תירוש: אושר סופית צו הריסה לבית ענק שנבנה ללא היתר

הכניסה למושב תירוש 

בית משפט לעניינים מנהליים ירושלים דחה עתירה כנגד ביצוע צו הריסה של בית פרטי במושב תירוש. בפסק הדין קבע בית המשפט העותרים בנו בית רחב ידיים בן שלוש קומות וכן בריכת שחייה ללא היתר בנייה, על קרקע ציבורית שלא הוקצתה להם, ועשו זאת למרות שהוסבר להם שהקרקע היא בבעלותה של רמ"י ושעליהם להסדיר תחילה את הזכויות מולה. ביהמ"ש הדגיש כי העותרים המשיכו בבנייה ללא היתר גם לאחר שכבר הוצא צו הריסה מנהלי וגם במהלך ניהול ההליכים המשפטיים כנגדם, ובכל נזק שייגרם להם אין להם להלין אלא על עצמם.

העותרים הם בני זוג שרכשו בשנת 2020 מהאגודה השיתופית תירוש בית מקצועי בשטח 40 מ"ר על מגרש בשטח של 918 מ"ר תמורת 50 אלף שקל. בהסכם המכירה הודגש כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) היא בעלת הזכויות במגרש, וכי באחריות הרוכשים לחתום על הסכם חכירה מול רמ"י לצורך רכישת הזכויות המלאות במגרש. בנוסף, נכתב בבירור כי העותרים מתחייבים שלא לבנות תוספות בנייה או לבצע בנייה כלשהי, ללא קבלת הסכמה של האגודה מראש ובכתב והם מתחייבים שלא לחרוג מגבולות הבית והמגרש כפי שייקבעו על-ידי רמ"י.

הרוכשים פנו לרמ"י מספר פעמים בבקשה להקצות להם את הזכויות במגרש אך בקשתם נדחתה בטענה כי לפי הדין הם אינם זכאים להקצאה של מגרש בפטור ממכרז.

בתחילת שנת 2023 ביקר פקח של רמ"י במגרש ומצא כי בני הזוג הרסו את הבית המקצועי, והחלו בבנייה חדשה שהייתה אז בשלב יציקת רצפה, וזאת ללא הסכמת רמ"י או היתר מהוועדה המקומית לתו"ב.

ביולי 2023 ביקר במקום פקח של רשות האכיפה במקרקעין ומצא כי במגרש הוקם שלד מבנה בן 3 קומות שנבנה ללא היתר, ושטחו הכולל כ-575 מ"ר: מפלס תחתון (תת קרקעי) בשטח של כ-230 מ"ר, מפלס אמצעי (קומת קרקע) בשטח של כ-230 מ"ר, מפלס עליון (מרפסת) בשטח של כ-50 מ"ר, וכן בריכה שחייה בשטח של כ-65 מ"ר. הפקח הדביק אזהרה לפני נקיטת הליכים בכניסה למתחם.

למחרת הביקור יצרה מפקחת ברשות לאכיפה במקרקעין קשר טלפוני עם בני הזוג, הסבירה שמתקיים תהליך להוצאת צו הריסה מנהלי שבסופו תתבצע הריסה של המבנה, אלא אם כן ימציאו היתר בנייה או יבצע את ההריסה בעצמו. במענה לכך, טען בן הזוג כי הפסיק את עבודות הבנייה עד לקבלת היתר.

כחודש לאחר מכן נחתם צו הריסה מנהלי על-ידי מנהל מחוז ירושלים ברשות לאכיפה במקרקעין והודבק על המבנה. הפקח שביקר במקום דיווח כי עבודות הבנייה במגרש המשיכו להתבצע.

בני ניהלו מספר הליכים משפטיים לביטול צו ההריסה ולעיכוב ביצועו אך אלה נדחו. לבסוף הגישו בני הזוג עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובה הם מבקשים העותרים להורות לרשות מקרקעי ישראל להקצות להם את הזכויות בחלק הצפוני של המגרש הנדון, ובמקביל להורות לרשות לאכיפה במקרקעין לבטל או לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי, עד לסיום הליכי הקצאת הקרקע לעותרים וקבלת היתר שיכשיר בדיעבד את אי חוקיות הבנייה.

שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים, דפנה כהן לקח, דחתה על הסף את העתירה ואת כל טענות בני הזוג אחת לאחת. בפסק הדין ציינה השופטת כי העתירה לוקה באי ניקיון כפיים חמור, וכי בני הזוג  בנו בית רחב ידיים ובריכת שחייה ללא היתר בנייה, תוך עשיית דין עצמי, והתעלמות מכל האזהרות שקיבלו.

השופטת ציינה כי בני הזוג "בחרו במודע לפעול בדרך פסולה של בנייה תחילה, ובקשת רישוי לאחר מכן", והתעלמו מסעיפי הסכם המכירה שבהם הודגש כי עליהם לקבל את הסכמת רמ"י. "גם אם הבנייה המדוברת תואמת את התכנית התקפה במקרקעין, אין בכך כדי לתת מענה לעובדה שהעותרים בנו בית מגורים רחב ידיים ללא היתר על קרקע ציבורית, על אף שהקרקע לא הוקצתה להם ועל אף שהעותרים היו מודעים לכך שהיא אינה שלהם מבחינה קניינית", נאמר בפסק הדין.

"המסקנה המתבקשת מכל אלה היא כי העותרים פעלו לקביעת עובדות בשטח תוך עשיית דין עצמי בוטה, תוך התעלמות מצו הריסה מנהלי שהליכים משפטיים בעניינו נדחו, ובחוסר ניקיון כפיים בולט בניסיון להוביל למעשה עשוי, כאילו לית דין ולית דיין. די בכך כדי להוביל לדחיית העתירה על אתר", הדגישה השופטת והוסיפה, "המסקנה הנגזרת ממשקלם המצטבר של מכלול הטעמים לעיל, היא כי עמדת הרשות לאכיפה במקרקעין היא סבירה ואף מתבקשת, וכי עמידתה על יישום צו ההריסה המנהלי החלוט היא ביטוי להגנה על שלטון החוק ולמאבק בעבריינות בנייה".

גם טענתם של בני הזוג לפגיעה בלתי מידתית בהם, וכי הריסת ביתם שבו השקיעו ממון רב תוריד לטמיון את כל השקעתם ותשליכם אל הרחוב יחד עם ילדיהם נדחתה. "...נראה כי העותרים (שהיו מיוצגים כל העת) לא השכילו להבין לאורך הדרך את חומרת המצב, המשיכו בבנייה הלא חוקית, ובכך הגדילו את נזקיהם במו ידיהם בשעה שהיה עליהם להבין שהם שמים את כספם על קרן הצבי... בנסיבות אלה, ככל שייגרם לעותרים נזק כלכלי או אחר, אין להם להלין אלא על עצמם. בנייה לא חוקית כרוכה מטבעה בסיכון שהמפר לוקח על עצמו בעת שהוא מחליט לבנות בניגוד לחוק", קבעה השופטת כהן-לקח.

לאור זאת נדחתה העתירה על הסף, לבני הזוג הוקצה פרק זמן של 60 יום לביצוע ההריסה. במידה ולא יבצעו צו ההריסה בעצמם אזי הוא יבוצע על ידי רשות האכיפה ורמ"י. בני הזוג חויבו תשלום הוצאות לרמ"י ולרשות האכיפה בסך 15 אלף שקל.