תור הזהב של הקואופרטיבים

אנחליקה דה לה פלאטה מרטין עובדת בניקיון מזה יותר מ-40 שנה. כיום, כשהיא מתקרבת לגיל הפנסיה היא יכולה להסתכל אחורה ולהיאנח בשביעות רצון רבה. במקביל לעבודתה בניקיון היא הקימה עסק, אשר בשנת 2008 גלגל מחזור של כ-14 מיליון יורו, ומעסיק כיום כ-500 איש. כיצד מגיעה עובדת במשק בית להיקף כזה של עסקים? ובכן, הנה השתלשלות הדברים. בשנת 1977 הייתה אנחליקה עובדת ניקיון מודאגת וחרדה לעתידה. כשנה לפני כן, הלך לעולמו הדיקטאטור הספרדי, הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו, אשר שלט ביד ברזל יותר מ-35 שנים. מותו ערער את היציבות הכלכלית והפוליטית בספרד.

ביחד עם תריסר מחברותיה הקימה אנחליקה באותה שנה קואופרטיב של עובדות ניקיון. ההון הראשוני של הקואופרטיב התבסס על השקעה בשווי של 3 אירו של כל אחת מהחברות. המטרה הראשונית הייתה לייצר מקומות עבודה לנשים ולגברים, על רקע המצב הכלכלי הקשה ששרר במדינה, המטרה השנייה הייתה כמובן לשרוד. הקואופרטיב זכה לשם "גרופו סיירה נבאדה" והתנהל תוך שמירה על העקרונות הבאים: לקיחת עבודות שאין צורך להשקיע בהן הון, הרווחים (לאחר חלוקת השכר) נשארים בקואופרטיב ומושקעים בהצטיידות ובהדרכה מקצועית של החברות, שחלקן היו אנאלפביתיות. השנים הראשונות היו כמובן קשות. חברות הקואופרטיב עבדו בתחום הניקיון, אספו פרוטה לפרוטה וחיכו להזדמנות הגדולה. שיטת השיווק בה הן פעלו על מנת להקים את העסק התבססה על פנייה לרשויות והצעת מתן שירותי הניקיון במחיר תחרותי, ואף הנחה משמעותית במידה ויזכו לבלעדיות. בינתיים, המשק הספרדי נפתח והממסד הספרדי, שינה כיוון ונטה יותר לכיוון הסוציאליסטי תוך מתן עדיפות במכרזים לקואופרטיבים עממיים. ב-1981 באה פריצת הדרך, כאשר הקואופרטיב זכה בחוזה גדול לניקיון המבנים של משרד הבריאות. כדי להתמודד עם היקף העבודה הגדול רכש הקואופרטיב ציוד מתקדם, בעודו שומר על שכר נמוך יחסית לחבריו. היקף המכרזים בהם זכה הקואופרטיב הלך וגדל. במקביל לגידול בהיקף הפעילות ספג הקואופרטיב תחרות עזה מצד חברות ניקיון פרטיות, אשר העסיקו עובדים זרים ונטולי רישיון עבודה בשכר זעום. כדי לשרוד אל מול התחרות בחרו חברי הקואופרטיב שנותרו (כמחציתם פרשו) לפתח מתן שירותים נוספים ובהם: אחזקת מבנים, שיפוצים, גינון ואפילו בנייה. ב-1996 התווסף תחום נוסף לפעילות הקואופרטיב - ניהול ואחזקת בתי אבות. כיום כולל הקואופרטיב 60 חברות וחברים ומעסיק 440 עובדים שכירים, 95% מהם נשים. גובה השכר נקבע לפי המקובל בשוק החופשי כאשר חברי הקואופרטיב נהנים אחת לשנה מחלוקת רווחים. שווי "מניה" בקואופרטיב זינק ל-12,100 אירו והתנאי להתקבל כחבר הוא עבודה של שלוש שנים כשכיר בקואופרטיב, שלאחריהן הוא מבקש להתקבל כחבר. המחזור העסקי ב-2008 עמד על 13.74 מיליון אירו, וב-2009 צנח ל-12 מיליון אירו. הרווחיות הממוצעת היא 10%-20% אחוז מהמחזור. את אנחליקה פגשנו במשרדים הנאים של הקואופרטיב בעיר גרנאדה. 28 חברי המשלחת שיצאה ממטה יהודה כדי ללמוד על ההצלחה של תהליכי הקואופרציה בספרד, שמעו על התכניות לעתיד של הקואופרטיב: בניית כפר גמלאים בהשקעה של 9 מיליון יורו, הכול מכספי הקואופרטיב ומגיוס משקיעים וללא הלוואות בנקאיות. הכפר מתכנן להעסיק 220 עובדים.

הסיפור של פינו

הקואופרטיב של אנחליקה פועל כאמור בעיר גרנאדה שבמחוז אנדלוסיה. זהו אחד המחוזות הגדולים בספרד המונה כ-8 מיליון איש. ממשלת אנדלוסיה תומכת בתחום הקואופרציה באופן אקטיבי. לפני כמה שנים היא קלטה לשורותיה יזם קואופרטיבים צעיר ונמרץ, בשם דויד פינו (יש קשר יהודי) ומינתה אותו לעמוד בראש בית הספר לפיתוח קואופרטיבים. הסיפור של פינו מרתק ומרגש לא פחות מזה של אנחליקה. בסוף שנות ה-80 הוא היה צעיר כבן 18, אשר זיהה צורך ממשלתי חיוני בנושא קביעת שיעור הארנונה למגורים. עד אז, רבים מתושבי אנדלוסיה התחמקו מלשלם מיסים עירוניים לרשויות. הממשלה, שהייתה נתונה במצוקת תקציבית והייתה נטולת כוח לגייס עובדים נוספים חיפשה מוצא, ולדלת פתוחה זו נכנס פינו הצעיר. בזמן קצר יחסית הוא הקים קואופרטיב בן 300 חברים אשר עסקו בעריכת שמאויות בבתי התושבים במדינה. ההצלחה של הקואופרטיב עודדה אותו להקים מרכז לפיתוח קואופרטיבים. לדבריו, בתחילת שנות ה-90 הצליח המרכז, שמנה 33 סניפים הפזורים בכל רחבי אנדלוסיה, להקים 1800 (!) קואופרטיבים בתוך שלוש שנים. כאמור, ההצלחה של מרכז היזמות הקואופרטיבי שהקים פינו לא נעלמה מעיני הממשלה האנדלוסית ולפני כמה שנים היא גייסה אותו לשורותיה והציבה אותו בראשות מנגנון ממשלתי העוסק בפיתוח קואופרטיבים. כיום יש לביה"ס שבראשו עומד פינו 210 מרכזים עירוניים. כל מרכז כזה מצליח להקים עד כמה עשרות קואופרטיבים בשנה. הבסיס לעבודה של ביה"ס לפיתוח קואופרטיבים הוא תמיכה ביזמים עד להפיכת הקואופרטיב לעסק חי. על פי החוק הספרדי קואופרטיב חייב להיות מורכב לפחות משלוש חברים, כל חבר משקיע סכום מינימאלי של 3000 אירו, והקואופרטיב מתנהל לפי תקנון מוכר. בהגדרתו משמש ביה"ס כחממה לחברות לפיתוח קואופרטיבים במגמה לפתח יזמויות כלכליות מטעם ממשלת אנדלוסיה. יזם המגיע עם רעיון נבדק על ידי צוות מקצועי הבוחן את כדאיותו. לאחר קבלת האישורים היזם נכנס לתהליך למידה והתנסות בן שלוש שנים. אם לאחר תקופה זו הקואופרטיב ממשיך לפעול ומחזיק עצמו מבחינה כלכלית, בית הספר מכריז עליו כקואופרטיב מצליח ועצמאי. לדברי פינו אחוז ההצלחה של בית הספר עומד על 80% מהקואופרטיבים שהוא חונך.

או אוסונה

חברי המשלחת ממטה יהודה היו אורחיו של בית הספר לכלכלה סוציאלית הפועל בעיירה אוסונה. בית הספר פועל במבנה מנזר עתיק ומרתק ששופץ במשך כ-13 שנה. העיירה הספרדית המנומנמת והכפרית לא היוותה אטרקציה תיירותית לחברי המשלחת, אשר מילאו את שעות הפנאי שלהם בצעידה מהירה לאורך הכביש הראשי, בשיחות נפש בחצר הפנימית היפהפייה של המבנה העתיק, בשתיית בירה מקומית בפאב הקרוב, ובביקור בסופרמרקט הסמוך "ארוסקי" שמאוחר יותר התברר שאף הוא מנוהל כקואופרטיב. גם המטבח המקומי לא הלהיב את הדמיון. מסעדת בית הספר, המופעלת אף היא על ידי קואופרטיב זעיר של טבחים ומלצרים לעת מצוא, כמעט התמוטטה תחת רשימת ה"לאווים" שהוגשה לה על ידי חברי המשלחת, ושכללה איסור על הגשת בשר טרף ושילוב חלב עם בשר. כתוצאה מכך נאלצו חברי הקבוצה לאכול במשך שלושה ימים רצופים, בוקר וערב, סלט שהורכב בעיקר מחסה ומטונה. רק ביום הרביעי התעשת המטבח המקומי והחל להגיש מנות מעט יותר מתוחכמות. התקלות הזעירות, לא פגעו בהתרוממות הרוח של חברי המשלחת, אשר בהשראתו של ראש המועצה, משה דדון, התקרבו זה לזה ויצרו היכרויות שבאופן אחר לא היו מתרחשות לעולם. כך נפגשו נציג טל שחר במליאת המועצה, מיקי פרנקוביץ', והיינן הצעיר ממטע, נבו חזן, לשיחה על שמן זית, ומהנדסת המועצה, חגית ישראל-טופיאנסקי, והיינן אבי יהודה משורש, לשיחה על הקשר בין עפיצות להיתרי בנייה.

תמיכה ממשלתית

מדריך הקבוצה, המומחה לקואופרציה רוני בוכמן מקיבוץ געש, ביקש להציג בפני חברי המשלחת קואופרטיבים שונים ומגוונים. לצורך כך נסעה המשלחת במשך שעות רבות וביקרה בשלל קואופרטיבים, רובם חקלאיים. אחד הקואופרטיבים החקלאיים המעניינים ביותר היה הקואופרטיב וירג'ין דה אוליבה הפועל בסמוך למלאגה. הקואופרטיב נוסד ב- 1977 על ידי 22 חקלאים, אשר התמקדו בייצור יין שולחני מאדמותיהם. כמות הפרי הראשונה שרוסקה ביקב הייתה 300 אלף ק"ג. נציג הקואופרטיב שהדריך את חברי המשלחת סיפר כי הסיבה להקמתו הייתה תחושת הניצול שחשו החקלאים , אשר נאלצו למכור את תנובת הכרמים שלהם בפרוטות ליקבים הגדולים. כיום מונה הקואופרטיב 600 חברים שכל אחד מהם הוא בעלים של לפחות 1500 דונם כרמי ענבים וכרמי זית. הקואופרטיב כולל בית בד מודרני, יקב גדול ומפעל לעיבוד זיתי מאכל. בסך הכול מטפל כיום הקואופרטיב מדי שנה ב-5 מיליון ק"ג ענבי יין, עשרת אלפים טון של זיתים לשמן ו-5.5 מיליון ק"ג של זיתים למאכל. המדריך, שהוא גם מנהל הייצור, סיפר כי כל חבר בקואופרטיב חייב להביא את כל התוצרת שלו אל הקואופרטיב, התמורה לחבר מחושבת כנגד איכות הסחורה (יש הבדל בתמחור בין זיתים שנמסקו ידנית לבין כאלה שנמסקו במכונה). הקואופרטיב מחוייב לקבל כל תוצרת של החבר אך על מי שמביא תוצרת באיכות נמוכה מהנורמה מוטל קנס. המדריך סיפר כי הקואופרטיב נהנה מתמיכות ומסובסידיות מהאיחוד האירופאי ומהממשלה הספרדית, הכוללות הלוואות ומענקים לפיתוח והטבות מס. במהלך ביקור במחסן שבו מתיישן יין הפורט שמיוצר במקום, גילה המדריך לחברי הקבוצה כי במחסן מסתתרות שתי חביות מתקופתו של נפוליאון בונפרטה. בתחילה הוא סירב להתיר לחברי הקבוצה לשתות מהיין הישן נושן, אך מאוחר יותר התרצה, ואיפשר לחמישה חברים מהקבוצה ללגום מעט מהיין. היינן אבי יהודה מנווה אילן, אשר היה הראשון לטען מהיין הישן-נושן, סיפר אחר כך כי כמעט התעלף כשהנוזל הכהה נגע בלשונו: "הצבע של היין היה סמיך, כהה כמו שוקולד וסמיכות של קרמל. זה יין שאפשר לנגוס בו, כמעט ללעוס אותו. המגע בלשון עורר זרמים עצומים של תנועה, כל הטעמים שאפשר לדמיין ואיתם טעם חזק של קרמל, שוקולד וקינמון. כל הגוף שלי רטט, כמעט התעלפתי". למרבה המזל היו עם יהודה עוד כמה מחברי המשלחת, בהם דוד בוזגלו מבר גיורא, מנהל מחלקת התיירות, משה סוויסה, ומארגן הטיול, סגן ראש המועצה, נימי יפה, שהצליחו לשמור עליו ואף לצלם את ההתרגשות שאחזה בו. גם הם העידו על טעמו המיוחד והמרתק של היין בן ה-200 שנה.

קואופרטיב משפחתי

תופעה מעניינת ומיוחדת בתחום הקואופרציה התגלתה לעיני חברי הקבוצה בביקור בחוות חקלאית לגידולי שדה בעיר AZNALCAZAR . מדובר בעסק משפחתי שהגדיר עצמו כקואופרטיב. העסק הוקם בשנת 2002 על ידי דולורס אסקלונה סנצ'ז, גרושה ואם לשלושה ילדים. לאחר שבעלה עזב את הבית, החליטה דולורס להיאבק. כבעלת חווה חקלאית קטנה, בת כ-400 דונם, היא עמלה מבוקר עד ערב כדי להאכיל את שלושת בניה. מאוחר יותר הצטרפו הבנים למשק ועבדו יחד עם האם, כשהם חוכרים אדמות מבעלי הקרקעות ומגדלים עליהם גידולים שונים. חלומה של דולורס היה לשווק ישירות לצרכן הסופי. לפני כעשר שנים היא גילתה כי תקנות הקואופרציה של האיחוד האירופאי מאפשרים להגדיר משפחה כקואופרטיב, ובלבד שהקואופרטיב יענה על הדרישות הקבועות בחוק: שלושה חברים, תקנון מוסדר והשקעה ראשונית. במודל זה נהנה הקואופרטיב המשפחתי מזכויות ככל קואופרטיב אחר: קבלת עזרה מהאיחוד האירופאי, סיוע בשיווק, הכשרה מקצועית, מימון למיכון חקלאי, הטבות מס ועוד. דולורס ושלושת בניה הקימו קואופרטיב המעבד כיום 8000 דונם של גידולי שדה ובהם: תפוחי אדמה, אבטיחים, גזר וחיטה. התוצרת משווקת ישירות לרשתות שיווק באנגליה, נורבגיה והולנד. הקואופרטיב מעסיק 24 עובדים קבועים ועשרות עובדים זמניים בתקופות הקטיף והעיבוד. הרווחה הכלכלית אפשרה לדולורס להציב לעצמה מטרה נוספת, להפוך לראש העיירה המקומית, בת ה-5000 נפשות. בבחירות האחרונות היא התמודדה ונבחרה, וכעת היא מכהנת כראש העיר. כאשר נשאלה היכן מצאה את הכוחות להתמודד עם הקשיים שנקרו בדרכה, השיבה "לא הייתה לי ברירה".

חשדנות מסוימת

תחום הקואופרציה אינו זר לישראלים בכלל ולתושבי המגזר הכפרי בפרט. מאז הוקמה מדינת ישראל צמחו בה מאות קואופרטיבים. כל קיבוץ וכל מושב עובדים החלו כקואופרטיבים, הכוללים ערבות הדדית ומפעלים משותפים. אולם, האטרקטיביות של תחום הקואופרציה בישראל נעלמה עם השנים ובעשרים השנים האחרונות החלה תופעה הפוכה, של התפרקות האגודות השיתופיות, כולל המבנים האדוקים ביותר של הקואופרציה, הלא הם הקיבוצים. על רקע הצמיחה של תחום הקואופרציה בספרד אפשר בהחלט לתמוה, מדוע הפך נושא הקואופרציה בישראל מדגל אדום לסמרטוט, שמעטים בלבד מוכנים להניף אותו. מגוון התשובות נע במנעד רחב: החל מהאופי היזמי והאינדיבידואליסט של הישראלים, עובר להתנהלות לקויה ואף מושחתת של המנגנונים הקואופרטיביים, ממשיך באימפוטנציה של הרגולטור הממשלתי הלא הוא רשם האגודות השיתופיות, ומסתיים במדיניות ממשלתית מגמתית המחלישה במכוון את התמיכה ממנה נהנה המגזר השיתופי מאז קום המדינה. הרתיעה האינסטינקטיבית מקואופרציה הייתה חלק בלתי נפרד מהזווית שבה בחנו חלק מחברי המשלחת ממטה יהודה את הקואופרטיבים בהם ביקרו. כך למשל, כאשר באחד הקואופרטיבים הציגו בגאווה בפני המשלחת את מבנה בית האריזה שנבנה בהשקעה של 4.5 מיליון אירו, החלו המושבניקים להתלחש ביניהם בניסיון להעריך כמה כסף הושקע בפועל במבנה. מאוחר יותר כאשר הוצג בפניהם אולם הכנסים המפואר, הכולל 300 מושבים אורתופדיים, כאשר בקואופרטיב עצמו חברים רק כמאה איש, גברו צקצוקי השפתיים. ולבסוף, כאשר חלק מחברי המשלחת טענו כי ראו במו עיניהם כיצד אחד ממנהלי הקואופרטיב מורה לעובדים להחליף תוויות על ארגזי התוצרת, נקבע פסק הדין – השחיתות כאן דומה לשחיתות שראינו בארגון הקניות הוותיק שקרס ובאגודות האזוריות, הודיעו המושבניקים, הם לא יכולים לעבוד עלינו עם הקואופרציה הזו.