שעת ההשכבה של הדררות
חורשת האקליפטוסים הקטנה בסמוך לכביש סואן חושפת בפנינו את אחת התעלומות המסקרנות ביותר של עולם בעלי הכנף
דררות (צילום: פיקיויקי)
לפני זמן מה סיפרתי באחת מכתבותיי על "פגישות" הבוקר שלי עם להקות התוכים הירוקים, הדררות, בעת צעידות הבוקר שלי סביב הקיבוץ. סיפרתי על הופעתן בקבוצות קטנות, בנות פרטים אחדים, או גדולות הרבה יותר, בנות 20-30 פרטים, כאשר הן מעופפות במעוף מהיר ותזזיתי, תוך השמעת צריחות חדות, כאילו הן מעבירות כך מידע ביניהן, ופני כל הקבוצות כולן מופנות לכיוון אחד – מערבה.
הופעת הקבוצות הללו בזו אחר זו, בגבהים דומים, בכיוון אחיד, בתזמון מדויק, רגע לפני זריחת השמש ממזרח, הביאה אותי למסקנה כי המוני התוכים הללו בילו את הלילה יחדיו, במרחק לא גדול מהקיבוץ, ושיערתי כי חניון הלילה שלהם נמצא בחורשת האקליפטוסים, סמוך לתחנת הרכבת של בית שמש ולמבנה של משטרת מטה יהודה. החורשה ניטעה ככל הנראה בתקופת המנדט הבריטי, ועציה צמחו וגדלו והפכו לאקליפטוסים רמי קומה, שמהווים מקום מסתור ומנוחה מעולה לבעלי הכנף.
אני מציין כי שיערתי שכך פני הדברים אך לא ראיתי זאת במו עיני. אך יכולתי לשער בוודאות גבוהה מדוע התרכזו באזורנו כל כך הרבה דררות.
מזון תאווה
לאן יוצאות הדררות במעוף מדי בוקר? למקורות המזון. לעיתים אלה פירות שונים הגדלים במטעים, לעיתים זרעי חמניות הגדלים בשדות הפלחה ולעיתים, פירותיהם של עצים שונים, אפילו עצי נוי הגדלים בחצרנו.
לפני שנים אחדות ניטע בסמוך לצרעה מטע רחב היקף של עצי אגוזי פקאן. וכי יש פרי אהוב יותר על תוכים בכל העולם כולו מאגוזים? אולי, על רקע זה, הגיעו לאזור הסמוך לקיבוץ המוני דררות, שחושקות במאכל התאווה ממטע הפקאן.
והנה הקיץ מגיע לסיומו, ועצי הפקאן הגבוהים, רחבי הנוף ועמוסי הפרי מבשילים לקראת הקטיף הממשמש ובא. ומי הראשונים לחוש את הדבר אם לא הדררות? ומה לדעתכם חושבים על כך אנשי המטע?
תוכי דררות על ענפי עץ אקליפטוס
חניון לילה
לאחרונה התקשר אלי גיל שעני, צלם הטבע המוכשר שצילומיו מלווים כפעם בפעם את כתבות הטבע שלי ושאל:
- מעוז, אתה רוצה לראות כיצד הדררות מגיעות עם ערב למקום לינת הלילה שלהן ?
- בחורשת האקליפטוסים הצמודה לאפיק הנחל ליד תחנת הרכבת – אמרתי.
- כמובן, הוא ענה, תגיע לשם בשבע בערב...
למחרת יצאתי עם ערן, בני, במכונית לעבר המקום כדי להקדים ולהגיע לגשר בזמן, כלומר, דקות ספורות בטרם השעה היעודה. הגענו למקום והתמקמנו.
מסתבר שלא היינו יחידים. ליד הגשר שמעל לנחל, לא הרחק מכיכר הכניסה למושב נחם, התמקמו משפחות חרדיות אחדות לפיקניק, ממש על גדת הנחל. חלק מהמבלים רחצו להנאתם במים הזורמים בנחל – מי הביוב המטוהרים שמוזרמים לערוץ הנחל ממכון טיהור השפכים שורק. זו הייתה תמונה פסטורלית למדי, על בילוי בחיק הטבע במרחק צעדים ספורים מהתנועה השוקקת על הכביש הסמוך.
בעשרה לשבע, הגיע למקום גיל בכבודו ובעצמו עם המצלמה. השמש השוקעת במערב האירה עדיין באור נגוהות.
- אמרתי לכם שבע! ,הוא נזף בנו קלות
- טוב, הקדמנו מעט כדי שלא לאחר.
שעת השכבה
כאשר מחוגי השעון כמעט הצביעו על השעה שבע, הורגשה לפתע המולה גדולה בשמים שמעל לצמרות העצים בחורשה הקטנה. קבוצות-קבוצות של דררות, מהן של עשרות פרטים, הופיעו פתאום בסערת תעופה, חולפות בזו אחר זו מעל צמרותיהן הנישאות של עצי האקליפטוס, וממש בדומה למטוסי קרב, הן צללו ממרום, הקיפו את עצי אקליפטוס בהקפה מלאה כשפניהן מועדות לצמרות העצים, האטו את מעופן ונחתו בזה אחר זה.
כל המהלך כולו לא נמשך מעבר לרבע שעה, למן דקותיים לפני שבע ועד שבע ועשרה. הצלחתי לספור במהלך 12 הדקות האלה 40-50 קבוצות, בגודל ממוצע של כ-20 פרטים, כלומר, מושבת הדררות בחורשת האקליפטוסים הקטנה הזו מונה 700-1000 פרטים !
חישובי תעופה
מהיכן הגיעו הדררות לחניון הלילה? היכן הן בילו את היום שלהן ? ובכן, חלקן הקטן הגיעו מהקיבוץ שלי, צרעה, שלי, שם אני נתקל בהן משך היום, אחרות כנראה מאזור מושב ישעי הסמוך, אך יש שהגיעו ממרחקים גדולים יותר הנמצאים ממערב לחורשה ולהערכתי אלה היישובים: כפר אוריה, טל שחר, משמר דוד, חולדה, יסודות, גדרה, כנות, גן יבנה ועוד.
כדי להגיע מצרעה לאתר לינת הלילה נזקקו התוכים המהירים הללו למעוף הנמשך 1-2 דקות, אך ככל שנתרחק מערבה, משך זמן המעוף יגדל, והיישובים המרוחקים ייאלצו את הדררות לעוף קרוב ל-20 דקות עד לחניון הלילה שלהן.
ברור שכל הקבוצות ידעו במדויק את הכיוון והמסלול אל החניון, אך העובדה המפתיעה היא שכולן הגיעו בפרק זמן קצר של 12 דקות ומכאן שהקבוצות המרוחקות יצאו הרבה לפני הקבוצות שנמצאות בסמוך לחניון. כלומר, הן ידעו לחשב את המועד שבוע עליהן לצאת כדי להגיע ל"שעת ההשכבה" המשותפת של הלהקה.
חניון המשותף
עולה השאלה - מדוע הלהקות המרוחקות מהחניון בכלל מתאמצות להגיע ולחזור אליו מדי ערב? הרי בעלי כנף אלה יכולים למצוא לעצמם חניון לילה אחר, קרבו בהרבה לאזור שבו הן שוהות במשך שעות היום. האם מנהג זה אופייני רק לדררות או גם לציפורים אחרות?
נזכרתי בתיאורו של אחד מראשוני הצפרים וחוקרי הטבע בארץ, המורה והסופר הידוע, אליעזר שמאלי בספרו "ציפורים בישראל", כאשר כתב על הזרזיר המצוי: "כבר בראשית נובמבר עמדנו על התופעה הבאה: ערב ערב, עם שקיעת החמה, נסעו הלהקות הגדולות באופן קבוע מזרחה, ובבוקר, לפני זריחת החמה, חזרו הלהקות בסדר ובקביעות ממזרח למערב. ביתר דיוק: לפנות ערב באו להקות זרזירים עצומות מצד חיפה והכרמל ופנו מזרחה, ובבוקר שבו ממזרחו של עמק יזרעאל... ב-11.11 עמדנו עם דמדומי ערב ליד חורשת הקרן הקיימת שבמרחביה ובמשך שעה בערך חלפו על פנינו כשלושים להקות בנות עשרות אלפי פרטים... לאן נוסעות הלהקות המרובות ערב ערב ללינת לילה? היכן נמצא אותו גן גדול שעציו משמשים לילה לילה מחסה ומקלט למאות אלפי הזרזירים האורחים?" שמאלי מספר על ניסיונות האיתור שלו ליעד אליו הזרזירים בחרו כחניון לילה, ולגמרי במקרה הצליח לגלות זאת בעזרת כתבה בעיתון. "פרדסנו סובל השנה ממכת הזרזירים. כחמישים אחוז מהאשכוליות לוכלכו וגם את הפרי הנקי יש לרחוץ ולנגב לפני האריזה...", נכתב בכתבה שסקרה את המתרחש בפרדסי קיבוץ גשר שבעמק הירדן.
כאן אפשר לציין שגם זרזירי מטה יהודה שמלפני עשרות שנים בודדות נהגו לעשות את לילותיהם על העצים שבשדרות הרחובות המרכזיים בירושלים, לעוגמת נפשם של ההולכים רגלית לרגלי העצים.
מתחממים יחד
מדוע לעשות את המאמץ להתקבץ יחדיו למקום לינה מרוחק דווקא?
אישית התגלה לי הסוד דווקא בצפון תל אביב, בסמוך לאתר גלילות, לשם התקבצו בערבי החורף עשרות ומאות נחליאלים מרחבי האזור ללינת לילה על כמה עצים גדולים בודדים. בחורף הגשום היה ברור כי הפרטים בלהקה מתקבצים יחד משום שבחוץ קר ורטוב וכך אפשר להיצמד זה לזה ולהתחמם יחד. כדאי להזכיר כי הנחליאלי הוא בעל כנף טריטוריאלי המקפיד במהלך שעות היום לשמור על תחום השטח שאימץ לו ומגרש משם בחמת זעם כל נחליאלי אחר. זה כמובן לא קשור לכך שבשעות הלילה הם ייצמדו זה לזה על ענפי העץ והמנהג החורפי הזה כנראה ממשיך גם בקיץ.
סודות ממלכת הציפורים
יש שאלות נוספות: כיצד מחשבות הדררות את הזמן הנדרש למסלול תעופתן ליעד? מי קובע מתי יוצאים לעבר חניון הלינה? מי מארגן את הקבוצות השונות? כיצד הן מתקשרות ביניהן ?
לשאלות אלה אין תשובה ברורה אחת. הדררות, ממש כמו הזרזירים וכמו הנחליאלים וכמו ציפורים אחרות, יודעות להיכן מועדות פניהן, יודעות מתי עליהן לצאת לדרך כדי להגיע ליעדן בשעה מסוימת.
ומה יודעים אנחנו?
חוקרים רבים בכל קצווי העולם מנסים לפענח את סודות עולם הטבע בכלל ואת סודות ממלכת הציפורים – בפרט. ועד שנקבל הסברים על התעלומות הכרוכות בעולמם של בעלי הכנף נוכל להתרשם מתופעות שונות, כגון אלה שפורטו בכתבה זו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים: גיל שעני (אלא אם צוין אחרת)
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?