תפוז ושמו ג'אפה
גידול התפוזים היה הענף הראשון שבו הוכיחו המתיישבים היהודים בארץ ישראל את יכולתם להפוך את אדמת הביצות המוזנחת והשוממה למקור לגאווה לאומית ולענף ייצוא משמעותי ולא לחינם הוא הפך למותג בינלאומי
היו ימים בהם לאורך מישור החוף, מנס ציונה ועד חדרה, היו נטועים מאות פרדסים ובהם צמחו תפוזים ששמעם יצא למרחוק והיו מאכל תאווה בקרב תושבי אירופה. במידה רבה אפשר לומר שגידול התפוזים היה הענף הראשון שבו הוכיחו המתיישבים היהודים בארץ ישראל את יכולתם להפוך את אדמת הביצות המוזנחת והשוממה למקור לגאווה לאומית ולענף ייצוא משמעותי.
את המילה תפו"ז המציא לפרי החדש הלשונאי יצחק אבינרי אשר חיבר את מראה הפרי החדש הדומה לתפוח לצבעו הזהבהב והנה – תפוח זהב ובקיצור – תפו"ז. אך לתפוזים הללו היה מותג אירופאי שהפך במרוצת השנים למטבע לשון – JAFFA ORANGES – או בקיצור ג'אפה.
כיום ניתן למצוא פרדסי תפוזים בכל רחבי המזרח התיכון וגם בקליפורניה שבארה"ב. סיפור מפורסם נקשר בחלום להיות בעל פרדס תפוזים והוא מגיע דווקא מהוליווד – שחקן הסרטים האילמים רודולף ולנטינו אשר הפך לנערץ על נשות ארה"ב ולשם מותג של גבר שרמנטי, הכובש נשים מכל עבר, סיפר באחד הראיונות שלו כי כל חלומו כאשר הגיע לארה"ב כמהגר עני מאיטליה היה לרכוש אדמה באדמת קליפורניה ולנטוע בה פרדס תפוזים.
אך עד שהגענו למצב כיום שבו יש פרדסי תפוזים רבים לאורך חופי הים התיכון, למן סוריה ולבנון במזרח ועד לספרד במערב, למן מרוקו בדרום ועד לדרום מזרח צרפת, וכן, בדרום אפריקה, ובפלורידה וקליפורניה, המצב בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה אחר לגמרי והתפוזים שצמחו באדמת ארץ ישראל זכו לתהילת עולם. איך זה קרה ולמה המותג נקרא דווקא – ג'אפה או יפו ?
עיר ההדר
התפוז בהחלט קשור לחוויות שלי כילד. אני גדלתי במשך כל שנות ילדותי ונעוריי בין פרדסי רחובות המפורסמים. מאז היווסדה בשלהי המאה ה-19, ניטעו ברחובות ובכל סביבותיה פרדסים נרחבים של עצי ההדרים שהיוו מרכיב מרכזי בכלכלתה. עד היום הסמליל של רחובות נושא את השם "עיר ההדר" ומורכב ממיקרוסקופ, המסמל את מכון וויצמן, ומתפוז.
גם מושבות יהודה הראשונות, ראשון לציון, נס ציונה ואף פתח תקווה, היו ידועות בפרדסיהן ובתפוזיהן ששווקו בעיקר לארצות אירופה, ואין גם לקפח את אזור השרון שגם הוא היה נטוע פרדסים הן סביב כפר סבא ורעננה ועד לחדרה בצפון.
כיום קשה לדמיין עד כמה היו הפרדסים נוכחים בחיי תושבי הארץ במשך עשרות בשנים, משום שעל אדמת הפרדסים צמחו שכונות מגורים, לאחר שהחקלאים הבינו שהחקלאות אינה רווחית ואף נושאת בחובה סיכונים כלכליים לא מבוטלים, בעוד שכונות מגורים הם מקור לרווחים משמעותיים. וכך, הפרדסים בשפלת החוף נעקרו והפרדסים נדדו דרומה, לאזורי צפון הנגב וגם לאזורנו, וכל הנוסע ברכבת מבית שמש תל אביבה, יכול להזין את עיניו בפרדסי ההדרים של ישעי המשתרעים לאורך קילומטרים מדרום למסילה ועד לשוליה.
ממתי, מהיכן וכיצד התגלגל דווקא התפוז ארצה ונעשה למרכיב חשוב כל כך בהיסטוריה הכלכלית שלה?
יורדי ים פורטוגליים
מסתבר שפרי ההדר הראשון שהתגלגל ארצה היה האתרוג שזכה בכבוד הגדול לייצג בסוכות מבין ארבעת המינים את תלמידי החכמים, שכן האתרוג הוא פרי עץ הדר וניחן גם בריח וגם בטעם.
את האתרוג הביאו לארץ ישראל עולי בבל שחזרו מגולת בבל לאחר ניצחון כורש על הבבלים במאה התשיעית לפני הספירה, לפני כ- 2800 שנה. מאז, משך מאות שנים רבות היה האתרוג פרי ההדר האחד והיחיד שגדל בארץ וייעוד היה למטרות פולחניות בחג הסוכות.
רק במאה התשיעית לספירה, לפני כ-1200 שנה, כ-300 שנה לאחר כיבוש הארץ על ידי הערבים, הם הביאו ארצה את תפוח הזהב והלימון מהודו.
הלימון אכן היה לימון, חמצמץ ומוסיף המון, אך התפוז שהגיע מהודו לא היה טעים אלא חמצמץ ואפילו מר עד כדי היותו בלתי אכיל, אולי בדומה לפרי החושחש למי שהתנסה בו.
שוב, עברו מאות שנים אחדות עד שלפני כ- 600 שנה, במאה ה-15, הגיעו ארצה שתילים ראשונים של תפוז אותם הביאו מסין, ככל הנראה, יורדי ים פורטוגליים, והם נקראו בפי ערביי הארץ – "בורטוקל" שאיננו אלא שיבוש השם פורטוגל. משם הוא התפשט למדינות אגן הים התיכון.
כאשר התפוז הזה הגיע ליפו, הנמל הראשי של ארץ ישראל והשער המרכזי לכניסת סחורות ואנשים, הוא לא דמה כלל לתפוזים המוכרים על ידינו כיום. היה זה תפוז קטן בעל זרעים – חרצנים רבים ששימש יותר לסחיטה למיץ מאשר לאכילה והוא זכה לכינוי המקומי "בלאדי" .
התפתחות לא צפויה
אלא שמאז ובמשך השנים הבאות, הן במאה ה- 19 והן בראשית המאה העשרים, התפתח התפוז הזה באופן שאיש לא צפה. "הנס" התרחש בפרדסים הסמוכים ליפו.
התפוז הקטן ועלוב המראה בעל הקליפה הדקה ומרובה החרצנים, נקלט היטב באדמת הארץ, הלך וגדל, הלך ותפח, קליפתו – עבתה, פלחיו גדלו וטעמו נעשה מתוק. וכך, בתהליך טבעי שאיש לא היה אחראי לו ואיש לא ניבא אותו, נולד בפרדסי יפו כאילו מעצמו תפוז חדש שכמותו לא נראה בשום מקום אחר. תפוז יפה מראה וצבע, גדול וסגלגל שפריו ערב לחך, קליפתו נקלפת בקלות וכמות גלעיניו פחותה. מהבלאדי עלוב המראה נולד תפוז השמוטי.
מרבית החוקרים סוברים שזן השמוטי אכן התפתח לאיטו בפרדסי יפו מאביו מולידו – תפוז הבלאדי, אם כי כדאי לציין שיש הסוברים שגם השמוטי הובא ארצה מסין על ידי כומר ארמני ששתל אותו בפרדסי יפו. המילה שמוטי באה לציין את דמיונו של הפרי לעששית תאורה מעוגלת ששלהבתה האירה את סביבתה ונקראה בערבית בשם – שמוטי.
השמוטי הוכיח את עצמו לא רק כפרי איכותי יותר אלא גם כעמיד יותר מקודמיו במסע באניות מיפו לאירופה והגיע שמה לשולחן קוניו עדיין במיטבו. באירופה היו מוכנים לשלם בעבורו מחיר גבוה יותר, וכאשר הגיע התפוז לשולחן המשפחה הוא נחשב למעדן יקר ערך, הוא נקלף בזהירות רבה ופלחיו חולקו כמתת לכל אחד מבני הבית. הפרי הייחודי הגיע היישר מארץ הקודש ושמו נישא בפי כל – ג'פא אורנג'.
באנגליה נקבע אז רשמית שתפוזי יפו הם הטובים והטעימים מכל זן תפוזים קיים אחר. לא התחרו בו לא תפוזי ספרד, לא תפוזי דרום אפריקה ולא כל תפוז אחר שהגיע לשולחן הקונים. המותג – תפוזי יפו היה למותג המוביל.
נמל יפו
במאה ה- 19, היה נמל יפו הנמל הפעיל היחיד ממנו ניתן היה לשלוח את הפרי באניות לאירופה. חיפה הייתה באותן שנים עדיין עיירה קטנה ובלתי חשובה, ולצידה מעגן טבעי ובלתי מפותח. כאשר סללו התורכים בסוף המאה ה- 19 את מסילת רכבת העמק לחיפה, החלו אמנם ספינות להגיע למעגן בחיפה ולעגון בו, אבל עדיין נמל זה לא התחרה בנמל יפו, שלצידו קמה עיר גדולה הנסמכת על הנמל שבה.
נמל חיפה התפתח רק עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים ובנייתו הושלמה רק בשנת 1933. נמל תל אביב נבנה במהירות רבה רק בשנת 1937, וזאת בתגובה למרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 ואשר במסגרתו הושבת נמל יפו כליל ולא ניתן היה לשווק דרכו את תפוזי הארץ כבעבר. בתגובה הקים הישוב העברי בבנייה מואצת את הנמל החליפי בתל אביב ומשם שווקו ארגזי התפוזים כשהם עדיין נושאים את שם המותג – תפוזי יפו.
כיצד צמח והתפתח בפרדסי יפו זן תפוז השמוטי, שכבר במאה ה- 19 הסתבר שאין דומה לו ואין לו בעצם מתחרה בכל תפוזי העולם ?
אדמה דשנה
חוקרים ניסו לברר מה בעצם מייחד כל כך את תפוז השמוטי. אט-אט התברר שהסוד לא נעוץ בתפוז עצמו אלא בקרקע שבה התפתח וגדל. מה מייחד עד כדי כך את האדמה הסמוכה לעיר יפו שהיא עצמה בנויה על גבעות הכורכר המורמות מסביבתה ?
הנה שיעור קצר בגיאולוגיה. לפני מיליוני שנים זרם נחל האיילון מהרי ירושלים ונשפך לים באזור יפו, בקו כמעט ישר, ממזרח למערב. עקב פעילות גיאולוגית רבת עוצמה, שחזרה על עצמה פעמים אחדות לפני מאות אלפי שנים, התרוממו לאורך חופי הים התיכון רכסי הכורכר המוכרים לנו כיום והם הם שחסמו את דרכו של הנחל אל הים. כתוצאה, הנחל שינה את מסלולו ופנה צפונה, ממש במסלול של נתיבי האיילון, והתחבר לנחל הירקון ומשם אל הים.
בקטע שאותו עקף הנחל, הסמוך ליפו, נוצרה ביצה שהלכה וגדלה, הלכה והתרחבה, והיא קלטה סחף רב של אדמה ומרכיבים עשירים אחרים ושונים מאזורי ההרים אשר שקעו בקרקעית הביצה. הביצה עצמה הלכה ויבשה לאורך עשרות אלפי שנים, אך בקרקעיתה נותר הסחף ששנים רבות לאחר מכן ניטעו בו פרדסי יפו.
הסתבר שהקרקע במקום עשירה במיוחד בדשנים טבעיים, וזאת עוד שנים רבות לפני שחקלאי העולם למדו את סוד השימוש בדשנים מלאכותיים. עצי ההדר זכו לתזונה חריגה והתפתחו באופן חסר תקדים.
אולם האדמה העשירה לא הצמיחה רק תפוזים מלאי מיץ מתוק אלא גם האבטיחים שגדלו סביב יפו, וכן הרימונים, הלימונים, התאנים התות, המשמש, הבננות ועוד, הוזכרו בהשתאות רבה לאורך ההיסטוריה על ידי מבקרים שונים שהגיעו ליפו בטעמם ובגדלם.
הדבר דומה לכרמי יין הניטעים באדמות שונות ו"הטרואר" הוא זה שמסייע להם לקבל את הארומה המיוחדת להם ואך ורק להם, וזאת כתוצאה ישירה מטיב האדמה שבה נטעו וצמחו הגפנים.
התוצאה הייתה שייצוא התפוזים מישראל נעשה מטבע הדברים רווחי יותר, משתלם יותר, ועקב כך ניטעו בכל המחצית הראשונה של המאה העשרים פרדסים רבים הן במושבות השפלה, הן במושבות השרון הן בסקטור היהודי והן בסקטור הערבי כאשר כל התפוזים כולם משווקים תחת המותג האחד והיחיד – תפוזי יפו.
ערך בריאותי רב
כבר במאה ה-19 החלו לגלות את ערכם הבריאותי של התפוזים. המחקרים שגילו את חשיבותו של ויטמין C למניעת מחלת הצפדינה "רככת העצמות" שפגעה בעיקר במלחים המפליגים בים, שבתפריט המזון שלהם לא נכללו פירות וירקות.
השילוב בין הפרי הטעים והערב לחך לבין סגולותיו הרפואיות רק הגביר את שיווקו לכל. מכיוון שעצי ההדר אינם גדלים באקלים הקר של מרבית אירופה אלא באקלים הסובטרופי כגון זה השורר אצלנו, דאגו הבריטים לאחר שקיבלו את המנדט על הארץ בתום מלחמת העולם הראשונה, לעודד את שיווק התפוזים מישראל לאנגליה ולאירופה כאשר המותג – ג'פא אורנג'ס רק מגביר את נוכחותו בעולם.
כיום, כאמור, אין עוד כמעט שריד וזכר, לא לפרדסי יפו וגם לא למרבית פרדסי השפלה והשרון. את מקומם תפסו שכונות המגורים, אף הבניינים רבי הקומות של הערים שהלכו וגדלו, הלכו והתרחבו על חשבון שטחי החקלאות והפרדסים שסבבו אותם. אבל הדרם של פירות ההדר בכלל ותפוזי השמוטי בפרט, לא הועם. התפוזים לסוגיהם השונים, האשכוליות והפומלות, הקלמנטינות לסוגיהן והמנדרינות, התפוזים לסוגיהם ומוצרי הלוואי שלהם, כל אלה מגיעים כיום לשולחננו מהפרדסים שנדדו דרומה ומזרחה וממשיכים לספק לכולנו פירות טעימים ובריאים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?