ליל הזיכרון

בהכרתנו כלאום, אנו מקפידים בימים של זיכרון לאומי, בטקסים להנצחה, והארץ כולה עתירה באנדרטאות. להבדיל אלף אלפי הבדלות מסוג זיכרון זה, מוצאת לנכון להפנות את תשומת ליבנו אל מאגר הזיכרונות האישי, המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו. על מנת להעלות בזיכרוננו פרט כלשהו, ואף מן העבר הרחוק מאוד, איננו נזקקים לטקסים לאומיים. אמנם, הגירוי לעוררות זיכרון יכול להיות חיצוני, אולם הזיכרון עצמו עולה מתוכנו, לעתים במלוא הפרטים, לעתים אף נדמה כממשי, כחוויה מוחשית, כמו לחוות מחדש.

להתעוררות הזו, של זיכרונות מן העבר, אנו זוכים לעתים רבות בחלומות. מסתבר, שתת-המודע שלנו זוכר ושומר עבורנו מאגרים עצומים של זיכרונות, אף כאלה שנשכחו מלבנו, אף כאלה שאירעו לפני שנים רבות. רבים חולמים ומשחזרים בחלום קטעים מן העבר, כשחלקם אינם נעימים, אף טראומטיים, ואילו חלקם זיכרונות נעימים, אשר העלאתם מסבה להם עונג לשוב ולחוותם.

שאלת המפתח החשובה להבנת החלום היא: מדוע עכשיו? מדוע בחר תת-המודע דווקא כעת להעלות זיכרונות מודחקים אלו בחלום?

תפקידם העיקרי של החלומות הוא ריפוי. החלומות משמשים כערוץ מבורך להצפת החוויות הרגשיות לטובת בריאותנו הנפשית. חלומות אשר מציפים זיכרונות טראומטיים מן העבר, עוזרים לנו לשוב ולשחזר את מצבי הטראומה, לעבד אותם ולעמוד מולם. בדרך כלל הם מופיעים כאשר החולם בשל לעבד את אותה חוויה טראומתית, ממקום אישי בטוח יותר, מנקודת תצפית חסינה, עם פרספקטיבה לאחור. חלומות אלה חשובים מאוד לטובת בריאותו הנפשית של החולם, גם אם חווה אותם כ"לא נעימים".

חלומות אשר מציפים זיכרונות נעימים, בדרך כלל מופיעים בתקופה שבה החולם זקוק לזיכרון זה, על מנת לרתום אותו לטובת החיים שכאן ועכשיו. אנשים החווים קושי בחיי המציאות, יתחזקו בזיכרון מן העבר המספר להם כיצד היו חזקים, יפים, מוכשרים, אהובים. אנשים שחווים מתח, או בלבול, בחייהם המציאותיים, ישאבו תעצומות נפש מזיכרון אישי מעברם, אשר משחזר תקופה של שלווה, נינוחות וביטחון.

יום הזיכרון לחללי צה"ל, מעורר אצל רבים שחוו שכול בחייהם, זיכרונות המופיעים בחלום, בהם הם שבים ומשחזרים את נוכחותו של יקירם. לחלקם מהווים החלומות כמקור מנחם, כמרחב בלעדי ופתוח למפגש מרגש, אשר בשום דרך אחרת לא יוכלו לזכות לו. הגעגועים והכמיהה לשוב ולהיפגש זוכים למידה של נחמה, שכולה חסד. חשוב לציין כי חלומות אלה יופיעו לאחר תקופה ארוכה מיום הפרידה. בדרך כלל התקופה שסמוכה לפטירה תהיה עתירה בחלומות המעבדים את הטראומה, חלומות קשים המשחזרים שוב ושוב את הכאב, הצער, והסיטואציה הטראומטית שבידיעה המצערת. לחלומות אלה חשיבות גדולה מאוד לעיבוד ועיכול, גם אם אינם נעימים כלל וכלל. לאחר תקופה מסויימת, ולאחר שעובדו ועוכלו אותם רגשות קשים, פנוי המרחב התודעתי של ההורה השכול לחוות את  אותם חלומות מנחמים מהסוג המתואר כאן.

"אני בסדר"

עולה בזיכרוני סרט דוקומנטרי שצפיתי בו בטלויזיה, על משפחה שכולה שאיבדה את בנה. האב חזר וסיפר כיצד מופיע בנו בחלומותיו, כשהוא זכור לו כצעיר ויפה, חרף השנים שחלפו מיום נפילתו. בחלום הבן מחבק אותו, כפי שנהג לעשות, ומשדר לו את התחושה "אני בסדר". האב שיתף בסרט כיצד משמש חלומו החוזר ונשנה כנחמה עבורו, וכיצד הוא שמח להתרפק שוב ושוב על אותו חלום.

"אינך אשמה"

ד' ששכלה את בנה במלחמת שלום הגליל, שיתפה אותי בחלום חוזר ונשנה, בו היא רואה את בנה יפה וקורן, והוא מחבק אותה, מעביר לה את התחושה שהוא "במקום טוב". שנים רבות לאחר נפילתו הייתה ד' רדופה ברגשות אשמה על כך שהסכימה שהבן יישרת ביחידה קרבית, למרות שהייתה אפשרות אחרת. על פי עדותה, החלום החוזר ונשנה המתואר כאן, משחרר אותה מאותם רגשות אשמה, ומסב לליבה הקלה מנחמת.

"הגעתי בשלום"

שנתיים מאז ששכלה את בנה לא זכרה ג' שום חלום עליו, ואף תיארה את חלומותיה כמבולבלים, קשים, עמוסים, ומלווים ביקיצה מיוזעת. עד שלילה אחד חלמה ג' שהוא מטלפן אליה ואומר לה בקולו הרגוע והשלו "הגעתי בשלום". כמו מסוג ההודעות ששלח לה בנסיעות לחו"ל, כשרצה לעדכן אותה שהטיסה עברה בשלום. ד' תיארה את השיחה כסוג של טלפאתיה, ללא מילים, כשבתודעתה מובן לה שהוא בסדר ובמקום טוב.

"שיר ללב"

אב שכול סיפר לי חלום שהופיע ארבע שנים לאחר ששכל את בנו. בחלומו הוא רואה את בנו, אשר בחייו אהב לנגן בגיטרה, כשהוא מחוייך ושר לו את השיר של להקת לד זפלין "Stareway to Heaven". האב הנרגש בחר להשמיע את השיר ביום הזיכרון השנתי שמקורביו של בנו עורכים לזיכרו.

לרשותי אוסף מפואר של חלומות שבהם שיתפו אותי הורים שכולים, שאיבדו את יקיריהם, המדגימים את חסד הריפוי במלוא הדרו, המצוי לרשותנו בחלומות. לנוכח אלה אינני חדלה להתפעם בהודיה על מנגנון החלימה היקר מפז.

חלומות פז מבורכים !

זוהרית רובין