דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 14 בנובמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תנשמת: המדבירה הטבעית

התנשמת היא סמל ל"אזרחות טובה", היא ניזונה בעיקר מעכברים ומנברנים המזיקים לחקלאות ובכך הפכה לידידת החקלאים

זוג תנשמות מחסל אלפי נברנים בשנה. תנשמת

התנשמת היא סמל ל"אזרחות טובה". "מעשיה הטובים" (טובים עבורנו – בני אנוש) נעשים בצנעה, עמוק בתוככי הלילה ולכן הם נעלמים מעינינו.

ביום לא נוכל לראותה בדרך כלל, שכן היא עוף לילי ואינה פעילה ביום. בלילה, נוכל להבחין במעופה כאשר תתגלה לעינינו לרגע קצר, על רקע מקור אור כלשהו, וחיש היא תיעלם בחשכת הלילה במעוף שקט וחמקמק.

התנשמת ניעורה לפעילות בשעות הלילה. החוש העיקרי בו היא נעזרת לצורך פעילותה הוא חוש הראיה (במקביל לחוש השמיעה). כיתר עופות הלילה, היא מצוידת בזוג עיניים גדולות ובולטות הממקדות את מבטה קדימה, ממש כעיני בני האדם. העיניים הגדולות המתנוססות מעל מקור דמוי אף נשרי מעניקות לה חזות אנושית, הנדמית לאנשים שונים כמבע אדם חורש רע...

היותה נסתרת מעין כל, מעופה החרישי שאיננו נשמע כלל בלילה, פרצופה "החורש מזימות" כביכול, והקולות המסתוריים שהיא משמיעה ממקום מרבצה בעליות הגגות של הבתים, הצמידו לתנשמת תכונות מאגיות, מסתוריות ומפחידות. על מעלליה סיפרו סיפורי אגדות ומעשי בדיה שלא היו ולא נבראו. וכך, במקום לזכות בפרס על שירותיה הטובים לאדם, "זכתה" התנשמת להפוך לדמות מפחידה בקרב בני האנוש.

הבה ונתהה מעט על קנקנה של "דורסת לילה" זו, שנוהגת להפתיע באישון לילה, לחלוף בחרישיות בפריסת כנפיים רחבה ולהיעלם מיד כאילו הייתה דמות רפאים.

מבט קרוב בתנשמת מגלה את כסותה, שאיננה אלא אדרת נוצות רכות כמשי הנעימות למגע יד ומזמינות עוד ועוד ליטופים. אדרת רכה זו מאפשרת לה לחתור ו"להחליק" בחתירה באוויר בשקט רב, רב מכול ציפור יום המוכרת לנו. בנוסף, צייד אותה הטבע ב"מכשיר" ייחודי לדורסי הלילה להשקטת מעופן. נוצות חזית כנפיה של התנשמת – "שפת ההתקפה" שלהן בלשון מקצועית אווירונאוטית, מצוידות בכעין מסרק משונן שנועד גם הוא להבליע עת רחש חתירתן באוויר, זה החולף מעל כנפיה בתעופתה.

גם "פרצופה", המזכיר פני אדם זועף, מעוטר בציור של לב סביב עיניה ומקורה. השרטוט הזה, מסתבר, לא נוצר סתם כך ל"יופי", אלא מאפשר לה לקלוט בדיוק מאיזה כיוון נשמע רחש הטרף המזומן לה ושאליו תכוון את תעופתה.

כול התכונות וה"ציודים" הללו מאפשרים לתנשמת לזהות ולעוט על טרפה בלילות אפלים כרואה ואיננה נראית, כחשה ואיננה נגלית וברגע הנכון, לא להחטיא את טרפה, במיוחד אם הוא נמצא בתנועה.

שובך לתנשמת (צילם: מעוז חביב)

ידידת החקלאים

ממה ניזונה התנשמת יותר מכול? מעכברים ומנברנים, שהם מן המזיקים הגדולים לגידולים החקלאיים בשדות.

יכולת הציד המרשימה שלה ו"תאבונה" הרב בעת שהיא מגדלת את גוזליה, עושים אותה לציפור שתועלתה לא תסולא בפז.

בעת גידול הגוזלים, עשוי זוג תנשמות "לחסל" בלילה אחד עשרות נברנים, ובמשך כשנה אחת כ-8,000 יצורים כאלה. עכשיו צאו וחשבו: זוג תנשמות אחד מחסל בשנה כ-8,000 עכברים. עשרה זוגות כ-80,000! ואם נעלה ל-120 זוגות, הרי שנגיע למיליון עכברים ונברנים!

כך הפכה התנשמת לידידת החקלאים. בקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן, המתמחה בגידול וטיפוח יצורים שונים למלחמה ביולוגית במזיקים, כלומר, ללא שימוש ברעלים, פיתחו שיטה פשוטה עד להדהים לעידוד סיוע התנשמות לחקלאים.

מומחי שדה אליהו מצאו שהתקנה של שובכים מתאימים, עם פתחים וסף כניסה המותאם לממדי התנשמת, מזמין את התנשמות שבטבע, לקנן בהן. התנשמות, כך מסתבר, מגלות בשמחה את ה"בתים הקטנים", הפרטיים, המוצבים על גבי עמוד בגובה של כשני מטר בפינת השדה, ונכנסות שמה כדי להתקינם להטלה, לדגירה ולגידול גוזליהן.

את השובכים הללו מפזרים החקלאים בשדותיהם, וכך, במקום להוציא ממון רב על חומרי ריסוס רעליים, הזמנת מטוסי ריסוס או עבודת ריסוס מסוכנת מהקרקע, הם זוכים לבעל ברית המשרת אותם באופן המוצלח ביותר, מבלי לגבות בעד שירותיו ולו אגורה שחוקה אחת.

ה"פטנט" הפשוט והכל כך מוצלח הזה הלהיב לא רק את החקלאים שלנו, אלא גם את חקלאי המדינה השכנה, ירדן, והיום ניתן לראות את שובכי התנשמות בשדות שמשני עברי הגבול.

אחרי שסיפרנו כאן את מעללותיה ומעלותיה של התנשמת, כל כך מתבקש הוא שנשנה מן הקצה אל הקצה את יחסנו כלפיה, ונתרחק מכול הסיפורים שאין בינם לבין המציאות ולא כלום. שנזרוק לפח את כול "סיפורי הסבתא" שנוצרו עקב דמותה "חורשת הרע" של התנשמת, עקב הרחשים, הנשיפות והקולות המפחידים הנשמעים בלילות מעליית גג שבה התיישבה תנשמת על מנת להטיל בה את בייציה ולגדל בה את גוזליה.

ביום היא רואה במטושטש. תנשמת

התנשמת אכן מצוידת בכול מה שצריך להיות מצויד עוף לילה, אך אין זה אומר שהיא אינה מסוגלת לראות כלל במשך היום. אלא מה? בגלל שאישוניה הגדולים אינם מתכווצים כמו האישונים שלנו באור השמש, ראייתה ביום מטושטשת, ממש כמו ראייתנו שלנו אחרי ביקור ובדיקה של רופא עיניים, שטפטף לעיניו טיפות להרחבת האישונים.

כאשר תגלנה ציפורי היום תנשמת שהתעופפה מסיבה כלשהי ביום, אולי נבהלה ונמלטה ממקום משכנה, הן עטות לעברה בחמת זעם, וכך יכולים אנו לראות לפתע תנשמת שכזו הנמלטת מ"עדר" ציפורים כעסניות שעטות עליה בחמה שפוכה כדי להבריחה מתחומן.

ולסיום, דרך אכילתה של התנשמת תואמת טורף רב מעללים שכמוה. התנשמת איננה "מבזבזת" זמנה על לעיסה או קריעה של חלקים מטרפה, כמו למשל הנשרים, היא בולעת את טרפה בשלמותו, על כול אבריו וכסותו. רק לאחר מכן, בתהליך עיכול כפול, המתרחש קודם לכל בזפקה, היא נפטרת מן העצמות או הנוצות או כל מה שאין לה צורך בו. את כל אלה היא פולטת ומקיאה בגוש אחד הנקרא – "צניף" וברבים – צניפים. וכך, אם נגלה בפינה מסוימת ערמת צניפים שכאלה, נוכל לדעת שאי שם מעלינו ישבה לה תנשמת וסעדה את סעודת הלילה שלה.

ומה סעדה? נוכל לפתוח את הצניפים ולגלות.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?