דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 06 ביוני 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

שיר שחרור

השחרור השחור שמקפץ לו על הדשא שתחת חלוננו יכול להיראות כעורב קטן, אך האמת היא שאין ביניהם כל קשר משפחתי. הנה סיפורו של השחרור האוהב לזמר ולשיר

שירה עריבה ונעימה לאוזן. שחרור (זכר)

למי שאינו מתמצא בעולם הצפרות, השחרור השחור שמקפץ לו על הדשא שתחת חלוננו יכול להיראות כעורב קטן, אך האמת היא שאין בין השחרור לבין העורב כל קשר משפחתי.

השחרור בולט הן בצבעו השחור מקצה ראשו ועד לקצה זנבו, במקורו הצהוב ובטבעת הצהובה המקיפה את עיניו. משראינו ציפור שכזו והיא ברוב המקרים צמודה לאדמה תוך שהיא מחטטת הן במקורה והן ברגליה בתורה אחרי מזונה, נדע שזהו שחרור זכר. בת זוגתו, ה"שחרורה", איננה מתהדרת כמוהו בחליפה השחורה והבוהקת וצבעיה דהויים משמעותית משלו. עיקר גופה חום אפרפר וכך גם מקורה, אך היא זהה לו הן בממדיה והן בהתנהגותה.

השחרור נמנה על משפחת הכיכלים, והוא נפוץ על פני כול אירופה, צפון אפריקה ובאסיה – עד סין שבמזרח יגיע. בארץ מצוי זן השחרורים הנפוץ למן תורכיה, דרך לבנון וסוריה, עירק ופרס.

 

מהכפר אל העיר

אין לי ספק, שאם מקום מגוריכם הוא בשפלה או בהרים, כבר נתקלתם בשחרור ולא פעם אחת. היום השחרור הינו בן לוויתנו בכפר ובעיר, במטע ובחורש, וגם בחצר הבית, בתנאי שתהיה מוקפת בחגורת צמחייה עבותה שמספקת לו מסתור.

אבל לא כך היו פני הדברים בעבר. אליעזר שמאלי כותב בספרו ציפורים בישראל: "משך שנים רבות היכרנו כולנו את השחרור כאורח המגיע אלינו לחורף בעיקר. בין החודשים חשוון ושבט היו מזדמנים במטעים ובגינות הנוי שברוב חלקי הארץ זכרים שחורים רבים ונקבות חומות מעטות. ראינום מדדים בין עצים ושיחים ענפים, מנקרים בשכבות העלים שנשרו וברקבובית ומעלים חרקים שונים לפרנסתם... מאין באים אלינו אורחים שחורים אלה לעונת החורף? ...יש שיורדים אלינו כנראה מן החרמון והלבנון המתכסים שלג רב בחודשי החורף ומקפיאים בקור את כול אשר נשמה באפו. לימים נתברר שגם השחרור האירופי בא אלינו בעונת הגשמים...בנובמבר 1959 מצא פרדסן מבנימינה במטעו שחרור מת שנשא על רגלו טבעת אלומיניום ועליה הכתובת – מוסקבה מספר 230781".

אני יכול להוסיף שבשנות התשעים נמצא בירושלים שחרור שנטבע באוקראינה, ואילו שחרור שנטבע בישראל נמצא בקיץ 1991 בקפריסין. אלו כמובן הוכחות ברורות על מציאותם בארצנו בחורף של שחרורים המגיעים לחרוף אצלנו מאירופה הקרה וחוזרים לשם בקיץ.

אבל זהו בהחלט רק חלק מהסיפור שכן, השחרור כפי שידוע מזה שנים רבות, הינו ציפור יציבה בארצנו העושה כאן את כול מחזור חייה. כבר חוקר הטבע, הכומר הסקוטי הנרי בייקר טריסטראם, כתב בספריו במאה ה-19 שהשחרור מקנן ודוגר בארץ ישראל.

התהליך שעבר על השחרור באירופה דומה לתהליך של השחרור גם בארצנו. בגרמניה, למשל, היה ידוע במאה ה-19 שהשחרור הוא ציפור יערות וחורשים ותושבי הערים כלל לא הכירוהו. והנה, כבר לפני עשרות רבות של שנים, "גילו" השחרורים שם את מרחבי המטעים והחורשות שנטעו בידי אדם, ונדדו מהיער והחורש הטבעי ממש לתוככי הכפרים והערים.

בארץ, התגורר השחרור בחורשים הטבעיים של האלון והאלה, הלבנה והעוזרר, בגבעות שפרעם, בגליל התחתון, בכרמל וגם בהרי יהודה. מספר שמאלי: "באיחור של מאה שנים בערך, נתחולל הפלא הזה גם בישראל. מאז קום המדינה שינה גם השחרור הישראלי את טבעו. עזב את החורש הטבעי, חדר לשפלה ולשרון והתחיל לקנן במטעים".

מן המטעים המשיכו השחרורים לחדור עמוק פנימה לתוככי סביבת מגורי האדם וכיום הם מלווים אותנו בתחומי מגורינו בכל הארץ, מצפון לדרום, ממערב למזרח כשהם משמיעים את זמרתם הנעימה.

נבחר לציפור הלאומית של שוודיה. שחרור (זכר)

מסתתר בסבך

כאמור, השחרור איננו עורב קטן, אז מה הוא באמת כן? ובכן, השחרור הוא ציפור שיר ששירתו נעימה וערבה לאוזן והוא נמנה על משפחת הקיכלים. אורכו סביב 25 ס"מ ומוטת כנפיו כ-40 ס"מ. משום שכנפיו קצרות הוא לא מיטיב לעוף, ותעופותיו הן קצרות וצמודות למדי לאדמה. כנגד זאת, הוא מיטיב להלך ולקפץ על רגליו היציבות והחזקות.

כאשר יוצא השחרור לחצר או לשטח הפתוח, וכאשר הוא מדלג על פני האדמה תוך שהוא מחטט ברגליו ומנקר במקורו בתורו אחר מזונו, תמיד יקפיד לשמור על טווח מרחק קצר מן הסבך הקרוב, לשם יתעופף בהשמיעו צריחת אזהרה כול אימת שאורח לא קרוא יחרידו ויבהילו. משהגיע לסבך ימהר וייבלע בתוכו כאשר צבעו השחור של הזכר או החום של הנקבה, מאפשרים להם להיעלם בין הענפים, לראות ולא להיראות עוד.

בקרב השחרורים הבוגרים אין כול קושי להבדיל בין הזכר לנקבה, אך בקרב הגוזלים זה יותר קשה, משום שכאשר הם עטויי נוצות צבעם דומה לצבע החום של הנקבה, רק דהוי יותר וחזם מנומר כתמים כהים.

השחרור הינו בעל אופי חשדן וחששן. על כן הוא מקפיד להימצא תמיד בקרבת הסבך אליו יוכל להתעופף במהירות ולהיבלע ולהעלם בתוכו.

את מזונו הוא מחפש בעיקר באדמה לחה, בינות לעלים שנשרו, בין העשבים ואף בדשא הקצוץ. הוא תר אחרי חרקים ותולעים וידוע במיוחד במיומנותו בתפיסת שלשולים המצויים באדמה. ראובן ענבר בספרו "ציפורי ארץ ישראל" מתאר זאת כך: "השחרור מצטיין בטכניקה מיוחדת להוצאת השלשול בשלמותו מן האדמה מבלי לבתר אותו. כשהוא רואה שלשול בולט מן הקרקע, הוא אוחזו בקצהו במקורו, מושך אותו קצת וממתין (בסבלנות – מ.ח) עד שהשלשול מרפה את אחיזתו בקרקע. ואז הוא מושך את השלשול שנית ומרפה שוב וחוזר חלילה עד שהוא מצליח להוציא את השלשול בשלמותו מן האדמה".

מיומנות נוספת יש לשחרור באכילת חלזונות. את השבלול הקטן הוא בולע בשלמותו, אך כאשר מזדמן לו חילזון השדה, הוא יודע לאחוז בקונכייתו הקשה ולהכות על באבן עד שהיא מתפצחת והוא יכול ליהנות מהמעדן שבתוכה, כאדם האוכל מאכלי ים...

לא רק על שלשולים וחלזונות חי השחרור. הוא אוכל תולעים וזחלים, גלמים וחיפושיות ומנגד – פירות שונים, חלקי צמחים ועוד. כשהוא תר אחר מזונו הוא משתמש הן במקורו והן ברגליו. באלה הוא משליך את העלים לצדדים ובמקורו הוא נובר באדמה. מדי פעם הוא נושא את ראשו ומביט מן הצד, כדי לבחון האם נחשף לאיום כלשהו.

 

סרנדה לבת הזוג

לשחרור מגוון קולות עשיר והוא ידוע בזמרתו העריבה במיוחד בימים אלה של סוף חורף טרם האביב. אפשר לראותו ניצב על ענף על איזו אנטנה כשהוא שר ומשורר עוד ועוד, ממש סרנדה. אולי נוכל לגלות איזו שחרורית חומת מראה הניצבת לרגלי השיחים ומאזינה לשירתו, ואולי אף תיאות לו. אלא שלא לכול אחת ואחת הוא יזמר וישורר כך. השחרורים הם לרוב מונוגמיים ושומרים על נאמנות לבת הזוג לכול חייהם – ואל ייקל הדבר בעיניכם, נמצאו שחרורים שחיו בטבע עד עשרים שנה!

בבוא העת תבנה הנקבה את הקן. נראה שהיא המומחית לדבר והיא תעסוק בכך כשבוע ימים. היא תבנה אותו תחילה מעשבים יבשים, קני קש ושורשים יבשים. בעולם המודרני היא תוסיף לעיתים חוטים, צמר ואפילו רצועות פלסטיק. אלא שלא די בכך. מסתבר שהבנאית נוהגת לחזק את הקן בטיט וטיח. היא מערבבת רוק עם אדמה ובעיסה היא מורחת את קני הקש וכך, כשהיא שוזרת אותם זה בזה כאשר מתייבש ה"טיט" שיצרה תצא סלסלת הקן מחוזקת ואולי נעימה יותר למגע. קוטר הקן עד 20 ס"מ וגובהו סנטימטרים אחדים.

הנקבה תטיל בקן כארבע ביצים, והיא תהא זו שתדגור מרבית הזמן כאשר הזכר שומר עליה. יתכן שבשעות הצהריים תצא לחפש מזון ואז יחליף אותה הזכר בדגירה. הדגירה נמשכת כשבועיים, ובשבועיים שלאחר הבקיעה ישהו הגוזלים בקן. נראה שבמרבית המקרים לא מסתפק זוג השחרורים במחזור אחד של גידול גוזלים ולאחר המחזור הראשון יבוא שני ולעיתים אף שלישי – עד לסוף הקיץ.

מראה חביב בו נתקלתי לא פעם בחצר ביתי הוא של שחרור ושחרורה בוגרים כאשר אחרי כול אחד מהם רודף צמד גוזלים הדורשים בקולי קולות ובהרעדת כנפיים – "אוכל!".

עד שלושה מחזורי גידול בעונה. גוזלי שחרור

האויבת החדשה

כיום על השחרורים להישמר מכול משמר מהאויבת החדשה שצצה בשנים האחרונות בארצנו – המינה. ציפור זו אמנם איננה גדולה מהשחרורים, אבל ידועה ביכולתה להתקבץ בכנופיות תוקפניות וחמסניות, הפוגעות בשחרורים ומרחיקות אותם ממרחב המחיה שלהם. על כן, היכן שיש הרבה מינות נראה פחות שחרורים.

ולסיום, למרות שאינו "מלך היופי" נבחר השחרור לציפור הלאומית של שוודיה. ולחובבי מוסיקת הפופ, הביטלס חיברו שיר בשם – BLACKBIRD (ציפור שחורה, או בקיצור – שחרור), שנעימתו הייתה אמורה לחקות את זמרת השחרור.

עכשיו, כשלמדנו להכיר טוב יותר את הזמיר שחור המראה הזה שהחליט להעדיף את אזור מחייתנו שלנו על פני החורש הטבעי מקום משכנו בעבר, הבה ונביט היטב ימינה ושמאלה ונוכל גם אנחנו לעקוב אחר מעשיו ואף להאזין לקול זמרתו.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?