סליחה

מעבר לכל מנהג או מצווה דתית, מעבר לכל התנצלות מנומסת, מעבר לכל בקשת סליחה כי אנו מבינים באמת ובתמים שטעינו, או חטאנו כלפי מישהו, עומדת מנגד, איתנה וחסרת מנוח הסליחה לעצמנו. עמוק עמוק בנפשנו רובצים להם ה"חטאים" שאף סנגור לא חודר אליהם – אותם מצבים, אשר מבחינתנו ראויים להיקרא "חטא", ומהווים סוג של בגידה בעצמנו, ואשר ראויים לסליחה עמוקה. האם נסלח?

החלומות משקפים את הלך רוחנו הפנימי, ורבים מהם מספרים לנו עד כמה קשה ומורכבת הסליחה של אדם לעצמו. מנגנון השיפוט העצמי פועל שעות נוספות (גם בלילה) ודן לזכות/חובה את האדם שעל המוקד. ישנם אנשים המתייסרים שנים רבות עד לרגע המיוחל בו יוכלו לסלוח לעצמם, ואחרים שאף אינם זוכים לו. מסיפורי חלומות רבים שהגיעו לאזני אני נפעמת לגלות עד כמה רובצת הסוגייה הזו על רגשותיהם של אנשים רבים.

לרגל יום כיפור, הבא לקראתו, בחרתי להקדיש את המדור לסליחה.

סליחה אבא

ר' כותבת: בחלום ישבתי עם אבא שלי על נדנדה – הוא בצד אחד, ואני בצד השני. ראיתי שהוא מעשן ללא הרף וביקשתי ממנו להפסיק לעשן, אבל הוא לא שמע אותי והיה אפוף בעשן (במציאות הוא בכלל לא מעשן). ראיתי שהוא לגמרי עסוק בשלו, וממש לא משנה אם אעזוב את הנדנדה ואלך משם.

פתאום מצאתי את עצמי משוטטת ביער, אבודה בחושך. הלכתי עד שמצאתי בקתה, שנראתה נחמדה כשנכנסתי אליה, ביתית כזו.

על השולחן היה רדיו ישן, כמו שהיה להורים שלי לפני הרבה שנים. הדלקתי את הרדיו ופתאום נשמע השיר של אלטון ג'ון: Sorry seems to be the hardest word. “

זוהרית:  אביה של ר' (24) עזב את הבית בהיותה בגיל 12, ומאז שמר איתה על קשר רופף. החלום, משקף במשלים וסימבולים כיצד היא חשה שמדובר ביחסים רופפים/מתנדנדים (הם על נדנדה), ועד כמה מעורפלת התקשורת ביניהם (הוא אפוף עשן), חרף רצונה כי ישתנה. בהמשך התהליך היא חשה כנאלצת לנטוש את הקשר, ולפלס דרכה עם חוויה של בדידות.

החלום מספר לנו כי בסופו של תהליך היא מוצאת את המקום החמים (בקתה ביתית), בו תוכל להרגיש בנוחות, ורק בנקודה זו היא יכולה לסלוח, אך גם סליחה זו מהולה בצער (השיר), ואולי אף מתוך התרפקות נוסטלגית (הרדיו הישן) על העבר שלא ישוב עוד.

סליחה אשתי

ש' כותב: “מאז שאשתי נפטרה לפני כשנתיים לא חלמתי עליה, אבל אתמול בלילה זה הגיע. בחלום ראיתי את עצמי גורר אותה בכסא גלגלים, מנסה לסחוב בכל כוחותיי את הכסא במעלה גבעה תלולה, ולא מצליח לי... היא כמעט נופלת או גולשת מהכסא, ואני לא מצליח... בשלב מסוים אני מותש מביט בה והיא מביטה בי כאומרת: “לא נורא... אני אמשיך לבד. אני סולחת לך". התעוררתי מהחלום עם דמעות בעיניים... “

זוהרית: חלומו של ש' מדבר בעד עצמו, גם אם איננו מבינים היטב כל פרט בו, ואני משוכנעת שכל מי ששומע אותו מצליח להרגיש רטט קל בלב, או להזיל דמעה בהזדהות. החלום משקף את שיחזור החוויה הרגשית של ש' ביחס לפטירתה של אישתו בטרם עת. הוא מתאר כיצד הנטל של ההתנהלות איתה היה עבורו קשה מנשוא, והוא התאמץ בכל כוחותיו, אך המחלה הסופנית שלה הכריעה את שניהם והם נאלצו להיפרד. תפקידו העיקרי של החלום הוא ריפוי – החלום מעניק לש' הזדמנות למבט נוסף אל המאמצים הגדולים שעשה כמיטב יכולתו. החלום מטמיע בו את ההשלמה עם המצפון שמא היה יכול לעשות יותר ולהצילה מגזירת הגורל, באמצעות הסליחה לעצמו, הנאמרת לו בחלום מאשתו המנוחה.

סליחה אמא ואבא

מ' כותבת: בחלום הגעתי לבית הוריי והם ישבו קודרים ועצובים, הבית היה חשוך, המקרר ריק ואין אוכל... תחושה של קדרות. הדלקתי את האור בבית וישבתי איתם, ואז אמרתי להם: “זה בסדר... לא נאכל היום, כי זה יום כיפור".... במציאות אני בגיל 18 ועברתי תקופה ארוכה של מרד בהורים, שלא הבינו אותי, התנתקתי מהם, התגוררתי בדירות שכורות, ורק לאחרונה הקשר בינינו התחדש. אמנם יש עדיין מתחים, אבל זה מתחיל איכשהו להסתדר, בעיקר בזכות אחותי הגדולה שמשתדלת מאוד לחבר בינינו. חוץ מזה, אין לי מושג איך הגיע לחלום הזה יום כיפור, שחלף כבר מזמן....

זוהרית: חלומה של מ' משקף במשלים וסימבולים את מה שהיא כתבה במו-מילותיה על היחסים בינה לבין הוריה, ומתאר כיצד היא מרגישה שאמנם היחסים איתם קודרים מבחינתה, ואין להם יכולת להזין אותה (המקרר ריק), אך היא מוכנה לנקוט ביוזמה מצידה, להאיר את המצב באור חדש ולראותו (מדליקה את האור), ולהמיר את המצב הנוכחי הדל לכאורה ואף להשתמש בו כשעת הכושר לסלוח (מסבה את תשומת ליבם ליום כיפור). אמנם התיזמון של החלום לא חל ביום כיפור, אך שעת הכושר לסליחה חוצה זמנים.

חלומות פז מבורכים!

זוהרית רובין