דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 27 בפברואר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

שפת הציפורים

שפת הציפורים טבועה בהן מלידה, וציפורים מזן מסוים יכולות "לדבר" גם אם הן ממקומות שונים בעולם ומעולם לא נפגשו. ויש גם ציפורים "חקייניות" שנהנות להפתיע אותנו בקולות שונים ולעתים גם בתזמון מפתיע, כמו למשל העורב האפור והקאק

בעלי החיים, אלה החיים לצדנו או בקרבתנו, והללו שבטבע בכלל, מנהלים חיים שלמים, מלידה ועד מוות, בלא שתעמוד לשירותם שפה עשירה כשפתנו. למרות זאת הם חיים, הן כיחידים והן כמשפחות וחבורות, מתקשרים ביניהם, "מבינים", ערים לאותות שונים סכנה או גילוי מקור מזון חדש ומפגינים תחושות כמו הבעת רצון להתקרבות, לזוגיות, או לחלופין לאיום או לכוונת תקיפה ולעניינים אחרים.

מחקרים רבים נעשו ברחבי העולם על "שפת" בעלי החיים. המחקרים הללו מלמדים שלבעלי החיים, במיוחד הללו החולקים את חייהם בחבורות עם בני מינם, יש תנועות, הבעות וקולות מסוימים, המבטאים רגשות, רצונות, הוראות, כוונות ואופני תגובה על אותות וסימנים, קריאות וקולות, שלפיהם ינהגו כל אימת שפרט כלשהו בקבוצה יראה או ישמיע אותם.

לציפורים חברתיות ובמיוחד ממשפחת העורבים כמו הקאק, העוף החברותי מאוד ממשפחת העורבים, בעל הצבע השחור משחור והצוואר המעובה והאפור בעל הברק המתכתי, ואשר נוכל לראות בחבורות גדולות של עשרות באזור מערות בית ג'וברין, יש מערכת מורכבת של אותות שכאלה, וכל פרט בקבוצה יכול להשמיע אותם או להבינם ללא כל לימוד והכשרה מוקדמת.

"שפה" טבועה מלידה

 

מי שיצפה בציפורים הללו יכול לשמוע את קריאות ה"קאהה" וה"קואוו" שלהם (שבשלהם זכו בשמם – קאקים) ואז נדמה כאילו זו שפה משלהם. למעשה, זו מערכת אותות וקולות הטבועה בהם מיום בקיעתם מן הביצה. והיא שונה לחלוטין משפת בני האדם.

שפה זו הינה מורשת משותפת לכול המין כולו והיא נפוצה בכול מקום בו הוא קיים. לכן, קאק "ישראלי", אם הוא חי במרחבי בית ג'וברין או באזור צרעה יכול ל"דבר" עם קאק החי הרחק, בערבות סיביר העצומות, בהונגריה או באוסטריה. כול הקאקים הללו מתקשרים בדיוק באותה "שפת סימנים ואותות". אפילו אפרוח הקאק שבקע מביצתו והוא מנותק מכול בני מינו האחרים, ישמיע ויידע להגיב לאותם קולות ולאותם סימנים ואותות מבלי שנאלץ ללמוד ולשנן אותם אי פעם.

למרות זאת, כפי שאנו יודעים, יש בעלי כנף המסוגלים, ללמוד לחקות גם קולות אחרים. מי מאתנו לא התמוגג לשמוע את "ברכותיו" של תוכי מדבר, ויש מהם שיודעים לדקלם אפילו שורה משיר.

היכולת ל"חקות"

 

זכורני שיום אחד, בעודני צועד לדרכי בקיבוצי, שמעתי לפתע חתול מיילל מגבוה, כמו מצמרת אחד העצים כאילו נתקע שם, במרום, והוא משווע לעזרה. נשאתי את מבטי למעלה לחפש את החתול המסכן שנתקע לו כך על "ראש הברוש שבחצר", ולא ראיתיו. אבל אז נתקל מבטי לפתע בעורבני הדור מראה פותח את מקורו ומשמיע, ממש כחתול יללות קורעות לב... מה הביאו לעשות כך? האם נהנה מ"מעשה הקונדס" שלו? לעורבני פתרונים אבל העובדה היא שהחליט משום מה להחליף את קריאותיו הקולניות והצרודות ביללות חתול מסכן דווקא...

אני יכול להעיד על עורב אפור שלמד "לדבר" בשבי. היה זה עורב אפור שעשה את ימיו בכלוב – מעין לול רחב מידות שהיה ממוקם בפינת החי ע"ש יהושוע מרגולין ז"ל בסמינר המורים הקיבוצי "אורנים" שליד טבעון. אותו עורב, כול אימת שהיה רואה מרחוק את המטפל שלו, שלמה, היה פוצח בקריאות במלוא גרונו – "שלום שלמה!", "שלום שלמה!". האם באמת התכוון לברך את מטפלו לשלום? מי יידע אבל לקרוא לו בשמו ידע גם ידע...

אותו עורב, כאחרים בני מינו, אהב חפצים נוצצים, ולסטודנטים בקמפוס נודע כ"עורב אוהב ממון". תן לו מטבע והוא חוטף אותה מיד בתאווה במקורו, הולך ומתרחק ממך בהליכת העורבים הכבידה שלו, או קופץ בדילוגים משעשעים על שתי רגליו, מתרחק לקצה האחר של הכלוב ושם קובר, כאילו בהסתר את הכסף בגומה קטנה שחפר באדמה.

ככלל, ידוע שהן עורבים והן תוכים גדולים מחוננים בכושר "דיבור", או נכון יותר – חיקוי, מעבר למטען האותות הרגילים שהם נושאים איתם ככול בני מינם. הם יכולים לבטא מילים שהם לומדים מאוצר השפה שלנו. יתרה מזו, תיתכן אף אצלם אפילו אסוציאציה מחשבתית בין צלילים מסוימים ובין חוויות שהם חווים.

קאק (צלם: דרור פייטלסון – פיקיוויקי)
" />

כושר אבחנה ותזמון

 

סיפר חוקר הטבע האוסטרי, קונראד לורנץ, על תוכי שהיה לידידו ושהיה מברך בקול ב"בוקר טוב" ו"ערב טוב", ותמיד בזמן הנכון. כאשר היה בא לבקר בבית אורח כלשהו, הרי מלבד ברכת הבוקר או הערב, כאשר היה האורח נפרד ממארחו לשלום, היה התוכי קורא בקול: "שלום ולהתראות". הוא היה אומר זאת אך ורק כאשר אמנם האורח היה נפרד ממש ויוצא לדרכו. כאשר ניסו להכשיל אותו על ידי ביום פרידה, הוא לא נפל בפח ולא בירך את האורח אלא רק כאשר יצא לדרכו באמת. כיצד ידע? עובדה שהבחין וידע.

אותו חוקר מספר על עורב שהביאו אליו ילדים כאשר נוצותיו מרוטות והוא נראה בכי רע. החוקר דאג לו, טיפל בו כהלכה, וכאשר צמחו נוצותיו והוא חזר לאיתנו, נעלם מביתו באחד הימים למשך שבועות. יום אחד חזר כשאחת מאצבעות רגלו שבורה ומכופפת באותו אופן בו החלימה מהשבר.

העורב עצמו היה זה שסיפר מה קרה לו. כאשר חזר, נוסף לאוצר המילים שכבר היה ברשותו משפט נוסף שאותו הגה בהגיה פרחחית למדי: "נלכד בפח!" "נלכד בפח!". הנה כי כן, היה ברור שהעורב אכן נלכד במלכודת, ככול הנראה על ידי ילדים, וזו נפלה על אצבעותיו שאחת מהן נשברה. כאשר קרה לו המקרה הטראומטי הזה, הוא שמע ודאי את הילדים הצוהלים קוראים – "נלכד בפח", ומילים אלה נחקקו בזיכרונו העורבני. כיצד עלה בידו להימלט משוביו? את זאת לא ידע העורב לספר, אבל אכן ידע לדווח את אשר קרה אותו – ודווקא בשפת בני האדם.

עורב אפור (צלם: ד"ר אבישי טייכר – פיקיוויקי)

עורב אפור וקאק

 

למרות קרבתם המשפחתית, ניכר שוני משמעותי בין עורב אפור לבין קאק. המוכר לכולנו מביניהם הוא כמובן העורב האפור, זה "הצבוע" באופן בולט בשחור ואפור.

את העורב האפור ניתן לראות בנסיעותינו בכבישי הארץ. העורבים החכמים הללו למדו שהכבישים מזמנים להם כפעם בפעם "הפתעה טעימה" בדמות בעלי חיים שנדרסו או נפגעו. מה עשו זוגות העורבים המחוכמים? חילקו ביניהם את קטעי הכבישים לטריטוריות מוגדרות – זו שייכת לנו וזו לשכנינו. כול זוג דואג לסלק מקטע הכביש "שלו" פולשים לא קרואים, וליהנות מן המטעמים.

הקאקים אינם שותפים לנוהג זה. הם מעדיפים באופן בולט את החברותא, ונראים כמעט תמיד כחבורת ילדים משועשעת הנהנית ממשחקי חברה קבוצתיים. גם לליקוט המזון, בדרך כלל בשדות, הם יוצאים בחבורה שכזו. לקראת ערב, בדומה לקאקים, גם העורבים מתקבצים לחבורות ואת הלילה יעשו יחדיו בצמרת עץ נבחר כלשהו.

השוני בין השניים בא לידי ביטוי גם בתקופת הדגירה. הקאקים, נאמנים לדרך חייהם, ימשיכו לשמר את נוהגם החברתי, ויבנו את קניהם במושבות קינון מוגדרות. למשל, במערות בית ג'וברין המועדפות עליהם.

העורבים האפורים אינם נוהגים כך כלל. כבר בינואר יתחילו להתחלק לזוגות, כאשר הם מבצעים באוויר יעפי חיזור אווירובטיים. בפברואר יבנו את קניהם ויתחילו בדגירה על ארבע-חמש ביצים. את קניהם יבנו בדרך כלל בצמרות עצים גבוהים כאקליפטוס. במרץ יבקעו הגוזלים, ומאז ועד לבגרותם, כדאי שלא להתקרב יותר מדי לקן. במיוחד אם אחד הגוזלים או יותר עזב, נפל או סתם נטש את קנו כאשר הוא עדיין איננו מיטיב או מסוגל כלל לעופף. במקרה כזה ההורים הדאוגים לא יהססו לתקוף את כול מי שהם חושדים בו שהתנכל להם כך או אחרת.

ידועים מקרים בהם זוג עורבים זועמים שכזה נטפל יום אחרי יום לאדם מסוים, אדון או גברת, צלל שוב ושוב מעל לראשיהם, ניקר ושרט בלא רחם ואילץ את בעלי הדבר או להסתגר בביתם, או לצאת בהסתר כאשר למשל מטריה מגינה מעל לראשיהם. לכן כדאי להתרחק מהעורבים האפורים במשך תקופת האביב.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?