דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 24 בנובמבר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"תפילה ללא קול של הגוף"

תיאור של התקף אפילפסיה כפי שמופיע בספר 'אאורה'

                                       

הכול לבן. מרצד. דוקר. סיבים דקיקים נושרים מעץ עב גזע. נלחצים אל העור. ומרפים. תפרחות הגדילן

מבקשות למסמר את הגוף למקומו. הרוח שורקת. חליל רועים קורא לשוב אל חיק. דנדון פעמונים קורא

ליער – התעורר. בין העצים פורטות זרועות הרוח. האין מתפשט.

בעצים פועם הפעם, חיים שלא נחיו עדיין – ובכל זאת ברורים ונהירים כעמודי אלון כהים. קרחת יער

יתומה. הדהוד נבוב, אולי אבוב, תפילה ללא קול של הגוף, לשמוע עוד מן הצלילים. לנשום אל הריאות

החלולות, להזרים בעורקים את פעמוני היער. המנגינה מפלסת דרך במבוך ורידים. פוערת בהם סדקים,

חורטת את עצמה לדעת. הידיים חובטות בכל מה שמפיח צליל – בענפים הרוטטים, בעלווה הירוקה,

ברוח, בגוף המוטח מעלה-מטה. מעלה-מטה.

ערוגת בר, שלט. "בית". מאחוריו – עצים. אורות ניאון זולגים מן השמיים, בנקישות גזעים מפוארים

וחלולים. מקצב מכה ביער. רשרוש הענפים, ציוץ הציפורים, נקישות נקר בקצב מסחרר, נדנוד. חריקת

עצי היער מהדהדת בחבלי הענפים הרוטטים, ניד – נוד. בפעימת לב היער נפתח בתרועה, בנשיפת אוויר

עלה נושר. רבת תהודה מפציעה המנגינה מבעד לעצים, כתזמורת ובראשה מנצח האוחז בחרב. המנגינה

שורטת את העור, הולמת ברקות. שומטת את הגוף. ריחוף, ערבול. הגוף שואף להישען על גזע עץ,

להיטמע באדמה, להיטמן בה. רק להפיג את הצלילים, לתת לו מנוחה. כי אין יותר מנוחה בעולם. אין

קרקע. אין לאן לברוח.

ובכל זאת, הגוף רוצה להישאר לנצח בצל עצי היער והמנגינה. בניחוח צוף מתוק המנגינה נפערת בזמזום,

פותחת סדק צר אל נבכי הצלילים המרובדים. אפשר לשהות בהם, לרגע, דביק ומתקתק, חומק בין עלים,

ואז נמוג. או אז הגוף קמל אל תוך עצמו, כפות הרגליים נעשות לאבן, הידיים דוחפות ענפים, מסיטות

צמרות. הזרועות מבקשות להניף את היער לשמיים. המנגינה חדלה, אך עדיין נותרה תקווה המנקרת

בגזעים המתוחים. המנגינה קיימת. בין כפיסי עץ רטובים, או חבויה בפרח בולעני. אין איש. רק מנגינה

הולמת ברקות, פוקעת עורקים, ושוב דועכת ונהיית לעץ, או אצטרובל. כמו על פי תווים שנכתבו מראש

הרוח פורמת את המנגינה ללא מנוח.

על רקע שובלי ניאון, הומה השקט.

 

(כתבה: עדי וקנין-אבירם)


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?