתית.

קהילה עתיקה

יש לציין כי הקהילה היהודית באי ג'רבא, נחשבת אחת הקהילות היהודיות העתיקות והשמרניות ביותר, ששימרה מנהגים ארצישראליים כמעט ללא הפרעה במשך אלפי שנים. ההתיישבות היהודית באי ג'רבא, החלה ככל הנראה כבר במאה ה- 6 לפנ"הס, זמן קצר לאחר חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס. המתיישבים היהודים מיוחסים לשבט זבולון ששכן באזור צור שבלבנון והגיעו לאי, ככל הנראה, יחד עם ההתיישבות הפיניקית.

הרמב"ם, שביקר ככל הנראה באי במהלך מסעו לארץ ישראל במאה ה- 12 , מתאר באיגרת המיוחסת לו, כי הקהילה היהודית משמרת מנהגים עתיקים ואינה נוהגת לפי מנהג תורה שבע"פ. "...כדמות הקראים הכופרים בתורה שבע"פ ואין אצלם זכות מוח כלל בכל עסקיהם בתורה ובמקרא ובתלמוד, ולא בהיותם דורשים באגדות ובהלכות".

חוקרים שביקרו לאחרונה באי, מתארים את הקהילה היהודית שבו, כ"הקהילה היהודית היחידה בעולם המוסלמי שאוכלוסייתה ממשיכה לגדול, היא גם היחידה השומרת על מסורות עתיקות המשמרות את ניחוחה של ארץ ישראל".

מבט נשי

"שירת הנביאים" מציג את השירה כחלק בלתי נפרד מן ההווי ומאורח החיים היום יומי וחלק מזהותם של נשות האי. הספר מנתח את השירה על מסורותיה וחידושיה, סוגיה ותכניה, מקצביה ותבניותיה, לחניה ותוויה והוא אחד המפתחות להבנת שירת הנשים ביהדות בכללותה.

מחברי שירת הקודש של הנשים הם עלומי שם, המנגינות קלות לזכירה ולרובן דפוס צורני אחיד. השירה נתחברה מתוך נקודת מבט נשית והדמויות הנשיות מוצגות בה באופן ברור כעצמאיות, פעילות, חכמות יפות וטובות. שירת הנשים זו, הועברה מדור לדור בעל פה ויתכן כי השרות הן הדור האחרון למסירת שירה זו.

ספרה של ד"ר גז-אביגל, הוא ראשון מסוגו בספרות היהודית, המציג שירת קודש של נשים, שעד למחקריה, לא היה ידוע על קיום סוגה זו ולסברת החוקרת, סוגה זו קיימת גם בקרב קהילות אחרות, אך לא קיבלה את המקום הראוי לה.

המחברת ד"ר מרים גז-אביגל, ילידת ישראל, בת להורים יוצאי ג'רבא תוניסיה, מרצה במסגרות אקדמיות וחברתיות בנושאי תרבות חינוך ופילוסופיה, יו"ר מועצה של נשים ומעורבת ביוזמות חברתיות לקידום האישה בישראל.

ניתן לרכוש את הספר בפניה למחברת ד"ר מרים גז-אביגל, בדואר האלקטרוני:

gez-avigal@bezeqint.net

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?