דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 07 באפריל 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תרנגול הבר מן האגדות

הדוכיפת ידועה כבר מן המקורות ונקשרה אפילו לסיפור הביקור של מלכת שבא בחצרו של שלמה המלך. היא זכתה בתואר "הציפור הלאומית" וזאת בשל יופייה הבולט וכתר המלכות לראשה

לפני כתריסר שנים, בשנת 2008, התנהלה בארץ תחרות לא שגרתית. כתבה עיתונאית שהופיעה אז באחד העיתונים תיארה אותה כך: "... דווקא בימים אלה, כשהמערכת הפוליטית של ישראל סוערת, באה לסיומה מערכת בחירות מסעירה לא פחות: במהלך ששת החודשים האחרונים התחרו ביניהן עשר ציפורים על התואר הנכסף "הציפור הלאומית של ישראל". את הקמפיין יזמה והובילה החברה להגנת הטבע והוא קיבל את חסותם של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. הבחירות התקיימו בגני הילדים, בבתי הספר, במחנות הצבא ובאתרי תיירות בכול הארץ. כמו כן – בכנסת ובנציגויות ישראל בארבעים מדינות בעולם... לאחר שנאספו ונספרו כול הקולות, 155,000 במספר, קבעה הוועדה הציבורית והכריז נשיא המדינה, שמעון פרס, בטקס מיוחד כי הדוכיפת, הציפור היפה, הצבעונית והמלכותית היא הציפור הלאומית שלנו".

הנה כי כן, הדוכיפת, הציפור עם הכתר לראשה, הוכתרה כמלכת ציפורי ארץ ישראל. אולם, הדוכיפת זכתה לככב בסיפורים ובאגדות רבות הן בארצנו והן בארצות אחרות, זמן רב לפני כן.

דוכיפת (צילום: מאיר לוי, מרכז להבה קרית שמונה, אתר פיקיויקי)

ד"ש מאתיופיה

 

כבר בתורה, בספר ויקרא, מופיעה הדוכיפת ברשימת שמות הציפורים הבודדות האסורות באכילה. "...ואת אלה תשקצו מן העוף, לא יאכלו... את הנשר ואת הפרס ואת העזניה... ואת החסידה, האנפה למינה ואת הדוכיפת..." (ויקרא, י"א).

אגדה ערבית מספרת שאם נער יחשוק בנערה והיא לא תיאות לו, ילך לשומרוני, דווקא, וזה יטול עצם מעצמות הדוכיפת, יכתוב על העצם מה שיכתוב, ויורה לנער לקשור את העצם בחוט לצווארו. ואז, לא יעבור חודש, ובלב הנערה יתעוררו געגועים לנער והיא תחזור אליו ותלך אחריו לבית הוריו.

באותה רוח, גם במקורות היהודיים בהם נאמר בין היתר: "...אם תתלה אישה את עינו השמאלית בצווארה – לא יאהב בעלה אישה אחרת זולתה לעולם ואפילו אם היא כעורה, יראה אותה בעלה כיפה וחכמה...".

אגדות אחדות נקשרו בין הדוכיפת לבין שלמה המלך החכם מכול ולחלקן אף קשר לאורח חייה וטבעה של הדוכיפת. להלן, תמצית אגדה שכזו: "...כטוב המלך שלמה ביין... ציווה להביא לפניו את עוף השמים וחיית השדה.... באותה שעה נתבקש תרנגול הבר (אחד מכינוייה של הדוכיפת) בין העופות ולא נמצא. וציווה המלך בכעס להביאו. ענה תרנגול הבר ואמר לו.... אמרתי אשוט בעולם כולו ואראה אם יש מדינה או ממלכה אחת שאינה נשמעת לאדוני המלך...וראיתי מדינה אחת, עפרה יקר מזהב וכספה בחוצות כזבל... אף ראיתי אישה מושלת בכולם ושמה – מלכת שבא. ובכן, אם טוב הדבר לפני המלך, אלך למדינת שבא ואביא... את מושליהם...". (ויקרא רבה, תרגום שני).

סיפור הביקור של מלכת שבא אצל שלמה מופיע בתנ"ך וגם בכתבי הקודש של האתיופים, וכיצד הוא קשור לדוכיפת? הדוכיפת שאחד מכינוייה הרבים הוא גם תרנגול הבר, הייתה עוזבת אותנו בחורף ופונה דרומה לעבר אפריקה החמה, כאשר היא חולפת בדרכה מעל לים סוף ואתיופיה, מקום מושבה של מלכת שבא. רק לקראת בוא האביב הייתה חוזרת אלינו כדי לבנות כאן את קינה ולגדל כאן את דור הצאצאים הבא.

המחנך, הסופר והצפר הידוע, אליעזר שמאלי, מציין כי רק לקראת מחצית המאה הקודמת החלו פרטים לא רבים של הדוכיפת לוותר על המסע דרומה לקראת החורף. ואכן, מאז התרחבה והתקבעה התופעה עד מאוד, וכיום נמנית הדוכיפת על הציפורים היציבות בארצנו, גם אם חלקן ממשיכות לצאת לקראת החורף למסע דרומה. כמו כן, חולפות בארץ ציפורי דוכיפת אירופיות בדרכן לאפריקה החמה.

חביבה על הגננים בזכות אהבתה לערצבים. דוכיפת עם טרף

כתר מלכות

 

על מה ולמה זכתה דווקא הדוכיפת לשפע האגדות והסיפורים המספרים בשבחה? נראה שבראש ובראשונה על שום יופייה הבולט לכול עין ועל כתר המלכות שהיא עונדת לראשה.

כיצד אפוא נראית המלכה? גודלה, כגודל תור או צוצלת , צבעה חום-ורדרד-כתמתם ו"פסי הזברה" שחורים ולבנים מעטרים את כנפיה וזנבה. לדוכיפת מקור בולט, ארוך דק ומכופף כאנקול. בעזרתו היא חופרת באדמה הלחה כדי לשלוף מתוכה את התולעים והערצבים – עיקר מזונה. לשונה קצרה ומנוונת לכן, היא נוקטת בשיטה ייחודית – משליכה את הטרף כלפי מעלה, פותחת לרווחה את המקור ובולעת את אותו "בבת אחת" בעודו נוחת פנימה.

למן המקור ולכול אורך ראשה עד עורפה, בולטת ציצת הנוצות הארוכה בצבע חום ורדרד, שבקצותיהן בולט שוב הצבע השחור. את ציצת הנוצות היא נוהגת לזקור ולפתוח ככתר הן בשעת התרגשות והן בנחיתתה ממעופה על רגליה. תעופתה נמוכה וגלית ולעיתים היא מזכירה את תעופתו של פרפר גדול ויפה והליכתה – גמלונית, אף מעוררת גיחוך.

בעבר הדוכיפת הייתה ידועה כציפור המצויה בארץ רק ברצועת החוף, בשרון ובצפון הארץ. אבל כשם שקרה לבעלי כנף נוספים, הלך והתרחב תחום תפוצתה, וכך ניתן לחזות בדוכיפת עתה ממש "מדן ועד באר שבע". הגננים מקבלים אותה בברכה, משום שהיא מתמחה בלכידת ערצבים הפוגעים בשורשי הצמחים.

בזכות קולה היא מכונה בערבית "הודהוד"

קול ייחודי

 

מלבד יופייה הבולט, ידועה הדוכיפת גם בעבור הקולות הייחודיים אותם היא משמיעה. הקול הבולט ביותר נשמע כמעין "הוד-הוד-הוד" המהדהד כמו בא ממעמקים, ולכן זכתה להיקרא בערבית – "הודהוד". שמות נוספים בהן נקראת ציפור זו באזורנו הם – "אום אל מהפה" (אם המניפה, בעירק), "דו-ניקל" (שני מקורים, בכורדיסטן), "יובי, יובי – ש,ש,ש" (מבשרת החורף בתימן).

מתי היא משמיעה את הקולה המיוחד? בחודשי הקיץ החמים והנעימים הדוכיפת משתתקת וקולה אינו נשמע. עם בוא הסתיו, בחודש אוקטובר ובהמשך – בנובמבר, הולכים ומתחזקים קריאותיה המהדהדים. טרם החורף, מתעוררים לחיים זכרי הדוכיפת, ובהשמיעם את קולם הם מזמינים זכרים אחרים לקרב. אז נוכל לראותם רבים, וככל הנראה קשור הדבר בקביעת גבולות הנחלה, אליה יזמינו לקראת האביב את הנקבות על מנת לגדל את הדור הבא.

בראשית החורף מגיעה כעין הפוגה הן לקריאות והן למאבקים, ואילו לקראת האביב, בשלהי פברואר ובמרץ שוב גוברים הדהודי קריאותיהם שיגיעו לשיאם סביב חג הפסח עם בניית הקנים והטלת הביצים, 5-6 בכול קן.

 

זהירות – סירחון

 

הדוכיפת היפהפייה איננה בנאית מצטיינת כלל וכלל. היא בונה את קנה בחורי ופתחי גגות רעפים, בפינות מחסנים וכיוצא באלה. היא מרפדת את הקן באניצי קש בלא סדר, בלגן ממש, ועוד עשויה היא להוסיף לטובת הבניה גם מעט זבל חצרות שתמצא בחצר רפת ובזה תסתפק.

ואם לא די בכך, גם על ההיגיינה בקן לא תקפיד הציפור המלכותית. שלא כציפורים אחרות, הדוכיפת לא מפנה את לשלשת הגוזלים מן הקן וכבר זה כשלעצמו מהווה מקור לסירחון לא נעים. בנוסף, הדוכיפת מפרישה מבלוטה המצויה באחורי גופה נוזל מצחין ומסריח במיוחד, שבכוחו להרתיע ולהבריח כול טורף מזדמן מן הקן. ואם לא די בכך, מוסיפים גם הגוזלים הקטנים תרומה משל עצמם ומתיזים את פרשם המסריח לעבר פתח הקן. וכך, תקופת גידול הגוזלים בקן מלווה בצחנה קשה, וידוע על אנשים שמצאו קן של דוכיפת בגג ביתם וכשעלה ונדף ממנו הסירחון הגדול הם פשוט השליכו אותו לכל הרוחות.

וידוי קטן, בתחרות על תואר "הציפור הלאומית" אני דווקא העדפתי את הסיקסק, ובקרוב תוכלו לקרוא כאן מדוע. בינתיים, צאו לחצר, שאו עיניים או האזינו בקשב רב לקולות ה"הוד-הוד" המהדהדים, ותוכלו גם אתם לגלות את בעלת הכתר.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?