דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תעלומת הטורפים הגדולים

ספרי המקרא ועדויות של חוקרים מספרים על נוכחות של אריות, דובים ונמרים באזורנו. האם באמת שוטטו טורפים אלה ברחבי ארצנו?

דובים, אריות ונמרים נשמעים לאוזנינו כבעלי חיים הקשורים למקומות רחוקים. מי מאיתנו יוצא לטיול ברחבי הארץ תוך תקווה לראות דוב או אריה? לכל היותר, נקווה לראות באזורנו צבי, יחמור, שועל או חזיר בר. אך בעבר, הרחוק והקרוב, היה ניתן לראות בנופי ארץ ישראל נציגות של חיות הטרף הללו.

 

אריה ודוב במקרא

דב סורי חושף שיניים - צילום שי2 - ויקיפדיה

הנה, באזורנו, בצרעה שבתחום שבט דן, נולד, על פי הסיפור המקראי הידוע, שמשון הגיבור, שאחד מהמפורסמים שבין מעשי גבורתו היה הרג האריה בכרמי תמנתה שבעמק שורק, בין בית שמש לבין טל שחר.

הנה, כך מספר לנו ספר שופטים: "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה, ויבואו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שואג לקראתו. ותעלה עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו" (פרק י"ד פסוקים ה-ו).

אריות...? כאן... בעמק שורק?

המקרא חוזר ומזכיר כי אכן היו אריות באזורנו. הנה, דבריו של דוד, הרועה הצעיר ואדום השער, אשר פונה לשאול ומציג את ניסיונו ה"קרבי": "ויאמר דוד אל שאול: רועה היה עבדך לאביו בצאן. ובא הארי ואת הדוב, ונשא שה מהעדר. ויצאתי אחריו והיכיתיו והצלתי מפיו. ויקם עלי, והחזקתי בו בזקנו, והיכיתיו והמיתיו, גם את הארי וגם את הדוב היכה עבדך". ((שמואל א', י"ז).

והנה סיפור תנ"כי נוסף, על אלישע הנביא, והפעם עם נוכחות של דובים: "ויעל משם בית אל. והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו – עלה קרח, עלה קרח.... ויקללם... ותצאנה שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" (מלכים ב', פרק ב').

ובכן, האם כל הסיפורים הללו אינם אלא דמיון פרוע שממנו נולדו דמויותיהם של הטורפים הגדולים?

 

נמר מדבר יהודה

 

ובכן, ידוע לנו על טורפים שונים שחיו בארצנו בשנים עברו. אחד מהם, נמר מדבר יהודה, גילה נוכחות גם בתקופתנו זו, כלומר, בעשרות השנים האחרונות.

לפני עשר שנים, כשהשתתפתי בטיול לימודי בקורס מורי הדרך באזור עין עבדת שבסמוך למדבר צין בנגב, ראינו על גזע עץ עבות של צפצפת הפרת את השריטות העמוקות של ציפורני הנמר ששייף אותן. אז נמר אמנם לא ראינו, אבל את העקבות הטריים שהותיר בגזע העץ ראינו גם ראינו.

העובדה היא שעד לפני כחמישים שנה, נצפו באזורי מדבר יהודה והר הנגב עשרות נמרים, אבל מספרם הלך והצטמצם משנה לשנה עקב מחסור במקורות מזון ומים וכן ציד.

חלק מהנמרים ניצודו על ידי ציידים לשם מכירת עורם וחלק נהרגו בשנות ה-60 על ידי בדואים, שרצו להגן על עדרי הצאן והגמלים המשוטטים שלהם.

שיטה מקובלת ללכידת נמרים הייתה מלכודות מיוחדות שהקימו רועי צאן מסלעים ואבנים ובמרכזם הונחה גופת טלה. משנכנסו הנמרים לתוך המלכודת כדי לזכות בבשר טלה מת, קרסה עליהם תקרת המלכודת העשויה אבן כבדה והם נלכדו.

 

הנמרים האחרונים

נמר מדבר יהודה - צילום יוסי אוד - ויקיפדיה.

לפני כמה עשרות שנים עדיין התנהל מעקב אחרי שישה נמרים שחיו במדבר יהודה באמצעות משדרים שהוצמדו בסרט לצווארם. מרחב המחיה של הנמרים במדבר יהודה הלך והצטמצם במהירות, המחסור בטרף הביא לכך שהם חדרו לתחום קיבוץ עין גדי וטרפו חתולים, כלבים, ארנבות ותרנגולים.

הנמרה המפורסמת ביותר מביניהם הייתה "שלומציון", שאף נכנסה באחת הפעמים לתוך דירה בקיבוץ עין גדי והבהילה את התושבים.

נמרה אחרת "ציה" הייתה ציידת דורבנים מיומנת. יום אחד, מצאו אותה מוטלת פצועה בחדר מדרגות במצפה רמון, לאחר שנפצעה אנושות בקרב עם דורבן. אנשי רשות הטבע והגנים הוזעקו למקום, טיפלו בה עד שהתאוששה וחזרה לטבע. כעבור חודשים אחדים היא נמצאה בלא רוח חיים ולצידה הדורבן שצדה. גופה היה מנוקב מדקירות קוצי הדורבן, שמקצתם חוררו את ריאותיה והביאו למותה.

הנמרים האחרונים בישראל חיו באזור הר הנגב. בשנת 2007 חדר נמר בשם "משיח" לבית משפחה במדרשת שדה בוקר. הוא היה כה תשוש עד שראש המשפחה לכד אותו בידיו החשופות והוא הועבר לחי בר ביוטבתה, שם הלך לעולמו אחרי שנתיים.

נמרים התגלו גם בצפון הארץ, וכך זכה נחל נמר בגליל העליון בשמו, על סמך עדות של רועים ערבים שנתקלו בנמרים באזור זה.

אם כן, אין עוד כל ספק, נמרים היו בארצנו.

 

דובים בכנרת

 

נראה שמלבד סיפורי התנ"ך שבהם מוזכרים דובים, קיימת עדות מהימנה מאוד על נוכחות דובים בארץ ישראל לפני כ-150 שנה.

עדות זו היא של חוקר הטבע הידוע, הכומר האנגלי, הנרי בייקר טריסטרם (על שמו נקרא זרזיר ים המלח – הטריסטרמית) שנחשב ובצדק לאבי הזואולוגיה בארץ ישראל, סייר בארץ ישראל וחרש אותה לאורכה ולרוחבה בשנים 1863-1864.

בספרו "מסע בארץ ישראל – יומן", הוא מספר על סיור שערך בנחל ארבל, לא הרחק מהכינרת. "...מעולם לא פגשנו חיות בר כה רבות... ראשון הופיע חזיר בר מתוך הסבך... אחר כך הוחרד אייל... אחר כך נמייה גדולה שכמעט דרכה עלי, ובעודני מתאמץ לעקוב אחריה, ראיתי להפתעתי דוב סורי חום יורד בכבדות אך ממהר על פני הסלעים וחוצה את האפיק... נזהר שלא להתקרב אלינו...".

בעדות אחרת על סיור באזור החרמון מציין טריסטרם: "השלג היה זרוע עקבות דובים טריים".

אם כן, כאשר זואולוג מומחה מעיד שנתקל בדובים – מדובר בעדות מהימנה שקובעת – אכן, היו דובים בארצנו.

 

היכרות קרובה

אריה אסיאתי - צילום אמאנסייד - ויקיפדיה.jpg

לגבי אריות, אין בנמצא עדויות ידועות במאות השנים האחרונות על אריות בארץ. אבל, ככל שמתעמקים בעדויות שעולות מהטקסטים הקדמוניים ניתן להסיק שהסיפורים על נוכחות של אריות לא היו מצוצים מהאצבע.

הנה, כשיעקב אבינו מברך את בניו, הוא מקדיש ליהודה דימוי מיוחד: "גור אריה יהודה, מטרף בני עלית. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". (בראשית, מ"ט, ט').

עולה כי נותן הברכה הכיר היטב את תכונותיו של מלך החיות, הן כגור אריות צעיר, נמרץ, אולי פוחז משהו, והן כאריה בוגר עצמו, על גדולתו ועוצמתו, שכאשר הוא מחליט לרבוץ על מקומו, איש לא יזיזו משם לעולם.

מאז ברכת יעקב נעשה האריה לסמל של שבט יהודה, וגם של ממלכת יהודה כולה, וברבות השנים לסמלה של בירתנו, ירושלים, וגם סמלה של המועצה האזורית שלנו – מטה יהודה.

כיום אפשר לראות את האריות, שככל הנראה הם האריה-אסיאתי, ואת הדוב הסורי, והנמרים בגני החיות. וכאשר נראה אותם, נוכל להעריך שבעתיים את גבורתם של שמשון ודוד שנאבקו בהם.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?