זהירות: הלבנה הרפואי
שמו של העץ הזה מטעה אנשים לחשוב שהוא או פירותיו ניחנו בתכונות בריאותיות. לכן, היה נכון יותר לקרוא לו למשל – הלבנה המהודר, על שם פריחתו השופעת והריחנית
לבנה רפואי ברמות מנשה צילום איתן פרמן ויקיפדיה
כאשר אנחנו מטיילים באזורי החורש הטבעי במרחב החבל הים תיכוני אחד העצים שעשויים למשוך את תשומת לבנו בגדלו, בצבעו ובריח העז שהוא מפיץ לעת פריחתו, הוא הלבנה הרפואי. עם זאת רבים השואלים מהיכן קיבל העץ את שמו, במה הוא לבנה ובמה הוא רפואי.
זמן הפריחה של הלבנה הרפואי הוא כעת, בחודשים אפריל עד יוני, ופריחתו מזכירה הן במראה הפרח ובמיוחד בריח הפריחה החזק, את פריחת עצי ההדר. זאת למרות שאין קשר בין משפחת הלבניים למשפחת ההדרים. הלבנה ניחן בשפעת פרחים בולטת עד מאוד והוא מפיץ את ניחוח פריחתו למרחקים, מזמין את החרקים והדבורים העטים על שפע הצוף של פרחיו והוא נמנה על צמחי הדבש החשובים.
שם העץ מרכב מצרוף שתי מילים: לבנה ורפואי. חלקו הראשון של השם – לבנה, קשור למילה – לבן. ואכן, תרגום שמו הערבי הוא – לבן והוא מציין את העובדה שחלקם הלבן של עלי הלבנה הרפואי הוא לבן בעוד שחלקם העליון הוא בגוון ירוק עדין.
ומהיכן שם התואר – רפואי? האם זה באמת עץ רפואי ? ובכן, הדבר הראשון שניתן עליו את הדעת בהקשר לזה הוא פרי העץ.
פירות הלבנה הרפואי צילום ויקיפדיה
גלעין רעיל
פרי הלבנה מבשיל בשלהי הקיץ וראשית החורף בחודשים ספטמבר-נובמבר. זהו פרי כדורי קטן בקוטר של כסנטימטר ומחצה. צבעו ירקרק-צהבהב ומה שבולט בו לעין בקצה הכדור הוא מעין "מקור" ארוך ודק ההולך ומתחדד עד קצהו.
בתוך הפרי נמצא גלעין בודד אחד בגודל גדול יחסית, המזכיר את גלעין פרי הפיטנגו. צבעו חום מבריק ובתוכו נמצא הזרע. הזרע הזה מכיל רעל מסוכן למדי וטעמו מר מאוד, לפחות לנו, בני האדם.
אך דווקא עדרי הצאן, ובעיקר עיזים, אוהבים מאוד את פרי עץ הליבנה. העזים נוהגות להתייצב על רגליהן האחוריות ולנגוס במה שרק ניתן בתחתית נוף העץ, ולמרבה הפלא הן אינן נפגעות מהרעל המצוי בו.
מסתבר שהרעל החריף של הלבנה הרפואי לא נמצא בפרי עצמו אלא בתוך הגרעין הרעיל העוטף את הזרע. כאשר העז אוכלת לתיאבון את הפרי היא איננה מעכלת את הגלעין עם הזרע כולו ואיננה נפגעת ממנו. כך, החל האדם להתעניין בתכונות של הלבנה הרפואי ומצא כי טוב.
רעל לצורכי דיג
ידוע שהבסיס לתרופות שונות המופקות מן הטבע הם פירות או חלקי צמח, שבכמות גדולה מהווים רעל אך בכמות מדודה יכולים לשמש להפקת תרופות. בהקשר זה נכון לומר שכמעט כל תרופה מן הטבע היא רעלית, אבל מנגד, לא כל רעל הוא תרופה.
ידוע לנו כי בני אדם היו מודעים לרעל הקיים בגלעין פרי העץ והשתמשו בו לצרכים שונים. לדוגמא, נמצא שדייגים שעסקו בעבר בדיג בלתי חוקי המתבסס על המתת הדגים, היו נוהגים לטחון עד דק את הזרע הרעיל של העץ, לערבב את האבקה בקמח ולהכין מהללו פיתיון לדגים שאותו פזרו במים. הדגים שניזונו מהפיתיון הזה מצאו במהרה את מותם ואז, כשצפו, מתים על פני המים, היו הדייגים אוספים אותם, אוכלים את בשרם ונזהרים מלגעת במעיים שהכילו את הרעל.
הצורי המקראי
למרות התכונות הריפוי המעניינות שמצויות הפרי הלבנה, הרי המונח "רפואי" הגיע למרבית ההפתעה בהקשר אחר. יש חוקרים הסוברים שבימים קדומים היה נהוג לפצוע את גזע העץ, כשם שנעשה בעצי הגומי, ולאסוף את המוהל שנזל מהחתך כדי להכין ממנו תרופות ותמרוקים. יש הטוענים שמהמוהל הזה הכינו גם קטורת לשימוש דתי. הללו מזהים את השרף שלו עם הכנת הצורי המקראי. אמנם, דבר זה נבדק ונמצא שדווקא השרף הזה איננו מתאים להכנת קטורת, אבל מי שדבק בזמנו בסברה הזו היה חוקר שבדי בשם לינה והוא זה שעל בסיס התכונה הזו נתן לעץ את הכינוי – רפואי.
קליטה טובה
עץ הלבנה גדל באזור האקלים הים תיכוני בארץ, למן שפלת יהודה והרי ירושלים וצפונה, לשומרון, לגבעות והרי הגליל התחתון והעליון, לעמק החולה ולגולן, עד לחלקו הגבוה ביותר שלרגלי החרמון.
בגליל התחתון למשל ניתן למצוא אותו בעיקר בחברת אלון התבור, כליל החורש והאלה האטלנטית. ובאזורים אחרים בחברת האלון המצוי ואלון התולע.
לעץ עצמו נוף רחב והוא מתנשא עד לגובה של 6 מטר. הוא גדל היטב בכל מגוון הקרקעות שבחבל הים תיכוני, הן בקרקעות הגיריות של הטרה רוזה והרנדזינה, הן בקרקעות הכורכר שלאורך חופי הים התיכון, ואף בקרקעות הבזלת של הגולן, שם הוא צומח על מורדות החרמון, עד קו גובה של כ-1600 מטר מעל פני הים.
בכתבה על היערות שצמחו בעבר ברחבי הארץ, הצבענו על נזקי הכריתה הנרחבת במיוחד בשלהי השלטון העותומני בארץ, הללו פגעו פגיעה אנושה ביערות. אבל מסתבר שבמקומות שונים בולטים ריכוזים שנותרו וניצלו מכריתה של הלבנה הרפואי, דווקא. יש המשייכים זאת לכך שהלבנה היה עץ מקודש על הערבים עקב המסורת המוסלמית שמהעץ הזה התקין משה רבנו (המקודש בעצמו גם על המוסלמים) את מטהו המפורסם, אותו מטה שהפך לפני עיניו של פרעה לתנין. ואם בעץ מקודש מדובר, כמו בעצים שגדלו במקום מקודש כלשהו, נמנעו המקומיים מלכרות עצים שכאלה.
פריחה הדורה
כאמור, פריחתו של הלבנה הרפואי מזכירה הן בצורת פרחיה והן בניחוח שהיא מפיצה את פריחת עצי ההדר. גביע הפרח – ירוק,עליו צמודים וקשורים ובקצהו חמש שיניים. כותרת הפרח לבנה, כמו פרח ההדרים, ולה 5-8 עלי כותרת. גודל כל פרח כשני ס"מ, שחלתו עילית ולה עמוד עלי בולט אחד. מספר אבקני הפרח נע בין 8-16 כאשר מספרם כפול ממספר עלי הכותרת. עלי הכותרת הלבנים צהבהבים מפנים את פניהם כלפי מטה.
ובאשר לכסות העלים: לעץ עלים פשוטים דמויי ביצה והם מחודדים בקצותיהם. אורך העלה 3-5 ס"מ ורחבו 2-4 ס"מ. שפת העלה תמימה וטבועים בו עורקים קשתיים.
כיום אין צורך לחדור למעבה החורש הטבעי כדי לחזור וליהנות ממראה העץ הזה, שכן כיום, מקובל לטעת את הלבנה הרפואי בגנים הציבוריים ובשטחים הירוקים של ישובים קטנים או גדולים יותר. כיוון שהוא נקלט וגדל היטב בסוגי אדמה שונים ומותאם לתנאי האקלים הים תיכוני הוא איננו דורש מן הגננים טיפול מיוחד, וניתן ליהנות ממראהו בערים ובכפרים שברחבי הארץ.
לסיכום, נראה שלו היינו אמורים לתת לעץ הזה שם, היינו ככל הנראה נמנעים מלכנות אותו "רפואי", משום שהשם הזה מטעה אנשים לחשוב שהוא ניחן בתכונות בריאותיות. היה אולי נכון יותר לקרוא לו למשל – הלבנה המהודר, מה שהיה קושר אותו כך או אחרת אל ההדרים, או אולי למשל – לבנה דבשי, בעבור שפע הצוף שהוא מעניק למאביקיו. אבל מה לעשות. בשמו הוא זכה כבר לפני עידן, וגם אם איננו מציין בדיוק את התכונה המייחדת אותו, נראה שאת הנעשה אין לשנות.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?