תהפוכות לוח השנה היהודי
התהפוכות שעוברות על לוח השנה היהודי, שהחלו כבר עם הכיבוש היווני במאה ה-2 לפני הספירה ונמשכו עד לסוף תקופת המשנה במאה ה-6 לספירה, מובילות למסקנה ההכרחית כי במהלך ההיסטוריה של עם ישראל חלו תמורות יסודיות, אשר בהן הצליחו הרפורמים והמחדשים להטביע חותם והם אלו שקבעו ועיצבו את היהדות בת זמננו
אחד הכלים החשובים ביותר שעמדו לרשות ההנהגה הדתית והלאומית היהודית בעת העתיקה היה קביעת לוח השנה היהודי. על רקע זה, נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שהיום אנחנו חוגגים את ראש השנה בסתיו, זאת בניגוד מוחלט להנחיה המפורשת בתורה המצווה לחגוג אותו בחודש האביב ?
ושאלה נוספת, בעוד שבמקרא אנחנו מוצאים התעלמות מוחלטת מתחום עיבור השנים ומהכללים הנוגעים לקידוש הלבנה, כיצד ייתכן שדווקא חכמי תקופת המשנה, הגמרא וכל הפוסקים החשובים עוסקים בכך באופן נמרץ ורואים בכך אבני יסוד להתנהלות יהודית תקינה ?
ולבסוף, כיצד יתכן שהפתיחה של מסכת ראש השנה גורסת "ארבעה ראשי שנים הם...", הקובעת כי היהדות מציינת ארבעה מועדים כראש השנה, מעלה תהייה בפני עצמה, וכי יש עוד תרבות המקדשת ארבעה מועדים כראש השנה?
לשאלות האלה יש כמובן תשובה, אשר המנהיגות הדתית האורתודוקסית לא תאהב לשמוע. התבוננות בוחנת בלוח השנה שאותו היהדות מקדשת אחרי חורבן בית שני ובמיוחד אחרי מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה, מעלה כי לוח השנה היהודי עבר תהפוכות משמעותיות שמסתירות בתוכן שינוי תפיסתי, שינוי חברתי, וגם נכונות לביצוע רפורמות משמעותיות, בניגוד לכללים שהיו נהוגים במשך מאות שנים על ידי האבות המייסדים של היהדות.
התהפוכות שעוברות על לוח השנה היהודי, שהחלו כבר עם הכיבוש היווני במאה ה-2 לפני הספירה ונמשכו עד לסוף תקופת המשנה במאה ה-6 לספירה, מובילות למסקנה ההכרחית כי במהלך ההיסטוריה של עם ישראל חלו תמורות יסודיות, אשר בהן הצליחו הרפורמים והמחדשים להטביע חותם והם אלו שקבעו ועיצבו את היהדות בת זמננו.
בסיס לכל דת פולחנית
לוח שנה קבוע, ריטואלי ומקודש הינו הבסיס לכל דת פולחנית. העם היהודי מזה דורות מקדש את הזמנים לפי לוח שנה ירחי המסונכרן עם לוח השנה השמשי בעזרת הוספת שבעה חודשים במחזור של 19 שנים, כך שהמצווה לחוג את חג הפסח באביב תקוים בזמנה.
באסלאם, בניגוד לעיבור השנים הנוהג ביהדות, יש איסור לעבר את השנים ולוח השנה הירחי מונה רק 354 ימים בשנה כך שהוא קצר ב11 יום משנה שמשית, משום כך חודש הרמדאן שבו המאמינים צמים, לעיתים יחול בקיץ ולעיתים בחורף.
לנצרות, בניגוד ליהדות ולאסלאם, אין לוח שנה משלה. בתחילת דרכה של הנצרות, קבעו הנוצרים הקדומים את מועדי הפסחא לפי קביעת היהודים, שכן ישוע הוצא להורג למחרת הפסח היהודי. בוועידת ניקיאה (325 לספירה), שבה בעצם נוצרה הכנסייה הקתולית כפי שאנו מכירים אותה כיום, נמתחה ביקורת חריפה על חישוב לוח השנה היהודי והוחלט לאמץ את לוח השנה של האימפריה הרומית. כמו כן נקבע כי מועד הפסחא יחול במועד הירח המלא החל לאחר יום השוויון האביבי (כפי שמצווה התורה) קידוש חודשים ירחי.
כל הפוסקים ביהדות, החל מהרמב"ם שחי במאה ה-13 ועד לימינו אלה, קובעים כי קידוש החודשים על פי הירח הינו הלכה למשה מסיני וכך נהגו ישראל מאז ומעולם. וכך היו נשיא הסנהדרין וחברי הסנהדרין מקדשים את החודש במשך מאות שנים. עד שבימי הלל נשיאה (המאה ה-4 לספירה) הוא תיקן לוח מחזורי קבוע מתוך חשש לביטול הנשיאות על ידי השלטון הביזנטי (איום שאכן התממש בימיו).
אולם ככול שאנו חוקרים את ההיסטוריה היהודית הרחוקה, אנו מגלים כי חלו רפורמות מרחיקות לכת בלוח השנה היהודי העתיק. אנו מוצאים ויכוח בימיו של רבי סעדיה גאון (מאה 10 לספירה) בין המצדדים בלוח שנה שמשי לבין לוח שנה ירחי.
יתרה מכך, גם מתוך מסכת ראש השנה הפותחת במילים "ארבעה ראשי שנה הם" אנו מבינים כי כשיש ארבעה ראשי שנה כנראה אין הסכמה על ראש שנה אחיד.
ספרות המשנה והגמרא מתארת מקרים נוספים של אי הסכמה על זמן המועדים. אחד המפורסמים שבהם הוא המחלוקת בין נשיא הסנהדרין (רבן גמליאל) לרב הראשי (רבי יהושע), המחייב אותו לבוא מלוד ליבנה במקלו ובמעותיו ביום הכיפורים שחל לפי חישוביו. סיפור זה ואחרים מוכיחים לנו עד כמה לוח השנה לא היה ברור לאחר תקופת החורבן, שהשתרעה על תקופה של כ-70 שנים, מחורבן בית שני בשנת 70 לספירה ועד הדיכוי האכזרי של מרד בר כוכבא בשנת 135.
מעבר לכל הרמזים הללו, הרי נהיר וברור כי התורה עצמה קובעת כי ראש השנה יחול בחודש האביב ולא בחודש הסתיו. בשלב מסויים הופך "יום זיכרון תרועה", לפתע פתאום לראש השנה היהודי. זאת ועוד, בכל ספרות המקרא הענפה, לא בימי משה ואהרון ולא בימי דוד שלמה וכל המלכים הבאים אחריהם, אין כל אזכור לקידוש חודשים או עיבור שנים, אך תקופת המשנה המתחילה מיד לאחר חורבן הבית השני מטפחת את העיסוק בכך והופכת אותו לנושא רב חשיבות שעל פיו יישק דבר.
קידוש הספרה שבע
דומה שהחידה באה על פתרונה עם גילוי המגילות במדבר יהודה. אין חולק במחקר, כי לוח השנה המוצג במגילות הינו לוח שנה שמשי התואם במלואו את הכתוב במקרא. יתרה מכך לוח השנה השמשי היהודי העתיק הינו מתוחכם ויחיד במינו. לוח שנה בן 364 ימים המקדש את המספר השביעי, את היום השביעי, את השנה השביעית ובעל 70 ימי מנוחה בכל שנה.
המגילות כוללות שרידים של כל חיבורי האסופה המקראית, להוציא את מגילת אסתר, והן הממצא החומרי הקדום ביותר של המקרא והעדות הקדומה ביותר על נוסח המקרא.
כתב לנינגרד, שהוא כתב היד השלם הקדום ביותר של המקרא שנשתמר לפני גילוי המגילות, נכתב בשנת 1009 לספירה. ממועד קדום יותר נשתמרו כתבי יד חלקיים של המקרא שהתגלו בגניזת קהיר. מגילות ים המלח, הן אפוא עדות רבת ערך מנקודת זמן מוקדמת באלף שנים לפחות, לאופן שבו נמסר הנוסח של החיבורים המקראיים, שחלק הארי שלהם חובר מאות שנים קודם לכן, וכוללות לצדם חיבורים רבים הקרובים למסורת המקרא.
בספרות המגילות אנו מוצאים שרידים של כ-900 מגילות שנמצאו במערות קומראן סמוך לים המלח. מגילות אלה נכתבו בארץ ישראל בין המאה השנייה לפנה"ס לבין שנת 70 לספירה, בתקופה שהקנון המקראי טרם נחתם.
כל הספרות שנמצאה בקומראן הינה כתבי קודש. יש בה חיבורים מקראיים, חיבורי שירה ופיוט וחיבורי פירושים. זו ספרות שונה באופן מהותי מספרות המשנה והגמרא ודומה בצורה מהותית לספרות המקרא. אין בה כל עיסוק בכלכלה (שטרי מכר) או במשפט (דיני אישות, גיטין וכו'). חלק מהמגילות הינם חיבורים שקיומם לא נודע טרם חשיפתם לפני כ-70 שנים. רבים המחקרים אודות המגילות וחקירתם עדיין לא הסתיימה עד היום, המגילות היום זמינות לכל חוקר ברשת וכן המחקרים הרבים מונגשים לכל קורא.
לוח השנה היהודי הקדום
מתוך עיון במגילות ים המלח אנו מוצאים כי לוח השנה היהודי שהיה נהוג בתקופת בית שני היה בן 364 ימים, המתחלקים בדיוק ל-52 שבועות בני שבעה ימים כל אחד.
השנה מחולקת לארבע "תקופות" המופרדות ביום השוויון האביבי – שבו מתחילה תקופת האביב, ביום הארוך בשנה – שבו מתחילה תקופת הקיץ, ביום השוויון הסתווי – שבו מתחילה תקופת הסתיו, וביום הקצר בשנה – שבו מתחילה תקופת החורף. כל תקופה היא בת שלושה חודשים ומחזיקה13 שבועות שהם 91 יום, כלומר, שלושה חודשים בני 30 יום ועוד יום "מיוחד" סה"כ 91 יום לתקופה.
יום השוויון האביבי תמיד יחול ביום ד', הוא היום בו נבראו המאורות וממנו אפשר להתחיל למנות את שאר הימים. יום שוויון זה הינו ראש החודשים דהיינו ראש השנה. קביעה זו מתאימה לנאמר במקרא אודות "החודש הזה לכם ראש חודשים". מיום זה תחל הספירה של לוח השנה. היום מוגדר יום זה בתאריך 21/3 בלוח השנה האזרחי בכל שנה. יום זה מתחיל את תקופת האביב. החודש השני בכל תקופה יחל תמיד ביום ו' והחודש השלישי תמיד יחל ביום א' ותמיד יסתיים ביום ג' על פי ספירה זו.
מהיום הראשון של השנה היהודית הקדומה מונים 13 שבועות (91 יום) של תקופת האביב ומגיעים לתקופת הקיץ, שתתחיל ביום ד' הראשון לחודש הרביעי, הוא היום הארוך ביותר בשנה ומזוהה היום בתאריך 21/6 בכל שנה.
באותה מחזוריות נגיע ליום השוויון הסתווי שהינו יום ד' הראשון לחודש השביעי שהינו יום זיכרון תרועה כפי שהוא מכונה במקרא, הראשון בחודש תשרי, שזכה בימינו לכינוי "ראש השנה". יום זה מזוהה כיום בתאריך 21/9 בכל שנה.
את תקופת הסתיו, הנמשכת על פי אותה מחזוריות 91 יום, יסיים היום הקצר ביותר בשנה שהוא יום תחילת תקופת החורף, שיחול תמיד ביום ד' הראשון לחודש העשירי ובימינו בתאריך 21/12 .
ללוח בן 364 יום חסר קצת יותר מיום ורבע מדי שנה ביחס לשנה הטרופית. חוסר זה, אם לא יושלם, יבוא לידי ביטוי בכך שתוך כעשור יהיה איחור בימים המיוחדים בכמעט שבועיים. יש לציין שאיחור בגודל כזה הינו ניתן לראיה ויהיה מורגש. בפתרון בעיה זאת טמונה אולי הסיבה לשנה השביעית המקודשת (שנת השמיטה). בכל שנה שביעית הוסף שבוע ללוח השנה, וכל 28 שנים, הוספו שבועיים. כך נשמרה התבנית השבועית השביעונית לאורך לוח שנה זה, בצורה המקבעת את מחזורי התקופות לימים המיוחדים.
התאמת מועדי יהוה שבמקרא
על פי לוח זה חלו שבעת מועדי יהוה בימים קבועים בכל שנה ושנה, בשבעת חודשי השנה הראשונים בלבד. זבח הפסח נחוג תמיד ביום ג' ה-14 בחודש הראשון בין הערביים. חג המצות נחוג מיד אחריו ביום ד' ה-15 בחודש הראשון. חג העומר יחול תמיד ביום א' "ממחרת השבת" שלאחר ימי הפסח, ואחריו סופרים שבע שבתות תמימות, ולכן תמיד ביום א' ה-15 בחודש השלישי (50 יום אחרי יום א' ה-26 בחודש הראשון) יחול חג הברית הוא חג מתן תורה. ביום ד' הראשון לחודש השביעי יחול תמיד יום זיכרון תרועה, ובעשירי לחודש זה ביום ו' יחול יום הכיפורים שהוא שבת שבתון, שישי שבת מאוחדים וכפולים ועל כך יקראו שבת שבתון. ביום ד' ה-15 לחודש השביעי יחול חג הסוכות ובזה יסתיים מחזור המועדים אותם מצווה ה' בתורה.
מעיון בלוח הקדום מתגלה ההיבט הסוציאלי הקיים בתורה. ליהודים ניתנת שביתה מעבודה במשך 70 יום בשנה (52 ימי השבת + 12 ימי ראשי החודשים), שאחד מהם הוא יום זיכרון תרועה (נחוג כראש השנה בימינו) + 6 מועדי יהוה הנוספים. סידור נוח למדי שמבדיל באופן משמעותי את היהדות מכל דת אחרת במזרח הקרוב הקדום.
היכולת לגרום למועדים להיקבע במחזוריות מושלמת ולחוג אותם בימים קבועים, כך שהלוח יקבע ללא התערבות האדם בעיבור או בהוספת ימים, תואמת את תפיסת המחשבה היהודית העתיקה בדבר עולם המנוהל על ידי האל ללא יכולת השפעה ממשית של האדם. זוהי תפיסת עולם דטרמיניסטית המקדשת את לוח השנה, הימים והמועדים, מכוח אל כל יכול ולא מהחלטות בני אנוש. סדקים בתפיסה זו אנו רואים לאחר חורבן בית שני כאשר הסנהדרין מתחיל לסגל את קידוש החודשים וקביעת המועדים על ידי בית דין.
שינוי משמשי לירחי
השפעות על לוח השנה היהודי החלו כבר בתקופת השלטון האשורי על יהודה בימי הבית הראשון. כל שמות החודשים שאנו קוראים להם עבריים מקורם בשמות החודשים האשוריים, (כולל שמות של אלים אשוריים כגון "תמוז"). אולם כיוון שגם האשורים, הבבלים והפרסים השתמשו בלוח שנה שמשי אזי ההשפעה הינה רק בשינוי שמות החודשים.
עם הכיבוש היווני חל השינוי המשמעותי הגדול ביותר. ההשתלטות של האימפריה ההלניסטית על כל המזרח הקרוב באה לידי ביטוי גם בהנחלת והחלת לוח השנה היווני שהיה ירחי. אזור ממלכת יהודה לא היה שונה בכך מרוב חלקי האימפריה היוונית ואף הוא הטמיע את השינוי בלוח השנה היהודי. בתחילה בעניינים מנהליים כגון שנת החיוב המס ובימיו של אנטיוכוס הרביעי גם בבית המקדש ובלוח היהודי המקודש.
בימי מרד החשמונאים, שפרץ כתוצאה מגזרות הדת של אנטיוכוס הרביעי גם בנושא הלוח המקודש, היו שבע שנים שבהם לא פעל בית המקדש. עם מינוי יהונתן לכוהן גדול בחסות יוונית הוחל לוח שנה יווני המקדש את יום השוויון הסתווי כראש השנה ומבוסס על לוח שנה ירחי. כאן חל המהפך הגדול שהמשיך והעמיק בתוך היהדות במשך מאות שנים, עד שהאירועים שבאו אחריו הפכו את לוח השנה הקדום על פיו, וקבעו את ראש השנה במועד שאותו אנו מכירים כיום.
ולמי מאתנו המתפללים יום יום וקוראים את "פיטום הקטורת" כזכר לקטורת שהייתה מועלה בבית המקדש בבוקר ובשעת בין הערביים, ישים לב כי קריאה זאת עדיין זוכרת שהיו נוהגים בה לפי ימי החמה בבית המקדש ולא לפי ימי הלבנה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
בני גרניט, צור הדסה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?