דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 02 בדצמבר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תולדות הידיד

הקשר של הכלב עם בני האדם התחיל לפני אלפי שנים, כשלהקות של תנים או זאבים סייעו לציידים הלקטים. מאז ועד היום הלך והעמיק הקשר עד שהכלב זכה לכינוי "ידידו הטוב של האדם"

האם תוכלו לתאר לעצמכם חברה אנושית ללא כלבים? אנחנו מוקפים בחיות משק רבות, פרות וסוסים, עיזים וכבשים, תרנגולות ואווזים, אך  הקשר שבין האדם לכלב מיוחד במינו, כאילו נכרתה ביניהם ברית ייחודית, מעין "אמנה" המייצגת קשר נאמנות בן עשרות אלפי שנים – ידידות עמוקה שאיננה תלויה בדבר.

לכאורה, הכלב איננו תורם לאדם כשם שתורמים לו בעלי החיים האחרים. הפרות שברפת נותנות חלב ובשר, התרנגולות שבלול מספקות לנו ביצים ובשר, העיזים – חלב לגבינת עיזים טעימה, הכבשים – חלב, צמר ובשר, הסוס והחמור תרמו לכוח העבודה ומהירות התנועה, ולמרות זאת הכלב הוא זה שזכה לכינוי "ידידו הטוב של האדם".

 

קבר משותף

 

חוקרים שונים קבעו כי הכלב בוית על ידי בני האדם לפני כל בעל חיים אחר. קיימים מחקרים, הן ארכיאולוגיים והן גנטיים, הטוענים שכלבים בויתו מזאבים כבר בתקופת האבן, בה התקיימו בני האדם מציד ומליקוט פירות יער. מחקרים אחדים, במיוחד ארכאולוגיים, טוענים שהביות נעשה כבר לפני 15,000 שנים ויש מחקרים, גנטיים בעיקרם, שמצביעים על ביות כלבים כבר לפני יותר מ-30,000 שנים.

בחפירות ארכיאולוגיות, שנעשו באתר פרה-היסטורי בעמק הירדן, סמוך לקיבוץ שער הגולן ונחל הירדן, על ידי פרופסור יוסי גורפינקל (זה שחפר את חורבת קייפא, הצופה אל עמק האלה, וגילה את היותה, ככול הנראה, העיר שעריים מתקופת דוד המלך) נמצא שכבר לפני 15,000 שנה ליוו הכלבים את חברת הציידים שהתיישבו לראשונה בישוב קבע במקום. הקשרים בין הציידים לבין כלביהם היו כה עמוקים, עד שבעל הכלב וכלבו נקברו יחדיו בקבר משותף.

 

זאב או תן

 

אחד מחוקרי הטבע הידועים, קונראד לורנץ האוסטרי, שהקדיש את חייו לחקר התנהגות בעלי החיים כחוקר ענף מחקרי הנושא את השם "אתנולוגיה משווה", הגיע למסקנה שאבי אבות הכלב המבוית היה דווקא – התן. לטענתו תכונותיו הבולטות של הכלב מקורן דווקא בתנים, ורק הביות של הזאב והכלאתו עם הכלב שמוצאו מהתן, שבויית עוד קודם לכן, תרמו באופן מכריע לאופיו של הכלב כידיד האדם.

לורנץ טוען כי בעת הקדומה, הפרה-היסטורית, כאשר הציידים לקטים יצאו למסעות הציד שלהם, עקבו אחריהם קבוצות של תנים שהיו מקיפות את מחנותיהם בלילות, בתקווה לקבל שיירים מהציד. הציידים עצמם פחדו מאוד מהחיות הגדולות כמו הטיגריס והדוב, איתם התקשו להתמודד, והתחושה שהם מוקפים על ידי חבורות תנים נסכה בהם ביטחון, ביודעם שאם תתקרב למחנה חיה גדולה התנים יזהירו אותם ביללותיהם.

ככל שעבר הזמן והתהדק הקשר של להקות התנים עם חבורות הציידים, החלו התנים להקדים את הציידים ולרוץ לפניהם, כשהם עוקבים אחרי חיות הטרף שלהם ובכך מסמנים לציידים על מציאותם.

אט אט, על פני מאות שנים למדו התנים שהקרבה לבני האדם משתלמת ומזכה אותם במזון. יתכן שבמשך הזמן, כך או אחרת, הבינו בעזרת שכלם הכלבי, שכדאי להסב את תשומת לב הציידים לטרף שהם גילו, מכיוון שהאדם התברר כצייד יעיל המותיר מן הציד חלקים פנימיים ועצמות. כך למדו התנים לסמוך על עזרתו של הידיד החזק הצועד על שתיים והציידים למדו כי לקשר עם התנים יש ערך ותועלת.

כך, התפתחה לאורך אלפי שנים ברית בין האדם לבין הכלב, מתוך רצון חופשי ותועלת הדדית שהפיקו השניים מהקשר הזה.

לא כך היה הדבר באשר לכל בעלי החיים האחרים שבויתו בכוח רק לאחר תקופות ארוכות בשבי האדם.

יוצא דופן מבין חיות הבית הוא החתול, שכל המכיר היטב את אופיו יודע שאינו חיית בית אמתית, שכן החתול לא ויתר על עצמאותו עד היום הזה ואיננו רואה עצמו כבן חסותו של האדם.

 

מנהיג אנושי

 

התפתחות הקשר עם האדם הביאה לשינוי דרמטי ביחס של הכלבים למושג "ראש הלהקה". מטבע בריאתם הכלבים נאמנים למנהיגם, מנהיג קבוצת התנים ובהמשך – הזאבים. אלא שהקשר עם האדם הביא לידי כך שהנאמנות הטבעית לראש הלהקה הועברה לאדם, לבעלים, והכלב רואה באדם את מנהיגו. ייתכן שבימים קדומים העניקו אבות הכלבים את נאמנותם לראש השבט, למנהיג הציידים, ממש כשם שיש גם היום כלבים הנוטים לראות בראש המשפחה את אדונם.

קונראד לורנץ טוען שאחת מחידות הטבע המפליאות ביותר היא כיצד כלב טוב בוחר לו אדון בלא שהיות, כמעט ללא היסוס, פעמים רבות בתוך ימים ספורים, וקשר הידידות שנוצר בין הכלב לאדונו הוא עמוק ואמיץ, לעתים קרובות יותר מכול הידידויות שבין בני האדם עצמם.

עוד טוען לורנץ, שאין בעולם ברית שלא הופרה חוץ מהברית שבין הכלב הנאמן לאדוניו. כאן אכן נכנס לתמונה כלב הזאב, או הכלב שבדמו זורם גם דם הזאב. לדעתו נעשה הזאב לאחד מאבות אבותיו של הכלב על ידי הכלאת זאבים עם כלבים-תנים שבויתו כבר קודם לכן.

 

נאמנות מוחלטת

 

נאמנות כלבי הזאב (הללו שזורם בעורקיהם גם דם זאבים) למנהיג או למנהיגת החבורה, היא מוחלטת. וכך גם נאמנות כלב הזאב לאדונו. אם קרה המקרה ואדוניו הלך לעולמו, הכלב לא יהיה מוכן להעביר את נאמנותו לאף אדם אחר, עד כדי תגובה קיצונית שתנתק אותו מהמשפחה והוא ייעשה לכלב פרא משוטט.

כיצד ניתן להסביר את הנאמנות הזו? אצל כלבים שהגיעו לשלב גבוה של ביתיות הפכה האהבה שהופנתה בצעירותם לאמם, לאהבת קבע לאדם, אדונו של הכלב. זהו גילוי נאמנות של חיית עדר למנהיג ואצל כלבי הזאב נאמנות זו היא ללא סייג.

לעומת זאת, כלבים מטיפוס התן נוחים הרבה יותר להתרועע עם כל אדם, בני המשפחה ואורחים, למן הרגע שהכלב מבחין שמדובר באורח רצוי.

 

הכלאות וגזעים

 

במשך אלפי שנים למד האדם על תכונות הכלב והתנסה בהכלאות בין סוגי כלבים שהתפתחו לידו ולמד להשתמש בכלבים למטרות רבות ושונות. כלבים, בעיקר מסוג כלבי הזאב, אומנו לשמירה ולתקיפה. כלבים אחרים אומנו לעזור לרועים בקיבוץ העדרים. כיום כלבים מאומנים ככלבי נחייה לעיוורים, לגילוי אנשים שנקברו תחת איי מפולת של אדמה או שלגים, כלבים יודעים לגלות חומרי נפץ וסמים, ואפילו לזהות טרוריסטים במקומות מחבואם.

לא נוכל שלא להצביע כאן על השפעתו המבורכת של הכלב על נפשו של האדם, ודאי כאשר מדובר בילדים. גלוי וידוע הוא שקשר לחיות מחמד בכלל ולכלבים בפרט, עוזר לילדים להתגבר על בעיות אישיות שונות, מגביר את רגישותם לזולת, מפתח את הערכתם העצמית ובסך הכול תורם תרומה חיובית לפיתוח אישיותם. על כול אלה זכו הכלבים להיחשב כ"חבריו הטובים ביותר של הילד".

 

מסירות והקרבה

 

ואסיים בנימה אישית יותר. עד כמה עמוקה יכולה להיות הידידות, האהבה, המסירות וההקרבה שבין הכלב לאדונו נוכחתי כאשר הייתי עד לקשר שבין חבר טוב ששירת בצבא ביחידת "עוקץ" לבין כלבו, לאחר שלוש שנות שירות שאותם עשו יחדיו.

כאשר חברי השתחרר מהשירות הוא לקח איתו גם את הכלב, שהיה גדול מידות ובעל משקל רב, ויחד הם עברו לגור בדירה שכורה בעיר בקומה הרביעית בבית ללא מעלית. זמן מה לאחר השחרור חלה הכלב במחלת ניוון שרירים שפגעה בשרירי האגן שלו עד שלא יכול היה עוד ללכת.

חברי, החייל המשוחרר, נשא את הכלב יום יום על כפיים, ירד עמו את כל המדרגות כדי שיוכל לעשות את צרכיו מחוץ לבניין, וחזר ועלה לדירה שבקומה הרביעית כשהוא נושא את הכלב המגודל כתינוק בזרועותיו. כאשר הכלב הלך לעולמו דאג חברי לקבור אותו בקבר מכובד בבית הקברות של הכלבים הלוחמים ביחידת "עוקץ", ואז, קעקע את דמותו על זרועו כך שזו תיוותר עמו עד ליומו האחרון.

הנה כי כן אמרנו בפתח הדברים – אין ברית כברית שבין האדם לכלבו.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?