ראש מועצה חדש למטה יהודה – אבישי כהן
אבישי כהן מצביע בקלפי בנס הרים (צילום: יח"צ)
מערכת הבחירות המרתקת ביותר בתולדות מטה יהודה הסתיימה השבוע בניצחונו של המועמד אבישי כהן. מערכת הבחירות זו תיכנס לדפי ההיסטוריה של מטה יהודה מכמה סיבות טובות.
זו הייתה מערכת הבחירות הראשונה בתולדות המועצה שבה התמודדו ארבעה מועמדים שהגיעו כולם לקו הסיום, לראשונה התמודדה אישה על תפקיד ראש המועצה, זו הייתה מערכת בחירות נטולת (כמעט) השמצות ומסרונים מכפישים וגם נטולת (כמעט) מעשים מכוערים כגון פגיעה בשלטי מועמדים מתחרים, זו מערכת בחירות שבה כמחצית מחברי מליאת המועצה הוותיקים פרשו מרצון או שלא מרצון והוחלפו בנציגים אחרים, זו הייתה מערכת בחירות שהתקיימה במהלך אירוע מלחמתי מתגלגל שאיש לא יודע את סופו, ולקינוח – זו היית המערכת הבחירות שבה נבחר (שוב ובפעם השנייה ברציפות) בנו של מי שהיה בעבר ראש המועצה.
ניצחון מכריע
נתחיל עם הנתונים היבשים. עם סגירת הקלפיות ביישובי המועצה האזורית מטה יהודה התברר כי 62.6% מבעלי זכות הבחירה ניצלו את זכותם ושלשלו מעטפה לקלפי. מדובר בירידה קלה ביחס לבחירות הקודמות משנת 2018 אז הגיעו להצביע 66% מבעלי זכות הבחירה. עם זאת, ב-2018 הייתה צור הדסה חלק ממטה יהודה ואלפים מתושביה הצביעו בבחירות והיטו את הכף לטובתו של ניב ויזל. בבחירות הפעם – צור הדסה כבר לא השתתפה, והייתה לזה משמעות רבה.
עם ספירת הקולות התנהל קרב צמוד בין המועמד לראשות המועצה אבישי כהן לבין המועמדת הילה לנקרי-מיוסט. שני המועמדים האחרים, ג'קי צבי ובני אלירז השתרכו הרבה מאחור. ככל שהתקדמה ספירת הקולות ביישובים הערביים התברר כי לכהן יש בהם תומכים רבים והכף החלה לנטות לכיוונו. לבסוף, בתום ספירת הקולות זכה אבישי כהן ב-46% מהקולות, הילה לנקרי-מיוסט ב-35%, ג'קי צבי ב-12.1% ובני אלירז ב-8.1%.
דפוסי הצבעה
ראשית, יש לשוב ולציין את הנטייה השמרנית של תושבי מטה יהודה אשר באופן מסורתי מעדיפים מישהו "משלנו" ולא ממהרים לחפש "מהפיכות". הדבר היה בולט במיוחד על הרקע של הפופולאריות שלה זכתה הילה לנקרי-מיוסט אשר עוררה חששות בקרב פעילי הציבור הוותיקים במועצה, דבר שהביא לפנייה שלהם לאבישי כהן כדי שיציג את המועמדות שלו. בסופו של דבר הפנייה שלהם הוכתרה בהצלחה.
זו מערכת בחירות שבה לא פעלה שיטת ה"דילים" הוותיקה. שבה נבחר ראש מועצה בהסכמה תוך שהוא מחלק אתננים פוליטיים ליריביו. מי שיצאה כנגד השיטה הזו, הייתה הילה לנקרי-מיוסט והמסר הזה נקלט היטב בקרב קהל המצביעים במועצה עד כדי כך שהמועמדים האחרים נזהרו מאוד מלהיות מוצגים כמי שמשתייכים לשיטה זו.
נתון נוסף שיש להדגיש הוא העובדה שצור הדסה לא השתתפה בבחירות. דבר זה פגע אנושות במועמדת הילה לנקרי-מיוסט, אשר בעת שהתחילה את הקמפיין שלה לפני כשנה היא בנתה על קהל המצביעים ביישוב הגדול ביותר במטה יהודה אשר תושביו אינם "מושבניקים" ואינם "קיבוצניקים". אפשר לשער די בביטחון, כי אם צור הדסה הייתה משתתפת בבחירות אלה התוצאות היו שונות, והקרב בין הילה לבין אבישי היה צמוד מאוד.
לראשונה בתולדות המועצה היה מועמד, בני אלירז, שהטיל את יהבו על האהדה הנרחבת לה זכה ביישובים הערביים, ואשר בהם הוא קיים את הכנסים הגדולים ביותר שלו ואף הציג את עצמו כ"נציג המגזר". למרות זאת זכה אבישי כהן, שהוגדר בפי רבים כ"נציג המושבניקים", לתמיכה נרחבת ביישובים הערביים והדבר הזה הפתיע את אלירז. בשעות הערב המאוחרות של יום הבחירות הקדיש אלירז מאמץ רב כדי לנסות ולשמר את התמיכה של המצביעים הערביים, זה לא עזר לו. לדוגמא: ביישוב עין ראפה, מתוך 650 בעלי זכות הבחירה שהגיעו לקלפי קיבל בני אלירז פחות מ-200 קולות בעוד אבישי כהן זכה ל-350 קולות.
עליית הכוח הנשי
למרות שהגיעה "רק" למקום השני, ההישג בבחירות של הילה לנקרי-מיוסט אינו מבוטל כלל. מדובר בצעירה שזה מקרוב הגיעה למטה יהודה, זיהתה את הוואקום הפוליטי בהנהגה והסתערה על התפקיד בכל העוצמה והכישרון.
במהלך השנה האחרונה היא חרשה את כל יישובי המועצה, נפגשה עם אלפי תושבים והתמודדה עם שאלות קשות ועשתה זאת בהצלחה מרשימה. 35% מכלל המצביעים אינם הישג שאפשר להמעיט בערכו ויעידו על כך המועמדים האחרים שדידו הרבה מאחור.
הילה הצליחה לעורר בקרב תושבי המועצה את התחושה שהשינוי אפשרי ובעיקר החדירה בקרב תושבות המועצה רוח חדשה, אשר באה לידי ביטוי גם בקלפי. לדוגמא: הילה זכתה לתמיכה נרחבת בקיבוץ הראל וביישוב נווה שלום, למרות ששניהם משתייכים לפורום השיתופי שהורה לתמוך באבישי כהן.
עדות נוספת לכך היא ההחלטה של אבישי לבחור באסנת ורטמן מטל שחר כסגניתו וההחלטה של הפורום השיתופי להעמיד כמועמדת לסגן ראש מועצה את נציגת שורש במליאה אפרת שלף-טובול. בשני המקרים מדובר באיתות ברור לקהל המצביעים שנשים יהיו חלק ממקבלי ההחלטות במטה יהודה, והאיתות הזה נבע בין השאר מההשפעה הדרמטית שהייתה למועמדות של הילה לנקרי-מיוסט בקרב קהל הבוחרים והבוחרות.
הילה היא המועמדת הראשונה לראשות המועצה בתולדות מטה יהודה והיא כנראה לא תהיה האחרונה. הרוח שהיא החדירה בתושבות המועצה מכל המגזרים לא תישכח במהרה וסביר להניח שנראה את התוצאות שלה בשנים הקרובות, בדפוסי ההתמודדות של נשים בוועדי האגודות השיתופיות (שם מתקיימות הבחירות מדי שנתיים) ובארגונים ציבוריים נוספים.
ללא השמצות
שינוי מבורך ביותר בהתנהלות הפוליטית של המועמדים השונים במערכת הבחירות הנוכחית היה העובדה שהקמפיינים השונים נמנעו מלהשמיץ את המועמדים האחרים אם בגלוי ואם בהיחבא.
אמנם, בתחילת הדרך לפני כשנה, דיווח מטה הבחירות של הילה לנקרי-מיוסט על כך ששלטי בחירות שלה הוכתמו בצבע שחור ונחתכו מהם תמונותיה, וגם בשלטים של ג'קי צבי היו פגיעות מכוערות באופן שכוונו לתמונות שלנשים, אך ככל הנראה מדובר בחרדים קיצוניים ולא בפעילים בחירות של המועמדים.
ביחס למערכת הבחירות של שנת 2018 אפשר להגדיר את המערכת הבחירות הנוכחית כ"רגועה" ועניינית". המועמדים השונים התמקדו בלהציג את עצמם, את יתרונותיהם ואת התכניות שלהם למטה יהודה ונמנעו מלקדם "קמפיין שלילי" שממוקד בהכפשה, ספינים ומסרים "מלוכלכים" ביחס למועמדים האחרים.
כדאי לברך על המגמה הזו ולקוות כי היא תימשך בעתיד.
ההיסטוריה חוזרת
הבחירה באבישי כהן לראש המועצה האזורית מטה יהודה היא הפעם השנייה ברציפות שבה ציבור התושבים המועצה בוחר במי שהוא בנו של ראש מועצה קודם. בבחירות של 2018 נבחר ניב ויזל, בנו של ראש המועצה מאירק'ה ויזל ז"ל ובבחירות הנוכחיות נבחר אבישי כהן, בנו של ראש המועצה הקודם בנימין כהן ז"ל.
כדאי להדגיש כי בשני המקרים העובדה שמדובר ב"בן של" לא שיחקה תפקיד מכריע במערכת הבחירות. בשני המקרים, גם ניב וגם אבישי, לא התמודדו על תפקיד ראש המועצה כ"יורשים" או מסיבות של "נפוטיזם". ניב הגיע להתמודדות כמעט במקרה ואבישי הגיע להתמודדות כמי שנקרא ל"דגל" ממקום אחר.
עם זאת, קשה שלא לראות מעין דפוס התנהלות שזורם בערוצים החשאיים של אזור מטה יהודה ובו מוצאים עצמם בנים של מנהיגי ציבור בעבר בעמדה של מתמודדים על התפקיד שבו שירתו אבותיהם את הציבור. מעניין יהיה לראות אם הדפוס הזה יימשך גם בעתיד.
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?