דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 16 בינואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תורכי או הודי

מה הקשר שבין העוף המגודל הזה לבין הודו, כיצד הוא הפך למאכל המסורתי החביב על אנגלוסכסיים בכל העולם ומה הקשר שלו לתרבות אוכל הרחוב בישראל

להקת תרנגולי הודו (ויקימדיה)

בילדותי, תרנגולי ההודו היו נדירים למדי בארץ. לעומת זאת, תרנגולות היו כאן לרוב, הן בסקטור היהודי והן בסקטור הערבי והיה ביניהן הבדלים ברורים.

אצל הערבים משלו ברמה התרנגולות המעורבות, הצבעוניות, והמופע המרהיב במיוחד היה של התרנגולים הזכרים, בעלי הכרבולת האדומה הזקופה שהייתה כמו כתר מלכות לראשם, ו"פימה" של מעין עור מעובה, אדומה כדם אף היא, התלויה להם תחת מקורם ובצמוד לצווארם. בולט במיוחד זנבם הירקרק גדול המידות על רקע הצבע הכתום צהבהב הלוהט של הנוצות הרכות של אחורי הצוואר. אכן, מופע מרהיב, מלכותי ממש של זכר המכיר בערך עצמו ובוודאי משוכנע שקריאת הקו-קו-ריקו שלו מביאה בשורה לעולם ומכריזה על מנהיגותו הבלתי מעורערת בחבורת הנקבות החסודות שסביבו.

לעומתו, התרנגול של הסקטור היהודי, זה שהשתייך לתרנגולות מסוג הלגהורן, שכל כולן לבנות וכל כולם לבנים, נראה עלוב למדי לעומת מתחרהו בן הכפר הערבי. את החסר בצבע ובהדר בסקטור היהודי השלימו איים קטנים של תרנגולי ההודו.

 

צבעוני כמו טווס

 

כאמור, עוד בטרם קמה המדינה ובשנים הראשונות לקיומה, היו תרנגולי ההודו עדיין נדירים למדי. הם גודלו על ידי מגדלים חלוציים שבמודע או שלא במודע, הניחו את הבסיס לגידול תרנגולי ההודו בארץ.

תרנגולי ההודו של הימים ההם, לא נראו כבני מינם הלבנים והחיוורים המאכלסים כיום את הלולים הפזורים לרוב בקיבוצים ובמושבים ברחבי המדינה. אז היו אלה תרנגולי הודו צבעוניים ויפי מראה ששבו את עין המסתכל כמעט כמו טווסים.

הזכר גדול המידות וכחול הצוואר, היה מנפח בגאווה את חזהו ומבליט את נוצותיו בצבע ירוק זוהר ושחור, לצד נוצות התעופה שנותרו בכנפיו הצבועות פסים של לבן ואפור. את זנבו המפואר הוא היה פורש לראווה כמניפה גדולת מידות של נוצות ארוכות ורחבות ששורשיהן שחורות משחור, ירקרקות בחלקן המרכזי ובקצותיהן מעין כתר של פס שחור מעובה ופס דק לבן מסיימן.

הופעתו המרשימה של תרנגול ההודו הייתה מופע מרהיב שאנחנו, הילדים, לא פסקנו להתפעל ממנו. כשתרנגולי ההודו היו מופיעים היינו קוראים להם את הקריאה הידועה – "מתי פורים"? ובתגובה היו אלה עונים במקהלה "קוד...קודו...קוד...קודו...באדר..באדר..”.

אכן, גאווה גדולה הייתה זו לאותם האיכרים שבמשקיהם גודלו אז ראשוני תרנגולי ההודו יפי המראה והזכרון שלהם נחרט באצלנו, הילדים, באופן כה עז עד שספרו הראשון של יפרח חביב (אחי זכרונו לברכה) נשא את השם - "מעשה בתרנגולי הודו" (הספר זכה בפרס יציב לספרות הילדים).

כאשר הגעתי לקיבוץ צרעה והתחלנו לגדל את תרנגולות ההודו, בעלות הצבע הלבן וחסרות ההוד, אין פלא שלא חשתי כלפיהן את אותה תחושת הערצה שלוותה אותי בילדותי כלפי התרנגול הזכר, ההדור והאצילי.

 

הודו לתרנגול

 

שאלה שצצה מדי פעם היא השאלה, כיצד זכו העופות הללו לשם - תרנגולי הודו. שאלה זו "התקילה" אותי במלוא כובד משקלה בסיור שהדרכתי במהלך שנות השמונים, במסגרת מיזם ייחודי שהקמתי בצרעה בשם "מיני קיבוץ סמינרס" או בעברית "הקיבוץ - על רגל אחת".

המיזם נועד להציג את הקיבוץ בפני תיירים מכל קצווי העולם, במסגרת סיור בן שעתיים-שלוש. המיזם הצליח מאוד ועד מהרה הוצף קיבוצנו במבקרים מכל קצווי העולם.

יום אחד הגיע לביקור בקיבוץ ראש הממשלה של מדינת קרלה שבהודו עם פמליה שלמה שאכלסה אוטובוס תיירים מלא. מדינת קרלה מנתה אז כ-25 מhליון נפש, פי חמש ממדינת ישראל של אותם הימים. הביקור היה מעניין ומלהיב, ראש הממשלה ומלויו גילו עניין בחקלאות המתקדמת.

בתום הביקור המודרך הייתי בתחושה מרוממת על הביקור המוצלח. ואז, בעוד אני מלווה את המשלחת המכובדת באוטובוס אל מחוץ לקיבוץ, וראש הממשלה יושב יחידי במרכז המושב האחורי, חלפנו בקרבת לולי תרנגולי ההודו של הקיבוץ. לפתע מרעים ראש הממשלה בקולו מירכתי האוטובוס בשאלה: “מה הלולים האלה?”.

לרגע החוורתי במבוכה, וכי מה אשיב: כאן שוכנים תרנגולי הודו? אחרי היסוס קל מצאתי פתרון באמצעות השימוש בשפה האנגלית והכרזתי במלוא הגרון: “אלה הלולים של הטארקי...”,(באנגלית הכינוי לתרנגול ההודו הוא turkey). והמשכתי בהסבר מפורט על כך שנמנענו מביקור בלולים כדי להגן אל העופות הרגישים לחיידקים שעשויים להגיע עם מבקרים מן החוץ. מאוחר יותר תהיתי כיצד הייתי עונה אילו השואל היה ראש ממשלת תורכיה ?

גלגולו של שם

 

ככל שחקרתי על מקורות השמות של העוף הגדול הזה כך הלכה וגדלה הפתעתי. הסתבר כי בשלב כלשהו נתנו האנגלים לעוף הגדול הזה את הכינוי – תרנגול תורכי, מכיוון שבלבלו את העוף הזה עם אחר, עוף אפריקאי, הפניניה, שעל קיומה למדו האנגלים מסוחרים תורכיים.

גם ברוסית ובצרפתית מכונה התרנגול הזה – תרנגול הודו. לעומת זאת בפורטוגל הוא נקרא תרנגול פרואני. יתכן משום שכאשר הגיעו הפורטוגלים לדרום אמריקה, מצאו שהעוף הזה נמכר בכמויות בשווקים של פרו. בשם הזה, תרנגול פרואני הוא מכונה גם בהודו עצמה. ביוונית הוא מכונה דווקא – תרנגול צרפתי, ובערבית – תרנגול רומאי או חבשי.

את הבסיס לשם "תרנגול הודו" נתן מגלה אמריקה בכבודו ובעצמו, כריסטופר קולומבוס, שהיה בטוח שהגיע לאיי הודו המערבית, והיה אחד האירופאים הראשונים שלעיניהם התגלה העוף הגדול והבלתי ידוע הזה.

האצטקים, תושבי מכסיקו של היום, כינוהו בשם – ואשולוטל, שם שלא נקלט על ידי האירופאים בשל הקושי לבטאו, ולכן קרא לו קולומבוס בשם – "גלינה דה טיירה" (תרנגול הארץ). גם השם הזה לא נקלט ומכיוון שהעוף הגדול הגיע מה"עולם החדש", אמריקה שנחשבה להודו, השתרש השם תרנגול בן הודו.

האירופאים שהגיעו לאמריקה והתיישבו בה, למדו מהאינדיאנים המקומיים (שוב שיבוש של שם הילידים המקומיים אשר האירופאים סברו שהם בני הודו -INDIA) כיצד לבשל או לצלות בשלמותו את תרנגול ההודו. מאוחר יותר הם החלו לחגוג חג ייחודי בשם "חג ההודיה", בו הם מודים על כל הטוב שבו זכו כשהגיעו ליבשת אמריקה ובמרכזו תרנגול הודו צלוי. כיום זהו אחד החגים הלאומיים הידועים ביותר בצפון אמריקה, וכל משפחה מתכבדת להניח על שולחנה את המאכל המסורתי - תרנגול הודו שלם. גם בחג המולד זוכה ההודו למקום של כבוד.

תחליף לבשר הכבש

 

תרנגול הודו הוא אכן עוף גדול, ומשקלו 12-18 ק"ג בממוצע. תרנגול ההודו הגדול ביותר שנמדד באמריקה שקל – 40 ק"ג.

את העופות הללו תירבתו הילידים ביבשת אמריקה, ככל הנראה החל מראשית המאה הראשונה לספירה. באתר של שבט המאיה שאכלס את מכסיקו של היום, נמצאו שרידים של תרנגול הודו מלפני כאלפיים שנה וזו העדות הקדומה ביותר לביותו.

תרנגול ההודו שייך למשפחת הפסיונים והוא הגדול בסדרת התרנגוליים. ככל שגופו גדול - ראשו קטן. מצד אחד רגליו חזקות מאוד אבל מאידך, ככל שהביות שלו הצליח, הוא איבד את כושר התעופה שלו. הוא מתקיים בעיקר על אכילת זרעונים שונים. לזכר כאמור זנב גדול ומרשים שאותו הוא פורש בפני הנקבות שצבעם לבן ואחיד. לבגרות מינית הוא מגיע בגיל חצי שנה עד שבעה חודשים. בטבע מטילה הנקבה בין 8-15 ביצים שעליהן היא דוגרת במשך 28 יום. מה שמציין אותו מבחינת ערכי תזונה היא תכולת החלבון והברזל הגדולה בבשרו ומנגד – מיעוט השומנים.

כיום מגודל העוף הזה למאכל במדינות רבות בעולם. למרבה הפלא, הישראלים נמצאים בראש צרכני בשר ההודו בעולם, וזאת משום שהשווארמה הישראלית, שבמקור הייתה מבוססת על בשר כבש, הוחלפה על ידי בשר תרנגולי ההודו (בתוספת שומן כבש לשם הטעם).

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

                                                                 המאכל המסורתי של חג המולד

בתרבויות האנגלו-סכסיות השתרש הנוהג להכין בארוחת חג המולד מנה מכובדת וגדולה של תרנגול הודו. כך למשל, ארוחת החג נאכלת בבריטניה בצהרי החג כוללת לרוב תרנגול הודו צלוי וממולא, ולצידו ירקות מבושלים ומחית תפוחי אדמה. המנהג להגיש תרנגול הודו התפתח בראשית המאה ה-20 וזאת בשל מחירו הזול ביחס לאווז או לבשר הציד.

ארוחת חג המולד האנגלית שבמרכזה תרנגול הודו ממולא או עוף ממולא השתרשה גם בארה"ב, ומהווה המשך למסורת חג ההודיה המקומי.

גם ארוחת חג המולד האוסטרלית מבוססת על ארוחת חג המולד הבריטית המסורתית, אך מכיוון שחג המולד שם מצויין בשיא הקיץ, הצלי מוגש קר או בסגנון ברביקיו המוכן בחצר.

גם בברזיל נהוג להגיש את ארוחת חג המולד בערב החג, והארוחה כוללת פירות וירקות רבים, מאכלי אורז וצלי תרנגול הודו.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?