"אני אהיה בכל מקום שבו ארגיש אני יכולה להשפיע לטובה על מדינת ישראל"
ראש עיריית בית שמש לשעבר, ד"ר עליזה בלוך, חוגגת את יציאתו של ספר חדש המסכם חמש שנים בראשות העיר. "אני לא חושבת שיש לנו סיכוי להיות דומים, ולהסכים על אותם דברים. כדי שנוכל לבנות כאן עתיד טוב יותר צריך לבנות גשרים. אין לנו ברירה אחרת". ראיון מורכב
עליזה בלוך, ראש העיר לשעבר של בית שמש, איך התחושה שלך בימים האלה?
"אנחנו נמצאים בתוך מציאות ישראלית מורכבת באמצע מלחמה רק השבוע (הראיון התקיים בערב יום הזכרון לחללי צה"ל) נהרגו 12 חיילים. לא ברור מה ההמשך, לא ברור מה יהיה בצפון, יש אלפי מפונים, 130 חטופים שלא ברור מה עולה בגורלם. אנחנו מדברים בערב יום הזיכרון, וזה יום עוד יותר קשה ועוד יותר מורכב ואני שואלת את עצמי במי מהמשפחות לטפל היום? אלה באמת מספרים מטורפים של משפחות חדשות שהצטרפו למעגל השכול. בהחלט ימים לא פשוטים. מצד שני אחריות מאוד גדולה על כולנו להבין שצריך לשמור על קור רוח ולא להיכנס לדכדוך ולזכור שיש לנו מדינה אחת ושבתוך כל הדבר הזה צריך לעשות הכל כדי לשמור עליה".
הספר החדש שהוצאת נקרא "גשרים של אור" ומסכם את הקדנציה שלך כראש עיריית בית שמש. מה התחושה שלך אחרי ההפסד הצורב בבחירות?
"קודם כל אני מסתכלת בסיפוק עצום על מה שעשינו בבית שמש. זה היה מסע של חמש שנים וחצי, שמבחינתי זה היה כמו יום אחד ארוך, המון אנשים שטופלו, המון דברים שנעשו, עירייה שלמה שעברה ריאורגניזציה, דברים כמו פיתוח תעשייה ותעסוקה, תפיסת שירות. מצד שני יש בי צער מאוד-מאוד גדול שזה לא ממשיך. ברוב הדברים היינו בתחילת הדרך, הזינוק מאוד גדול של העיר, בעלייה ואני בתחושת צער שזה לא ממשיך וגם בדאגה גדולה".
מאוכזבת מקהל הבוחרים שלא פירגן לך ?
"קודם כל, צריך להדגיש שאנו משחקים במשחק דמוקרטי. חלק גדול מהתושבים בבית שמש הם מצביעים אך הם לא בוחרים למי להצביע. העסקנות החרדית ניצחה את התושבים, זו האמת. התיסכול שלי הוא בעיקר מכמות התושבים החרדיים שרצו מאוד משהו אחר ולא יכלו לקדם את זה והעסקנות שניצחה כי בחירה עניינית היא לא מעניינת. בתוך הדבר הזה יש חוויה של הישג מטורף".
איך מסכמת את החוויה של ניהול עיר כמו בית שמש?
"בית שמש זו עיר שנמצאת בשלב מאוד מאתגר בחיים שלה. עיר עם קצב הגידול הכי גבוה בישראל. התחלתי קדנציה עם 119 אלף תושבים וסיימתי אותה עם 180 אלף תושבים. קצב הצמיחה הכי גדול בארץ. בכל נקודת זמן ניהלתי את העיר הוותיקה, שהתחילה בתקופת המעברה בשנות ה-50, את העיר בת ה-20 שקמה לה ממערב, ואת העיר שנמצאת בשלבי איכלוס. כל יום מגיעות משפחות חדשות לעיר, כל בוקר נולדים בבית שמש בממוצע 16 תינוקות חדשים, וזה מירוץ אינסופי לנהל את זה. לעמוד בראש עיר כזו זה בראש ובראשונה סוגייה ניהולית מאתגרת. כל תושב שמגיע צריך מיד את כל התשתיות הציבוריות. וצריך לרוץ אחרי משרדי הממשלה זה. במקביל, במהלך הקדנציה שלי היו חמש מערכות בחירות, שש ממשלות התחלפו, היו שנתיים קורונה והייתה מלחמה. אז זה בהחלט תקופה מאוד מאתגרת".
איך מנהלים דבר כזה?
"קבעתי לעצמי שבצד אחד נטפל בשגרה: נדאג למענה לציבור התושבים, ובמקביל כל הזמן נחשוב קדימה. עסקתי הקמת אזורי תעשייה, בהבאת חברות ומפעלים, הקמתי מינהל תעסוקה, היכל תרבות, לייצר אווירה של פסטיבלים, לייצר חוויה של תרבות, לעסוק בדברים שמעבר להישרדות ואני חושב שיש לזה כוח מאוד גדול. והצלחנו בזה. באירוע הזה יש שני כלים משמעותיים: הראשון, לבזר סמכויות ולתת למנהלים חופש פעולה, איך מקבלים החלטות, איך מנהלים הסכמיות רחבה, איך יוצרים שותפויות בתוך הליכים של עשייה, והיעד השני – טיפוח החברה הישראלית. בספר אני מספרת את הסיפור של הרצון להתקדם לעבר החזון שיצרתי לבין המציאות ואיך מצמצמים את המרחק בין החזון לבין המציאות".
למה בחרת לקרוא לספר גשרים של אור?
"אני באמת חושבת שאנחנו צריכים להיות כל הזמן ביצירה של גשרים. אני לא חושבת שיש לנו סיכוי להיות דומים, ולהסכים על אותם דברים. אבל יש סיכוי לקדם היכרות עם הצרכים של מישהו אחר ולהתאמץ בשבילו. ולעשות הכל כדי שהוא יבין שגם לי יש צרכים אחרים. בית שמש היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ומתוך זה קמה הבנה שאף אחד לא מתכוון ללכת מפה וצריך למצוא את המכנה המשותף בין כל החלקים השונים בחברה ולבנות גשרים בין הקבוצות השונות. זה הסיכוי היחידי שלנו לחיות פה".
תני דוגמא לאופן שבו קיים המתח בין הקבוצות השונות בבית שמש?
"יומן משקף במידה רבה תפיסת העולם של האדם. לבית שמש יש מורכבות של הרבה מאוד יומנים. לדוגמא: עבור החב"דניקים היום של שחרור האדמו"ר מבית הכלא הרוסי בי"ט בכסלו הוא היום המשמעותי ביותר בשנה, זה יום העצמאות שלהם והם חוגגים, ועבור המרוקאים יום ההילולה של הבאבא סאלי הוא היום הכי חשוב, ועבור יוצאי חבר העמים יום הנצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי, וכולם ותיקי המלחמה מגיעים עם המדליות וזה היום הכי חשוב של השנה. מי שלא משתייך לקבוצה התרבותית המסוימת הזו בכלל לא מבין את החשיבות של היום עבורה. והיכולת שלנו לייצר היכרות של כולם עם הימים החשובים לכל קבוצה וקבוצה, ולקדם את ההבנה של התרבות של קבוצה מסוימת, זה הפסיפס של החברה הישראלית ואין לנו את הפריבילגיה לוותר על אחת מהקבוצות".
יש אמירות שטוענות כי בחברה החרדית יש זרמים תת-קרקעיים שמובילים לשינוי משמעותי ביחס לחברה בישראל. מה את חושבת על זה?
"אי אפשר לדבר על החברה החרדית כמשהו אחיד. מדובר במגוון מאוד גדול של אנשים. קורים שם תהליכים לשני הכיוונים: קבוצות שמסתגרות יותר וקבוצות שנפתחות יותר לסביבה החיצונית. לדוגמא, היום יש בבית שמש שבעה בתי ספר ממלכתי-חרדי, ויש ישיבות תיכוניות של חרדים שלומדים לבגרות וכאלה שגם מתגייסים לצה"ל, ובמקביל יש כאלה שמסתגרים יותר, מפחד מהחברה הישראלית, ויש מי שנמצאים באמצע. בבית שמש יש את כל סוגי החרדים שאפשר לדמיין ולכן כל התהליכים מתרחשים בה".
את מתארת מציאות שבה חברה שמורכבת מהרבה תת-קבוצות, שכל קבוצה שומרת על מסגרת תרבותית משלה עם סולם ערכים משלה. יש סיכוי שהחברה הישראלית תהפוך בעתיד לחברה יותר מגובשת בעלת סולם ערכים חופף. את רואה התהליך הזה קורה ?
"בית שמש היא המקום שיש בו הכי הרבה סיכוי שזה יקרה. אני אומרת את זה עם כל הכאב של התוצאות של הבחירות שהיו. האתגר הוא להכיר אנשים שחושבים אחרת ממני, ונאבקים על ערכים אחרים, ובתוך זה לייצר תהליך של התגבשות. על חפיפה יהיה קשה לדבר. אני גם לא חושבת שזה אפשרי. התנאי הבסיסי הוא כבוד והיכרות".
זה תיאור די פסימי של העתיד שצפוי לחברה שלנו. לטענתך, כל שכל קבוצה תמשיך ללכת בדרך שלה, לשמור על המסגרות התרבותיות שלה ולא להשתלב כחלק מיצירה של תרבות חדשה.
" אני חושבת שהסיכוי ליצור תרבות חדשה היא בכך שנאפשר לכל קבוצה את המקום שלה. אנחנו חיים היום במציאות שבה כל קבוצה מייחסת לעצמה את הדרך הנכונה. אני רוצה להזיז את הקירות ולייצר גשרים. כדי שיהיה אפשר לעבור בין הקבוצות".
מבין התהליכים שהתרחשו בבית שמש במהלך הקדנציה שלך, תני דוגמא לתהליך שהיית מגדירה אותו כהצלחה
"כשהתחלתי את התפקיד מצאתי את עצמי בעיר שבה במשך עשר שנים לא נבנה אף מפעל ואף אזור תעשייה. החלטנו ללכת בכל הכוח כי זה העתיד. מה שעשיתי תקופה מאוד ארוכה היה להתקשר לחברות ולמפעלים, להזמין אותם לפגישות, לבקש אותם לבוא ולבקר בעיר. זה היה מאוד קשה. לא האמינו במקום, הייתה תדמית של מקום שרבים בו. והייתי צריכה לשכנע יזמים ולהגיד להם: אנו נמצאים במרכז הארץ, יש לנו כוח עבודה צעיר, רוצים שתבואו, ונעזור לכם במסלול ירוק לעסקים. הצלחנו להביא את דה-לויט, ואת אירוקה, ואמזון וריט 1. אחרי מאמצים שיכנוע רבים הצלחתי להביא גם את המרכז הלוגיסטי של פוקס, וזה אחרי שהראל ויזל לא הסכים להיפגש איתי, וענה שאין על מה לדבר. הצלחתי להשיג ממשרד האוצר אישור לאזור עדיפות א' לשנתיים, הצלחתי להשיג ממשרד הפנים אישור להנחה בארנונה למבני תעשייה מעל 1500 מ"ר, הצלחתי להשיג את האישור של המליאה, הצלחתי לקדם תב"ע חדשה למינהל התכנון, והצלחתי לקדם את ההסכמות בין מפעל מלט הר טוב לבין פוקס, ולדאוג לעובדים של מלט הר טוב. זה היה תהליך שנמשך שלוש שנים, התרוצצות בלתי פוסקת, ולפני שלושה חודשים עשינו את טקס הנחת אבן הפינה למרכז הלוגיסטי הכי גדול בישראל. זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי. בעוד כשנה וחצי נוכל לראות את הפירות, עם 400 מקומות עבודה, מרכז חדשני וייחודי. זה הישג מאוד גדול וכיף גדול לראות את זה קם".
עליזה בלוך בביקור במפעל (יחצ)
דוגמאות נוספות?
"הצלחנו גם בהקמת מוסדות חינוך. זה חלק מלייצר חדשנות. הצלחנו להטמיע תכנית לקידום טכנולוגי במוסדות החינוך דווקא בעיר הוותיקה. הבאנו תכנית גדולה שכללה איגום משאבים של תרומה מקרן בשיקגו וכספי ממשלה ובאנו למנהלים ואמרנו להם: תקימו מרכז לחדשנות אנחנו מממנים את זה. ומאוד מרגש לראות לאן מנהלים לקחו את זה. זה קרה בשבעה בתי ספר והכוונה להרחיב את זה למוסדות חינוך רבים נוספים.
הישג נוסף הוא ההקמה של היכל התרבות. זה לא היה רעיון שלי, אלא של שני ראשי ערים שקדמו לי, והיו המון סיבות בדרך שהדבר הזה יתעכב ולא יצליח. בתחילת הקדנציה שלי אמרתי, מניחים אבן פינה ויוצאים לדרך. אף אחד לא האמין שזה ייגמר כל כך מהר. שנה לפני שהסתיימה הבסנייה כבר מיניתי מנהלת שתקדם למקום רפרטואר ותוכן. והיו זה היכל שוקק חיים, פעיל, כמעט כל המופעים הם סולד-אאוט, מגוון תרבותי גדול".
היו גם תהליכים שלא הצליחו?
"בוודאי, היו תהליכים שנעצרו. לדוגמא: פארק ההיי-טק בשכונת המשקפיים. רציתי להקים שם משרדי היי-טק. השיווק של הקרקע שם נכשל בהתחלה. העירייה הסכימה לוותר על ההכנסות שלה מהקרקע. ואז הצלחנו למכור את המגרשים. וחלק מהיזמים ביקשו להמיר את המשרדים ליחידות דיור למגורים. ולא הסכמתי. רציתי פארק היי-טק ותעסוקה. עכשיו חברה אחת התחילה לבנות והיא משווקת משרדים, זו חברת שיבולת, וכל השאר נמצאים הרבה מאחור. מקווה שזה ייצא לפועל. ציפיתי שזה ייקח הרבה פחות זמן ממה שקרה בפועל. הצלחה היא הנחת אבן פינה. וזה עדיין רחוק".
בשבוע שעבר הודיע שר הבינוי והשיכון וראש העיר הנוכחי על חתימת הסכם גג שיביא להכפלה של בית שמש ובנייה של 30 אלף יחידות דיור. איך את מגיבה לזה?
"לא שמעתי את זה בשמחה. אני חושבת שצריך להוסיף יחידות דיור בישראל, כי דירות אצלנו מאוד יקרות. בחמש השנים של הקדנציה שלי הייתי עסוקה בלתקן את הנזקים שנעשו במסגרת הסכם הגג הקודם שנחתם ב-2017. להוסיף תעסוקה להוסיף מוסדות חינוך, להוסיף תחבורה ציבורית, תרבות ולתחזק את המצב הכלכלי של העירייה. להערכתי היה צריך קודם לסיים את המשימה הקודמת ואז להתפנות למשימה חדשה של גידול מואץ. לוודא שלא עושים את אותן טעויות שעשו ב-2017. אני מקווה שיעשו את זה".
עיר כמו בית שמש מסוגלת להגיע לעצמאות ניהולית ולהתנהל ללא סיוע ממשלתי ?
"בית שמש חייבת ממשלה חזקה ותומכת. הצלחנו פעם אחת להביא החלטת ממשלה שעזרה לנו להרים את הראש מעל המים. וזאת כאשר הממשלה הקודמת, בראשותו של נפתלי בנט, אישרה החלטה ייעודית להשקיע חצי מיליארד שקל בתכנית פיתוח רב שנתית של העיר. אני התמקדתי בהגדלת ההכנסות של העיר. זה הצ'אנס של היחיד של העיר לשרוד. אין אפשרות אחרת. אני רוצה לקוות שההנהגה הנוכחית תעשה את הכי טוב שאפשר".
למרות המתח המובנה בין העיר בית שמש לבין המועצה האזורית מטה יהודה לא היו במהלך הקדנציה שלך חיכוכים משמעותיים בין שתי הרשויות. איך את מסבירה את זה?
"לא רק שדילגנו על משברים אלא יצרנו הרבה מאוד שותפויות עם מטה יהודה. כעיר בירה אזורית אני רוצה לתת שירותי תרבות ושירותי חינוך, הרבה מאוד ילדים ממטה יהודה לומדים בבית שמש, חלק גדול ממנויי היכל התרבות הם תושבי מטה יהודה , וכך גם בתחום הספורט והבריאות. אני רציתי לטשטש את הגבול שבין מטה יהודה לבית שמש ולאפשר מגע טוב ואמיתי בין שתי האוכלוסיות, ונוצרה מערכת יחסים מצוינת עם ראש המועצה הקודם, ניב ויזל".
מה הסיכוי של פארק המסילה לקום ומה קורה עם התכנית להקמת מסוף המטענים באזור עמק שורק?
"באתגרים של המדינה היום, פארק המסילה זקוק להשקעה של מאות מיליונים. ולצערי אני לא רואה את זה קורה בקרוב. עם זאת, הייתה הצלחה בנושא מניעת הקמת מסוף המטענים של הרכבת וזאת לאחר עבודה מטורפת של שלוש שנים, קשות מאוד, של מאבק מול הות"ל. הצלחנו להזיז את כל העולם סביב זה, את הגופים הירוקים, משרד הכלכלה, משרד השיכון, ומשרד התחבורה. אני שמחה לבשר כי ממש לפני סיום הקדנציה שלי קיבלתי מעין מתנת פרידה – והודעה כי מסוף המטענים יוקם במקום אחר".
לאן מועדות פנייך היום?
"אני נפגשת עם המון קהלים. עסוקה סביב סוגיית החטופים, והמלחמה, והמשפחה השכולות. אנחנו לא יכולים להתנתק מזה. אני אהיה בכל מקום שבו אני אחשוב שאני יכולה להשפיע על מדינת ישראל לטובה. הכל פתוח ואני בודקת את כל האפשרויות. אני רוצה לבנות מקום טוב יותר עבור הילדים שלנו ושנוכל להישאר בארץ הזו. ימים יגידו איך אצליח ליישם את זה. אני חשה שאני בשיאו של המסע".
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?