25 שנים אחרי

בוגרי מחזור 1990 של בי"ס "הרי יהודה" התכנסו לפגישת מחזור מרגשת ועמוסה בזכרונות

תמיד מפזזת לה בראשנו המחשבה כי אין כמו חברי הילדות ואנו בהרגשה כי תמיד יהיו שם, הם בשבילנו ואנו כמובן, נהיה שם בשבילם, ואוטוטו נחדש את הקשר. למרות מחשבות אלו, במרוץ החיים, התברכנו בדחיינות קלאסית במלוא הדרה, המובילה לסילוק המחשבה הנוכחית במחשבה הידועה - מישהו אחר בטח ירים את הכפפה.
חבר מהכיתה שעמו אני בקשר רציף יחסית אמר לי מספר פעמים בשנים האחרונות כי עלינו לעשות מעשה ולארגן פגישת מחזור של שכבת בוגרי מחזור 1990 (ילידי 1972) בביה"ס "הרי יהודה" שבין קריית ענבים למעלה החמישה (כיום ביה"ס "אלון"). צידדתי ברעיון, הנהנתי בראשי ואף אמרתי כי אני בהחלט ארתום עצמי למשימה, אך חמש דקות לאחר שהשיחה הסתיימה, נשכחה המשימה.
הכפפה הייתה צריכה מישהו שירים אותה, ואכן, אחת מבנות המחזור הרימה אותה, קראה תיגר על הגעגועים, הנתק והרגשות העזים ונטלה את המשימה.

לפני כחודשיים, בצהרי יום קייצי, קיבלתי מסרון בווטסאפ ממספר לא מזוהה. לאחר בירור קצרצר התברר כי הייתה זו הודעה משירית אהרונסון (סומך), בת גבעת ישעיהו ובוגרת השכבה שגייסה אותי למשימה: הפקת פגישת המחזור.
בווטסאפ קראנו לעצמנו ה"ועד המנצח" ובו היו חברים תשעה מתנדבים ממושבים שונים במטה יהודה.
שכבת הבוגרים של 1990 הייתה מגובשת מאוד, שתי כיתות וחצי, ולפגישת המחזור אותרו והגיעו אף חברים שעזבו עם סיום חטיבת הביניים, לצורך מעבר לבתי ספר אחרים, אך הקבוצה חיבקה וצירפה אותם כחלק מן המניין לפגישה.

במהלך פעולות האיתור שלנו, איתרנו חברים המתגוררים מעבר לים, בשלהי טיול במקסיקו ומה לא... כמובן שהיו גם הפתעות, והתגלה כי במרחק 700 מטר ממני גר חבר ילדות שלי והגורל פשוט השתהה מלהפגיש ביננו..

במהלך האיתור, נדרשנו להרגיע את דחף המשתתפים להגיב, להגיד, לשאול ולייעץ. בהחלט מומלץ היה לא להרבות במסרונים שכן אנשים עסוקים בשגרתם, זה לא כל כך כיף שקופצת לך הודעה "יש לך 160 הודעות שלא נקראו" באמצע דיוני שכר עם הבוס שלך.
חשוב כי פגישת מחזור תיערך ללא בני זוג, אחרת תמצאו עצמכם מכירים ביניהם לבין 100 איש לפחות, ואתם עצמכם לא הספקתם להחליף מילה עם חברי הילדות האבודים שלכם. שבני הזוג ימתינו בבית וילכו לישון כרגיל, גם ככה תחזרו אחרי חצות ותחפרו להם על מי פגשתם בפגישה.
ישיבות ארגון המפגש עברו בכיף, ההתרגשות הייתה רבה, ופתאום שירית שרבבה הודעה לווטסאפ הכללי "עוד ארבע שעות זה קורה...". הגיע היום והשעה, ואוטוטו אנחנו חוזרים 25 שנים אחורה בזמן.

בבריכה בכפר דניאל כבר שוקדים על ההכנות. הראשונים לבוא מרוגשים עד מאוד, החברים מחו"ל כבר מחוברים און ליין לשיחות וידאו רוויות געגועים, אף אחד לא מאחר, כולם שם, מייחלים לחברי הילדות שלהם, כאילו רוצים לאחוז בהם חזק ולא לשחרר.

אווירת קסם באוויר, נפעמים ממראה החברים, המחמאות זורמות ואט אט כולם נרתמים, בלי מורות ובלי מנהלים, פשוט יושבים מול התמונות על המסך ושותקים. מתחילים עם מצגת טעונה לזכר חמשת החברים שאינם עוד בחיים, קשה לכולם והרגשות מציפים...

רק מי שהיה אי שם בשלהי שנות ה-90 בבי"ס "הרי יהודה" יכיר את הסיפורים ויצחקק לו, והנה סרטון הפתעה, מסיבת הסיום שלנו. כולם בעננים, התרגשות אדירה, חיוכים, חיבוקים וצחוקים מתגלגלים. תמונת מגנט קבוצתית, חיבוקים ונשיקות ואז מגיעות הפרידות בעיניים דומעות.

וכשהערב נגמר .... איש איש לביתו, לקן הפרטי שהקים לו, עם חיוך פנימי שנמרח על פניו למשך מספר ימים לא מבוטל לאחר המפגש, עם זיכרונות רעננים, והמון ציפייה...למפגש הבא !!!

אוהד הוד

בוגר מחזור 1990

תיכון הרי יהודה