דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 14 בנובמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

שיר שלושת הדרכים

בלהקת "עלמא" יש שלושה מוסיקאים שמתחברים להרמוניה אחת. הסיפור המרתק שלהם כולל מפגש הזוי בספרד, איחוד מפתיע בירושלים ורומן מרגש באולפן. אליאב: אנחנו מקיימים בפועל משהו שעל פניו יש בו הרבה סתירות

"היה שלב שחשבנו לפרק את הלהקה על רקע מתחים רוחניים”. מימין לשמאל: אליאב, אברהם ורעיה (צילום: אירית הורביץ)

במטה יהודה מתגוררים חברי להקת "עלמא", בני הזוג אברהם ורעיה מוסקל, המתגוררים במושב נחושה, אליאב אובל-נאמן המתגורר במושב מטע. הלהקה פרצה לתודעה הציבורית עם אלבומם הראשון, "מעל מה שאנחנו" (2007), שהפך לתופעה חוצת מגזרים שצברה קהל רב (מעל 14 אלף עותקים). הם מגדירים את המוזיקה שלהם כמוזיקת פולק עברי מקומי המלווה בהשפעות של הטבע הסובב של הרי יהודה ועמק האלה.

בימים אלה, במהלך ההקלטות של אלבומם השלישי, נפגשנו בסלון בית משפחת מוסקל בנחושה, על כוס תה מרווה. כל אחד מהם הוא סיפור שנפגש בסיפור חברו, במעין סנכרון מושלם והרמוני. לזמן קצר זכיתי להצטרף למסע היצירה המרתק שלהם.

יצאתי נפעמת ממפגש שופע אהבה, קבלה, פתיחות, הקשבה וכבוד, עם שלושה מוסיקאים שיצרו גשר בין עולמות, עם קשר פנימי-נשמתי שיוצר מוזיקה מופלאה.

נוכחים

אליאב אובל -נאמן, בן 37 , נשוי לורד, מתגורר במושב מטע, אב לשני בנים בני 9 ו-5 . האחד לומד בבית ספר 'קרוב' בצור הדסה והשני בגן במושב מטע. מורה ליוגה ולגיטרה, מפעיל את 'מרכז היוגה במטע' יחד עם רעייתו, אף היא מורה ליוגה.

אברהם ורעיה מוסקל, בני 40, מתגוררים במושב נחושה, הורים לשני בנים בני 7 ו-3, הבכור לומד בבית ספר 'האלה' והשני בגן בנחושה. רעיה מלמדת מוזיקה בבית ובקונסרבטוריון ואברהם עובד בצביעה אמנותית.

קורותיהם

אליאב: "גדלתי בירושלים, אני ירושלמי כל חיי, בוגר תיכון האקדמיה למוזיקה. מירושלים הגענו הישר להרי יהודה. ורד ואני נטענו את ביתנו במטע, אוהבים את המקום, כשהגענו לשם הרגשנו מיד שזה זה".

אברהם: "נולדתי בבני ברק למשפחה שהייתה שייכת לחסידות ויז'ניץ". אברהם גדל בחיידר ובישיבות של החסידות עד שבגיל 16 החליט לפרוש מהעולם החרדי, למד בתיכון בתל אביב, ולאחר מכן שירת בצבא. "עברתי תהליך של ניתוק מהעולם הדתי".

רעיה: "גדלתי בגבעת שמואל בבית מסורתי, בוכרי ספרדי, בוגרת בית הספר למוזיקה רימון".

המפגש

המפגש בין השלושה כאילו לקוח מסרט מבוים היטב.

אליאב: "בשנת 2000 נסעתי לגרנדה בספרד אחרי הצבא, ללמוד גיטרה פלמנקו. יום אחד הלכתי ברחוב וראיתי בחור שיושב ומנגן ברחוב, לבוש בטוגה יוונית עם כתר של ענפי זית על הראש, שיער ארוך. הסתכלתי עליו, היה נראה לי ישראלי, לא הייתי בטוח, הוא היה פסל חי, כזה שזורקים לו מטבע ומתחיל לנגן, זרקתי לו מטבע והוא ניגן. שאלתי אותו מאיפה הוא באנגלית, והוא ענה: ישראל. זה היה יום שישי אחרי צהריים, הוא הזמין אותי לעשות קידוש, היינו שבועיים יחד ובצער רב נפרדנו".

אברהם: "רציתי לעשות כסף, ניסיתי לעבוד בכל מיני עבודות ולא הצלחתי, והפכתי לפסל מנגן, בלילה כשנפגשנו עשינו קידוש ושרנו שירי שבת".

אברהם: "הנסיעה הזו לספרד שינתה לי את החיים. לפני שנסעתי ביקשתי עצה מאדם רוחני והוא אמר: תיסע, יש שם משהו מאוד מאוד חשוב שיקרה לך. נסעתי ופגשתי את אליאב. אחרי שחזרנו לארץ, במפגש הראשון שלנו פגשנו את רעיה, שני הדברים הטובים שקרו בחיי זה אליאב ורעיה, 16 שנה אחרי אנחנו יושבים פה. המפגש המשותף שלנו הראשון היה כל כך עוצמתי ששינה את חיינו".

אליאב: "שנתיים אחר כך נפגשנו בירושלים אחרי הרבה זמן שלא התראינו בבית של חברים ואז רעיה הגיעה לשם. זו הייתה פעם ראשונה שפגשתי את רעיה. באתי לשם עם גיטרה, אברהם הגיע עם הסאז (כלי מיתר תורכי), רעיה ניגנה אז על אקורדיון. ניגנו שלושתנו ואחרי שעה אמרתי: בואו נקים להקה. היה חיבור חזק, חיבור נשמות, היה משהו בצליל שהיה מחובר".

רעיה: "נפגשנו פעמיים-שלוש בשבוע וזה היה כמו תרפיה בשבילנו. פשוט יושבים ומנגנים שעות. עוד לא שרתי, לקח זמן עד ששרתי...היו לנו הרבה ניגונים. חמש שנים זה המשיך ככה בלי שום מחשבה של הרכב או דיסק. הדיסק הראשון התחיל למעשה מניגון לבניָה צוקרמן שנהרג בפיגוע בקו 14 בירושלים בראש חודש אדר תשס"ד, שבוע לפני יום הולדתו השמונה עשרה. לא הכרתי אותו, אלא מעט את אחותו, ובאתי לנחם אותה בשבעה. הייתה שם חוויית געגוע בלתי תיאמן, אדירה, ובאתי הביתה, וניגנתי מיד את המנגינה הזאת, שבדיסק היא נקראת 'ניגון לבניָה'. השמעתי אותו אחר כך למשפחת צוקרמן וכולם מאוד התחברו אליו, ואמרנו שלקראת השנה נעשה להם דיסק עם הניגון הזה. זאת למעשה הייתה ההתחלה של הדיסק. אחר כך ניגון חבר לניגון ואת הדיסק כולו הקדשנו לזכר בניָה. זה ממש דיסק שהוא מעל מה שאנחנו, משהו אחר נשא אותו, הרגשנו שהרבה כוח רוחני נושא את הדיסק הזה, גם הכוח של בניָה, התחלנו מאלף עותקים והיום זה 14 אלף".

אליאב: "בתוך הלהקה מבחינה יצירתית כל אחד הוא ממש חלק משלישיה, אני לא שמעתי על להקות שכולם יוצרים, כולם שרים, כולם מנגנים. בדרך כלל בלהקות יש אחד או שניים שכותבים את החומרים ואחרים הם נגנים, פה כולם שווים".

ברגע שאנחנו מתחילים לנגן הגבולות נעלמים. להקת "עלמא" בחזרה

יהדות ודת

אליאב: "גדלתי בבית דתי אחר, ליברלי, הורי היו חברים בקהילה שוויונית בירושלים, אבא שלי היה בקהילה בעל תפילה וקורא בתורה במשך הרבה מאוד שנים. גדלתי בקהילה עם חינוך דתי אבל פתוח, ינקתי יהדות בבית אבל בצורה אחרת וזו גם ההתייחסות שלי היום, היום גם נוספה היוגה שהיא מאוד משמעותית עבורי כדרך תרגול וגם כדרך רוחנית, וזה שילוב".

רעיה: "התחלתי לחזור בתשובה, בתחילת 'עלמא', ואברהם היה בכיוון השני של חזרה בשאלה. כשנפתחו הלבבות שאלנו את עצמנו איך עושים את זה בכלל? אני חוזרת בתשובה והוא חוזר בשאלה, היינו בשתי תנועות הפוכות, אבל האהבה מצאה דרך. אנחנו מקיימים אורח חיים דתי, שומרים שבת וכשרות, משתדלים להיות מחוברים לדת ברוח".

ההתאהבות

אברהם: "נדדתי בהרבה מקומות עד שרעיה הגיעה. היינו באמצע ההקלטות של הדיסק הראשון, לקחתי את אליאב לשיחה ואמרתי לו: שמע, חביבי, זה קורה! כשהקלטנו את השיר "ראיתי בית", עמדנו במרחק כל כך קטן זה מזו, התרגשות עצומה, היה אפשר לחתוך את האוויר בסכין, עוד שניה והזכוכיות של האולפן היו מתנפצות".

אליאב: "הייתי בשוק לא ידעתי...לא ראיתי את זה, לא שמתי לב. ורד, אשתי, אמרה לי, נראה שיש ביניהם משהו. אמרתי לה, נראה לך...?”.

אברהם: "זה היה לא פשוט בכלל, גם בגלל שהדרכים של רעיה ושלי נעו בכיוון ההפוך וגם בגלל שאנחנו חלק מהרכב".

רעיה: "היינו אחד ליד השני כמה פעמים בעבר. בין גבעת שמואל ובני ברק הפריד בינינו גשר קוקה קולה וגשר עלמא חיבר בינינו, וגם בין כל שאר העולמות. הוא התחיל להילחץ כשהתחלתי שידוכים ..."

אליאב: "זה שהם זוג זה כבר חלק מהחיים ומהשגרה".

החתונה

רעיה: "התחתנו לפני עשר שנים בשדות הארץ בצומת עזקה. הייתה חתונה מדהימה ,שמחה, אנרגיה חזקה, הרבה חברים, 300 אנשים ממש שמחו על החיבור שלנו. אנשים באו עם המון אהבה, באו גם מבני ברק, התחילו בריקודים בהפרדה ואחר כך התחברו".

אלבום שלישי

אליאב: "האלבום הראשון יצא בשנת2007 ,השני ב-2012 והשלישי, המוקלט בימים אלה, ייצא לקראת סוף 2016, מקווים לקראת החגים. באלבום הראשון היו בעיקר טקסטים מהמקורות, באלבום השני קצת יותר חומר מקורי שלנו, ובשלישי חומר מקורי שלנו ברובו, ככה זה יצא. זה לא תהליך מכוון. יצאנו עם פרויקט "הד סטארט" באינטרנט, ואנחנו מציעים לאנשים להשתתף בתהליך ולקבל כל מיני דברים מיוחדים במחירים ממש זולים. הפרויקט מוגבל בזמן וכדאי לא לפספס. המפיק שלנו הוא פטריק סבג, זה הדיסק השני כבר שאנחנו עושים איתו, אנחנו לומדים ממנו הרבה. הוא אומר שהדיסק הזה צריך להיות מאוד זורם. אנחנו חיים באופן מאוד אינטנסיבי ודווקא פטריק שהוא תל אביבי ומבוקש הוא בן אדם סופר רגוע. אני מקבל ממנו הרבה נחת".

רעיה: "יש הרבה מקום של שקט בעשייה של הדיסק הזה. אנחנו בבשלות. הדברים קורים גם באולפן הרבה יותר בקלות מבעבר, עברנו דרך ארוכה".

חלומות

רעיה: "להישאר ביחד גם כהרכב וגם בתור זוג, להמשיך לעשות מוזיקה ושזו תהיה הפרנסה שלנו".

אליאב: "החלום של עלמא הוא חלום גדול של שלושתנו, שההרכב יגיע למלוא הפוטנציאל שלו ושיהיה במקום של כבוד ופרנסה. מרגיש שהחלום לאט לאט מתגשם, גם החלום השני, שלי ושל ורד, מתגשם במרכז היוגה".

אברהם: "להיות אברהם, בעלה של רעיה, עם כל המשתמע מכך, להצליח להיות אברהם מעלמא, שזה מוזיקאי, להתפרנס ממוזיקה, להתחבר לרובד הפנימי שלי ולהיות ממקום פנימי אבא לילדים, חבר לאליאב וחבר של אשתי. זה האתגר בפתח שנות הארבעים".

אליאב: "היום כשיצאתי מהאולפן אמרתי אני רוצה לחיות ככה את חיי, כמו שהמוזיקה זורמת ככה אני רוצה לחיות".

מריבות

רעיה: "בטח שיש".

אברהם: "במריבות הקטנות אליאב ורעיה באותה דעה נגדי".

אליאב: "בטח רבים, זה מאוד אינטנסיבי ואנחנו מאוד שונים".

רעיה: "כשנכנסים לנגן ,כוח הניגון מחבר הכל, אם אנחנו מתחילים לצחוק אנחנו יכולים להיכנס מתחת לשטיח מרוב צחוק, יש לנו גרוב טוב, הרבה אהבה, המון הקשבה, משהו נדיר ביננו".

החלום הוא להתפרנס מהמוסיקה שלנו. להקת "עלמא" בהופעה עם אהוד בנאי

אלוהים

כולם: "בוודאי, יש קונצנזוס".

אליאב: "הסיפור שלנו הוא ההוכחה".

מדד האושר

אליאב: " 9 ,להגיד 10 זה קשה."

רעיה: " 9 ,יש תקופות קשות אבל אני אדם מאושר, מאושרים שיש לנו אחד את השני, מאושרים על הילדים שלנו, מאושרים שעומד להיות לנו דיסק שלישי".

אברהם: "השתכנעתי, אני גם 9, יש לנו אתגרים אבל מגשימים את החלום שלנו".

מסר לעולם

אליאב: "להסתכל על מה שמחבר. היה שלב שחשבנו לפרק את הלהקה על רקע מתחים רוחניים. הם היו במקום של חזרה בתשובה ואני במקום של התעמקות ביוגה. ואז אמרנו, רגע, כל אחד בא ממקום אחר וברגע שאנחנו מתחילים לנגן הגבולות נעלמים. ויש נקודה פנימית שממנה אנחנו באים, שהיא זהה אצל שלושתנו, זה החיבור שלנו. אנחנו מקיימים בפועל משהו שעל פניו יש בו הרבה סתירות".

רעיה: "נשיאת הפכים, אני שרה ואני דתיה, ויש בנו הרבה הפכים. בעולם של היום זה מסר מאוד חשוב, אתה יכול להיות שונה ועדיין להיות ביחד. צריך למצוא את נקודת החיבור, זה מה שאנחנו מביאים, זאת בחירה הרבה יותר מאתגרת וזה מה שאנחנו".

 

הופעה קרובה במטה יהודה, 14/4/16, יום חמישי הבא , מופע אינטימי ביתי, "מרכז היוגה במטע", רחוב האלה 17, הזמנת מקום בסמס בלבד, 052-3847547

 

אירית הורוביץ

Irith2o@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?